אירופה בישראל. עוד קודם למשחק הקלאסיקו של הכדורסל הישראלי, אפשר היה להבין לקראת מה אנחנו הולכים כשהאווירה שחיכתה לשתי הקבוצות הערב (ראשון) הייתה כל כולה אירופה. אוהדי שתי הקבוצות ובייחוד אלו הביתיים מירושלים, הציגו מפגן תמיכה מרשים למדי בקבוצותיהם, כזה שאמר - אף דבר לא יתקבל מלבד ניצחון.
אז נכון זהו רק המשחק הראשון הרשמי לעונת 2014/15 בין השתיים, ומלבד המאזן המושלם מפתיחת העונה, ניצחון במשחק לא מהווה הרבה עבור המנצחת. ובכל זאת, כשמדובר במכבי תל אביב מול הפועל ירושלים באולמם של האדומים, היה מונח פה הרבה יותר מניצחון במשחק הזה. יש שיקראו לזה כבוד, יש שיקראו לזה נקמה. הרי במשחק הקודם בין השתיים, בגמר גביע ווינר, טורניר קדם העונה של ליגת ווינר סל, ניצחו האדומים את הצהובים בהפרש של 3 נקודות בלבד וזכו בגביע.
בכל הקשור לסגלים של שתי הקבוצות, זה כבר לא מה שהיה נהוג פעם. בעבר שחקן ששיחק בהפועל, והיה עובר לשחק במכבי היה נחשב בוגד, ואם היו כאלה הם היו מיעוט שבמיעוט. כיום, ישנם לא מעט שחקנים ששיחקו בהפועל ומככבים כיום במכבי: בריאן רנדל, גיא פניני ויוגב אוחיון. בהפועל של השנים האחרונות הבינו את הרעיון, והחליטו להחתים את השחקנים של הצהובים לשעבר: יותם הלפרין, ליאור אליהו ואפילו יניב גרין. ובכל זאת, היריבות עדיין ישנה.
הפועל פתחו את המשחק הרבה יותר טוב, בעיקר בצד ההגנתי כשלא איפשרו לצהובים סלים קלים. הלפרין ואליהו הוליכו את האדומים בסיום הרבע הראשון ל-19:21.
אל הרבע השני עלתה רק הפועל שהציגה הגנה קשוחה במיוחד, כזו שמנעה מהצהובים לעלות על לוח התוצאות במשך שתי דקות רצופות בתוך הרבע. למרבה האכזבה של ירושלים, האדומים שעל הפרקט לא השכילו לנצל את ההזדמנויות אליהם הגיעו והתוצאה המשיכה להיות צמודה. יוגב אוחיון ניצל את הרפיון בהגנת האדומים בכדי לקבוע מהפך - 26:25. מכבי כבר עלתה ל-3 נקודות הפרש, אך ליאור אליהו והלפרין ששיחקו בעבר הלא רחוק במכבי, המשיכו להיות שם בשביל האדומים וקבעו 28:30, 4 דקות לסיום המחצית הראשונה.
חשבתם שמכבי נתנה פייט בחזרה? תחשבו שוב. מכבי נעצרה עם 28 נקודות במשך ארבע דקות, וירושלים תירגמה זאת לכדי 5 הפרש, 31:36, דקה לסיום המחצית. ירושלים המשיכה ללכת פנימה וסחטה עוד עבירות ממכבי וזה כבר 7 הפרש. אל המחצית ירדו האדומים ביתרון 8, 32:40, הרבה בזכות חוזר ריכוז של הצהובים בהתקפה.
ושוב, הרבע השלישי כמו הרבעים האחרים נפתח עם שליטה ירושלמית. קיצ'ן, דונטה סמית' וג'וזף ג'ונס הוליכו את ירושלים ליתרון 13 נקודות. מהצד השני מי שלקח את המושכות של הצהובים על גבו, היה פארגו שצימק את ההפרש לעשר נקודות - 42:52.
גודס, המאמן הצהוב, הבין כי המשחק בורח לו והחליט להכניס את האיש הבלתי ניתן לעצירה - סופוקליס שחורציאניטיס. סופו אכן עשה את המצופה ממנו כשצימק את הפער ל-6 נקודות בלבד, וכל זה כשפארגו לא על הפרקט. הרבע השלישי עבור שתי הקבוצות הוא הפורה ביותר, ואכן ירושלים לא ויתרה וגפני החזיר את היתרון האדום לכדי 10 נקודות. הקהל האדום לא ידע את נפשו מרוב שמחה, אך יוגב אוחיון השתיק את האוהדים הביתיים כשקלע עוד שתי נקודות מקו העונשין, אבל מי שהיה שם וחתם את תוצאת הסיום היה לא אחר מאשר דונטה סמית' הגדול שקלע שתי נקודות וקבע את תוצאת הרבע השלישי - 56:63 לזכות ירושלים.
נמאס כבר לכתוב את זה, אבל אם חשבנו ששלוש הרבעים הקודמים היו אדומים, הגיעו השחקנים הירושלמים והראו מה זה רבע אדום. ריצת 0-14 של השחקנים האדומים הביאה את ההפרש ל-19 נקודות. מי שבלט אצל האדומים היו ג'ונס המושמץ ודונטה סמית שאמנם קלע ברבע הראשון שתי נקודות בלבד, אך בשאר הרבעים קלע כבר 22 נקודות.
האוהדים האדומים לא ידעו את נפשם מרוב שמחה, כשירושלים קלעה מכל פינה על המגרש. בסיום - 63:93, לזכות הירושלמים המקומיים שמנצחים את הצהובים בפעם השניה בתוך פחות מחודשיים. היכל הפיס ארנה בינתיים משחק לטובת הפועל. מכבי? התבוסה הזו ככל הנראה תיזכר לעוד שנים רבות, כשנכון לעכשיו עוד לא מדברים על החתמת שחקנים חדשים, אבל בעתיד הקרוב הדברים עוד עשויים להשתנות.
אחרי תצוגה כזו אפשר להגיד בפה מלא: ירושלים שייכת ליורוליג - מה שעשתה מכבי לאלבה ברלין בחמישי האחרון, עשתה הפועל למכבי. לסיכום: נכון שהשחקנים קלעו את הנקודות, המאמן פרנקו נתן ניהול משחק למופת, אבל ללא האוהדים האדומים ירושלים כנראה לא הייתה מנצחת. זהו כל ההבדל.
