באוגנדה זה לא היה קורה.
הדרבי התל אביבי שהתחיל בצורה מרהיבה למדי, עם קצב טוב, עידוד מאסיבי ביציעים ושני שערים מהירים הסתיים עוד לפני תום המחצית הראשונה, כששופט המשחק הודיע על סיומו בעקבות התנהגות אוהדי שתי הקבוצות באלימות חוצה גבולות.
עד מתי? זו השאלה שחייבים לענות עליה ראשי הכדורגל הישראלי, ראשי שני המועדונים ששיחקו הערב וגם ראשי המשטרה ששוב ושוב כושלים ומעבירים את האחריות למחדל לאחרים.
האמת? הכתובת הייתה על הקיר. נכון שבדרך כלל משחקי הדרבי התל אביבי טעונים ואף פעם לא הסתיימו בצורה כזו, אבל אנחנו חיים בחברה שהולכת ונהיית כנראה פחות מוסרית והרבה יותר אלימה. ומי אשם בזה? אנחנו. שלא עשינו כלום בכדי למנוע את האירוע הזה שיכול היה להיגמר בקלות רבה ברצח שחקן כדורגל, אולי השחקן הספורטיבי ביותר בארץ.
זו לא פעם ראשונה שאוהדי הפועל תל אביב מתנהגים בצורה אלימה. זה מתחיל משירי השואה שמושרים באופן קבוע ביציעים האדומים, ממשיך בקריאות הנאצה ואיחולים למוות נגד דמויות מעולם הספורט ונגמר בריסוס כתובות המאיימות על שחקנים מתחת לביתם. אם היו אלו נערים צעירים עם פיאות לצידי ראשם, הם היו כבר עצורים מזמן - לא אוהדי הפועל ת"א.
כשאוהד הפועל תל אביב פורץ למגרש ומכה שחקן, השחקן אשם - למה התגרה באוהד? יתירה מכך, חבריו של האוהד ביציע, מחאו כפיים לאותו האוהד עם ירידתו מהמגרש בליווי המשטרה והאבטחה. אם זה היו אוהדי בית"ר היו סוגרים את המועדון, את האצטדיון ואולי אפילו מכריחים את בעל הבית למכור את הקבוצה מידיו. לא אצל הפועל תל אביב. למה? אולי כי כבר התרגלנו.
אבל איך אוהבים להגיד פה בארץ? זה היה רק קומץ. אז יודעים מה, בואו נדבר על האשמים הבאים בתור - משטרת ישראל וכוחות האבטחה. הרי בשביל מה משלמים לאותם מאות שוטרים ומאבטחים אם לא בשביל למנוע פריצת אוהדים אל כר הדשא? רגע, זה אותם אנשים שמשלמים להם גם כדי שבעיר הבירה של ישראל אזרחים יהודים יוכלו לחיות בשלום בלי פחד?
בדיון שאחרי השריקה לסיום המשחק אמרה המשטרה כי מבחינתם "הם ערוכים ומוכנים ומסוגלים להמשיך את המשחק". ולפני המהומות - לא הייתם ערוכים? איך אוהדים פורצים אל כר הדשא? אל תגידו לנו שגם בזה אתם לא אשמים, שמענו את זה בזמן האחרון יותר מידי פעמים מכם, זה כבר נשמע לא אמין.
אפשר כמובן להמשיך להאשים. את ההתאחדות לכדורגל במתן עונשים קלים במיוחד לעבריינים מסוגם של אוהדי הפועל תל אביב, את שופט המשחק שהלהיט את הדרבי עם כרטיס אדום מוצדק או לא לערן זהבי, את ערן זהבי עצמו שלא נתן לאוהד להרוג אותו או לפצוע לכל הפחות, ועוד ועוד..
בסיום, נראה לי כי מי שאחראים לערב השחור ביותר בכדורגל הישראלי הם לא אחרים מאשר אנחנו. החינוך שאנחנו נותנים לילדים שלנו, עצימת העיניים שאנחנו מרבים לבצע, ובעיקר - הדיבורים בלי סוף. אם לא נתחיל לעשות מעשים, לא נתחיל לחנך, נמצא את עצמנו יום אחד יותר רחוק ממה שהגענו אליו עד כה. ולשם, אף אוהד לא רוצה להגיע.