רונן שטרן, בית היוצר, תל אביב
אלבומו של המוזיקאי רונן שטרן, 'לפני השמש', שיצא לפני מעט יותר משנה הותיר בי רושם רב.
האלבום הראשון שהופק על ידי אביתר בנאי לפני כמה שנים לא התפרסם, למרות המפיק הנוצץ. אך דווקא האחרון, שהופק על ידי לני בן בסט, זכה להכרה רחבה בקרב חובבי הז'אנר האינדי, בעיקר בזכות סגנונו המיוחד – נשמה, אתנו, אלקטרוני, והמילים שכתב בעצמו. נראה כי מקום מגוריו, מצפה רמון, מאפשר ליצירתו להתפרץ.
ביום שלישי שעבר התקיימה הופעה של שטרן בבית היוצר של אקו"ם בנמל תל אביב, שהוקם על מנת לתת לאמנים צעירים במה איכותית ומקצועית שבה יוכלו להופיע. לרוע מזלו, באותו ערב התקיים גם מרוץ תל אביב ורוב רחובות העיר נסגרו לתנועה, ולכן תיארתי לעצמי שלא יגיעו רבים. אולם בהגיעי למקום הופתעתי מהקהל הרב שהורכב מכור ההיתוך של החברה הישראלית: מחרדים וחסידי ברסלב, חוזרים בתשובה, כיפות סרוגות ועד לחילונים תל אביביים טיפוסיים.
הפשטות המוזיקלית הקיימת בשיריו של שטרן עשויה לעתים להיות מלכודת, אך הוא חומק ממנה באלגנטיות. הוא מצליח להפתיע במקצבים לא צפויים שגורמים למאזין לרצות עוד, ועל הבמה הוא מגיע למיצוי הפוטנציאל. בין השאר בזכות השלווה שהוא משדר והעושר המוזיקלי, בעזרת הנגנים שמלווים אותו.
מאוד אהבתי את הדינמיקה בין שטרן, שהוא בעצמו נגן מצוין (בוגר 'רימון'), ובין הנגנים המעולים שלצדו. שיקו בכר על הכינור, העוּד, הבגלמה והבוזוקי, שפתח חלק מהשירים בצלילים ים-תיכוניים ממכרים, תמיר גרוס על הקלידים יחד עם תכנותי המחשב וקולות הרקע, ואסף זמיר על כלי ההקשה. החיבור ביניהם יוצר תנועה מעניינת של מוזיקה ישראלית שורשית עם נגיעות רכות אך חשובות של צלילים אחרים – פלמנקו, מוזיקה אלקטרונית רכה, מקצב אפריקאי, מוזיקה ים תיכונית וליטופים של בוסה נובה.
מאוד התחברתי לשיר "ילד" מהאלבום האחרון, ויחד איתי גם הקהל שהגיב בהתאם. שירים אחרים שהכרתי מהאלבום הפכו לאנרגטיים יותר, אך יותר מכולם היו "אחד" ו"עיר מקלט" שבהם חלק מהקהל אף קם מהכיסאות כדי לרקוד.
לשטרן אין יכולות ווקאליות גדולות במיוחד, וזה בסדר. למרות זאת, הייתי ממליץ לו לקחת שיעורי פיתוח קול, כי נדמה לעתים שקולו מתאמץ מדי, ובמקומות אחרים חלש מדי, אך יחד עם זאת הופעתו מומלצת בחום. הפשטות שהוא משדר יחד עם ההגיגים שבהם הוא מעשיר את המופע (הוא קורא להם "דברי תורה", ויש בזה משהו) מאפשרים לקהל להכיר יותר את רוחו ונפשו על המורכבות שבו, כשלרגע נדמה שהוא מספק את התשובות – עד למופע הבא.