מעניין לראות בשבועות האחרונים מגוון דעות שמנסות להסביר את המצב העגום בירושלים. החל ממצבם הסוציו-אקונומי הירוד של ערביי מזרח העיר, המשך בהאשמת היהודים בליבוי מיותר של הר הבית וכלה בהאשמה של "מפגע בודד". הכול חוץ מלקרוא לילד בשמו: בירושלים משתוללת אינתיפאדה.
האמת היא שמי שמנסה למצוא תירוצים ולברוח מהטרור, סופו שרק ילבה את הטרור. וזה בדיוק מה שקורה בירושלים בשנה האחרונה.
אין קשר למצב הסוציו-אקונומי של תושבי מזרח העיר. דווקא ניר ברקת, ראש העיר, שיפר את מצבם פלאים והוא ממשיך לעבוד מאוד קשה, למרות הטרור ולמרות הביקורת, וטוב שכך. לא מזמן אושרה תוכנית לבניית מאות יחידות דיור לציבור הערבי במזרח העיר, החלטה היסטורית כמעט בהתחשב בעובדה שכבר שנים לא אושרה תוכנית כזאת. מי שרוצה ירושלים מאוחדת חייב להשקיע גם בתושבי מזרח העיר, לצד פעילות אסרטיבית למיגור הטרור.
אין גם קשר להתרחשויות בהר הבית. המצב שם באמת קשה, אבל בעיקר ליהודים. בהר הבית שורר מצב של כמעט יודן-ריין. שעות ביקור מוגבלות, בידוק חודרני, איסור על ענידת סממנים יהודיים והאבסורד הכי גדול: איסור להניע את השפתיים בניסיון ללחוש תפילה. בלב לבה של ישראל, במקום הכי קדוש, אסור ליהודים להתפלל.
אז מה כן מלבה את הטרור?
ראשית, ההסתה הבלתי פוסקת שיוצאת הישר מלשכתו של הפרטנר, אבו-מאזן. אותו אבו-מאזן ששלח מכתב תנחומים למשפחה של הטרוריסט שניסה לרצוח את יהודה גליק; אותו אבו-מאזן שמפרסם קריקטורות אנטישמיות בעיתונים הרשמיים של הרשות; אותו אבו-מאזן שמעניק עשרות אלפי דולרים לטרוריסטים. חשוב לזכור ולהזכיר את זה.
שנית, אפסותה של ישראל, ובראשה אובדן השליטה של משטרת ישראל על ירושלים. הטרור הערבי מכה בירושלים כבר יותר משנה, וזה לא התחיל מרצח הילד אבו ח'דיר. תשאלו את תושבי השכונות שסובלים מאבנים; תשאלו את הסטודנטיות מהגבעה הצרפתית שסובלות מהטרדות; תשאלו את המבקרים בכותל המערבי שחוטפים אבנים על האוטובוסים בדרכם אל המקום שאליו התפללנו אלפיים שנה. כולם שתקו במשך חודשים, סמכו על המשטרה וקיוו שזה ייעלם.
לא יעזור להפסיק את הרכבת הקלה לשועפט; לא יעזור להגביל יבוא של זיקוקים; לא יעזור להגביל יהודים מכניסה להר הבית; לא יעזור להביא גם עוד אלף שוטרים לירושלים אם קושרים את ידיהם. אי אפשר לברוח מטרור.
האמון במשטרת ישראל ובשר אהרונוביץ' אבד. כבר שש שנים מכהן אהרונוביץ' בתפקידו, תקופה ארוכה בשביל שר בישראל, ומצבה של המשטרה נמצא בשפל חסר תקדים. ירושלים בוערת כפי שלא בערה כבר שנים. מי שלא טיפל באבן שנזרקה על הרכבת הקלה ובניתוץ מצבות בהר הזיתים, מקבל היום אינתיפאדה ואובדן שליטה.
אין כאן רגשות נקמה או עריפת ראשים, מי שנכשל צריך ללכת הביתה.