כשאנו נערכים לקראת שבת חיי שרה הקרובה, כדאי להיזכר איך התחיל החג שנכנס בדור האחרון ללוח השנה של אלפי יהודים בכל תפוצות ישראל, שאינם מחמיצים אותו בכל מחיר.
הייתה אז תקופה סוערת ורבת אירועים. ממשלת ישראל חתמה על הסכם אוסלו, שבו לראשונה מדינה דמוקרטית העניקה לארגון טרור הכרה, שטחי מולדת, נשק וכסף. כצפוי, התוצאה המיידית הייתה גל טרור איום, אוטובוסים מתפוצצים, מאות הרוגים ואלפי פצועים. אך התהליך נמשך: צה"ל נסוג מרוב ערי יהודה ושומרון, והטרור הלך והתעצם. כאשר שמעון פרס התמנה לראש ממשלה, נסוג צה"ל מכל הערים. נותרה רק עיר אחת שבה נשארה נוכחות ישראלית: חברון.
המעגל סביב חברון הלך והתהדק, והסכנה לפינוי היהודים מלב חברון ומסירת העיר לאויב גברה. היישוב היהודי בעיר נראה קטן ומבודד, טרף קל למזימות עקירה וחיסול.
אז, מתוך עומק המשבר, האיר אור – אור של אמונה, עוצמה, אחדות והתחברות. הפגנה הזדהות ענקית בתל אביב בישרה לכל העולם: "כל ישראל – חברון". מאות אלפי מכוניות בכל הארץ נשאו את הסיסמה "חברון מאז ולתמיד". הממשלה וכל העולם הבינו: עם ישראל לא יוותר על חברון. האיום המיידי הוסר, אך הסכנה לא חלפה. התקווה גאתה כשנתניהו החליף את פרס, אך במהרה התברר: גם הוא מתכוון לסגת מחברון. נפתח מאבק רחב לביטול הגזרה. מנהיגים יהודים בכל העולם תבעו לא להחריב את חברון, שירים חוברו, עצומות נחתמו. אז נהגה הרעיון לקיים בחברון שבת "חיי שרה" המונית, כביטוי של הזדהות ותמיכה, ולשדר ממנה ולכל העולם – אנחנו כאן!
החשש היה רב, ואירוח אלפי אנשים בשבת נראה משימה כבדה. אך התוצאה הפתיעה גם אותנו: אלפי יהודים נענו לקריאה ובאו, משפחות קריית ארבע וחברון פתחו את לבן ובתיהן, ונאמנות הבנים לעיר האבות בקעה מאלפי לבבות לקול קריאת קניין מערת המכפלה, ששב והתחדש בדורנו.
המאבק נמשך במישורים רבים – הציבורי והפוליטי, הביטחוני והמוסרי. האלפים שנכחו בשבת חיי שרה היוו מנוף לחץ נוסף, חזק ומשמעותי. ובסופו של דבר, היישוב היהודי בחברון ניצל. אמנם רוב העיר נמסר לאש"ף, ועל כך דווה לבנו. אך מערת המכפלה ואזור היישוב היהודי נשארו בידינו, וזאת נחמתנו. עובדה רבת משמעות היא שבהסכם חברון, המוכר כהסכם בינלאומי, הוכרה זכות יהודים לגור בחברון (אמנם בחלק זעיר מהעיר), בניגוד לכל הערים ביהודה ושומרון - שבהן אסורה לחלוטין נוכחות יהודים.
מאז עברנו מבחנים רבים. התקפות ויריות, ניתוק ובידוד, איסור על בנייה ופיתוח ועוד. הטרור לא נעלם, והעיר מוצפת בנחשול גואה של ארגונים עוינים, אנרכיסטיים ואנטישמיים. אך האור שבוקע מחברון הולך ומאיר. הוא נישא מאירועי החגים ההמוניים הסוחפים לעיר מאות אלפים, ממפעלי ההסברה והתיירות (שלאחרונה קיבלו תנופה נוספת בשיתוף עם אחיותינו - מועצות קריית ארבע והר חברון), ומעל הכול - שבת חיי שרה, שבה אלפי יהודים מוכיחים את אהבתם והזדהותם, גם בתנאים לא תנאים. אני עצמי נפעם ומתפלא לא פעם, לראות באילו תנאים יהודים מוכנים להימצא, העיקר להיות חלק מהחוויה המדהימה הזאת.
שבת חיי שרה הפכה לחג של ארץ ישראל, ורבים אינם מוכנים להחמיצו בכל מחיר. אנשי ציבור, שרים וח"כים מוצאים כאן הזדמנות לפגישה בלתי אמצעית עם הציבור, רבנים ומחנכים באים עם קהילותיהם ותלמידיהם, עמך ישראל בא באלפיו. בשנים האחרונות ארגון השבת שודרג והשתכלל, במאמצים ובהשקעה גדולה. אך האווירה המיוחדת, ההתלהבות והשמחה, באחדות ובהתחברות עם האבות והאמהות – ב"ה ממשיכים וגוברים.