הטור הזה נכתב ביום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין, כשברקע יש מי שמעלים גרה, כמדי שנה, תערובת לעוסה של טיעוני אמת ושקר נגד ה"הסתה" מימין שקדמה לרצח. שוב אנחנו שומעים על אותו ארון מתים (שבו נקברה מטאפורית הציונות - לא רבין), על תמונת רבין במדי אס. אס (שהפיץ סוכן השב"כ אבישי רביב), על "דין רודף" ועל "פולסא דנורא" ועוד.
גורמים מרכזיים בשמאל הישראלי ימשיכו כדרכם להפוך את יום הזיכרון הממלכתי ליום תעמולה ואינדוקטרינציה להשקפת עולמם, שאותה הם מבקשים לקדש תחת ההילה של "מורשת רבין". בשם אותו רצח הם ימשיכו גם להפנות אצבע מאשימה כלפי הימין ולהצדיק פגיעה בחופש הפעולה ובחופש הביטוי שלו, שהרי מילים עלולות להרוג כידוע.
על הטענה הצודקת שהשיח השמאלני הוא בוטה ואלים לא פחות ואולי אף יותר ממקבילו הימני, יש להם תשובה מן המוכן: השיח השמאלני לא מוביל למעשי אלימות. רק הימין הקיצוני מתרגם את המילים למעשים כמו רצח רבין, רצח אמיל גרינצוויג והפגיעה בפרופ' שטרנהל. התפיסה כאילו השיח השמאלני האלים אינו מוביל למעשים רווחת גם בפרקליטות המדינה, ומביאה לכך שבניגוד לטבעת המודיעינית והמשפטית ההדוקה המקיפה את פעילי הימין, רק במקרים נדירים ביותר נפתחת חקירה בעקבות התבטאויות מסיתות של אנשי שמאל. הגיע הזמן לטלטל קצת את הקלישאה הזאת.
האמת היא שאנשי ימין בישראל חשופים לאלימות בשל השקפת עולמם לא פחות ואף יותר מאנשי שמאל. בשיח השמאלני, דברי האשמה חמורים וכוללניים של כל המתנחלים במעשי עוול נוראים כלפי הפלשתינים מתפרסמים באופן שוטף ויומיומי בערוצי המדיה השונים. לא חסרות גם התבטאויות מפורשות של לגיטימציה למעשי טרור ורצח מצד הפלשתינים - כל עוד המעשים הללו מכוונים כלפי מתנחלים. הטענה שהתבטאויות ההסתה של השמאל אינן מובילות למעשים היא מופרכת. הפלשתינים נחשפים לטיעונים הללו ושואבים מהם חיזוק, עידוד והצדקה מוסרית לפגיעה בחיי מתנחלים – מהשלכת אבנים על רכב נוסע אשר מסכנת חיי מבוגרים וילדים ועד לשחיטת תינוקות במיטותיהם. אי אפשר לטעון שהרוצחים הפלשתינים לא מושפעים מהתבטאויותיהם של אנשי השמאל נגד המתנחלים - במיוחד לאור העובדה שמפגשים, החלפת רעיונות ושיתופי פעולה בין פעילי שמאל קיצוני למפגינים פלשתינים אלימים ויציאה משותפת למאבק נגד מתנחלים הם מעשים שבכל יום.
אנשי הימין שהתבטאו בחריפות נגד רבין לפני שני עשורים לא התכוונו ולא ייחלו לכך שהוא יירצח אלא רק לא נזהרו בדבריהם. גם חלק מאנשי השמאל הקיצוני לא תומכים במעשי הרצח שעושים הפלשתינים - אבל בפועל מעודדים אותם לכך בדבריהם. ויש אחרים בשמאל הקיצוני שתומכים לחלוטין ברצח מתנחלים, ונוח להם לנהל מלחמת אחים באמצעות צד ג' פלשתיני שעושה בשבילם את העבודה המלוכלכת והמסוכנת בלי שהם צריכים לשלם את המחיר.
גם התנקשויות וחיסולים ממוקדים של מנהיגי ימין מקבלים לגיטימציה מדברי שיסוי ודה-לגיטימציה שהשיח השמאלני מייצר כלפיהם. ב‑25 השנים האחרונות היו לפחות שלוש התנקשויות כאלה: רצח הרב מאיר כהנא, רצח השר רחבעם זאבי וניסיון הרצח של פעיל זכויות היהודים בהר הבית יהודה גליק לפני שבוע. הרב כהנא ורחבעם זאבי הותקפו בשיח השמאלני כגזענים ופשיסטים, עושקי זכויות וזוללי ערבים. האם מישהו יכול לערוב לכך שרוצחיהם לא הושפעו מדברי ההסתה נגדם ומהתחושה שלהתנקשות בחייהם יש לגיטימציה גם בציבור הישראלי? גם ההחלטה מרחיקת הלכת וחסרת התקדים לשלול מהרב כהנא את זכות ההתמודדות לכנסת סימנה אותו והתירה את דמו. לניסיון הרצח של יהודה גליק קדמו דברי הסתה גם בעיתונות הישראלית, ובעיקר בתקשורת הערבית. הוא סומן כיעד למעשי אלימות ולרצח. האם לא הגיע הזמן שרשויות השלטון והמשפט יחדלו להקל ראש בכך, ויחלו לנקוט נגד המסיתים הערבים ומסיתי השמאל צעדים מקבילים לאלה שננקטים נגד ההסתה מימין?
אפשר לקבל גישה שדוגלת בחופש ביטוי גורף, ומטפלת בהסתה רק כשיש קשר ישיר וחד-משמעי בינה ובין אלימות. מנגד, אפשר לקבל גישה שמוציאה אל מחוץ לחוק כל התבטאות שעלולה להשפיע בעקיפין ולהוביל למעשי אלימות. אבל הגיע הזמן לשים קץ לגישה המפלה, לגישת האיפה ואיפה, בין הסתה מימין להסתה משמאל - שהיא לא פחות מסוכנת. אי אפשר לנופף שוב ושוב בלקחי הרצח מלפני 19 שנה אבל לא ליישם אותם ביחס לניסיון הרצח מהשבוע שעבר.
מפריטים את הרבנות
על אף ההודעה מלאת הסיפוק שהוציא נפתלי בנט בתחילת השבוע, בשיחות סגורות מודים בבית היהודי שהצעת המחליטים בעניין הגיור שהתקבלה השבוע בממשלה איננה הישג. מדובר לכל היותר במזעור נזקים לעומת מצב שבו החוק הגורף של אלעזר שטרן היה עובר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית. קשה להתהדר בהחלטת ממשלה שאחד היתרונות המיוחסים לה היא הקלות שבה ניתן לבטלה.
מובילי הבית היהודי נזכרו בשלב מאוחר מדי לצאת למאבק נגד הצעת החוק מרחיקת הלכת של שטרן. בשלב הראשון הם העדיפו לאפשר לשטרן להעביר את החוק בקריאה ראשונה, זאת במסגרת עסקת חבילה שבה קיבלו את תמיכת הקואליציה בחוק משאל עם על מסירת שטחים – חוק שתועלתו בסיכול הסכמי נסיגה עתידיים שנויה במחלוקת. הם בנו על כך ששטרן יתאם איתם את מהלכיו הבאים, אך מאוחר יותר גילו שבהסכמתם זו איבדו את זכות הווטו שלהם על חוק הגיור והפכו תלויים ברצונו הטוב של שטרן. את לקחי הטעות הזאת הם מבטיחים שהפיקו, ומכאן ולהבא יהיו יותר ערניים ויותר מתואמים עם הרבנים בכל הנוגע לחקיקה דתית.
הצבעתו של אורי אריאל נגד החלטת הממשלה מייצגת את העמדה המרכזית בסיעה לפיה לכתחילה צריך היה להישאר במצב הקיים - בלי חוק ובלי החלטת ממשלה. מצד שני, גם אורי אריאל מבין שנפתלי בנט היה חייב להעביר את ההחלטה בממשלה כדי לעצור את החוק של שטרן. אריאל הרשה לעצמו לצאת טוב ולהצביע נגד רק משום שידע שההחלטה תעבור גם בלי האצבע שלו.
בניגוד לדעת רבנים בכירים בציונות הדתית שהסכימו להצעת המחליטים בעל כורחם, יש בבית היהודי גם מי שמחזיקים בדעתו של ארגון רבני צֹהר ותומכים לכתחילה בהפרטת סמכות הגיור. הללו שמחו להיאנס על ידי אלעזר שטרן, ציפי לבני, ישראל ביתנו, יש עתיד ושאר תומכי החוק.
המגמה להפריט את תפקידיה וסמכויותיה של הרבנות הראשית ולמסרם לידי קבלני משנה, במקום להגיע להבנות תוך שיתוף פעולה עם הרבנים הראשיים היכן שיש טענות נגד תפקודה של הרבנות, היא סיבה לדאגה עמוקה. באמתחתו של שטרן יש חוקים נוספים שנועדו להתערב בשיקול דעתה של הרבנות ולכפות עליה, למשל, להעניק תעודות כשרות לעסקים מחללי שבת.
לא ברור מה ימנע פעולה בסגנון דומה בתחום הגיטין למשל. לאחר שהובילו החלטה להקמת בתי דין אלטרנטיביים לגיור, האם מופרך לחשוש שאלעזר שטרן וציפי לבני יובילו כעת מהלך של הקמת בתי דין אלטרנטיביים עם דיינים מקלים שימצאו "פתרונות הלכתיים" לא מקובלים לכפיית גט ולהפקעת קידושין? מבחינתם של אותם דיינים מקלים האישה תהיה חופשייה להינשא, אבל לדעת רוב הרבנים ורוב הציבור החרדי והדתי היא תישאר אשת איש וילדיה העתידיים יהיו ממזרים. כמה אנחנו רחוקים מהיום שבו יהיו כאן ספרי יוחסין וחלקים מהעם יודרו מלבוא בקהל?
דברים על דיוקם
בשבוע שעבר הארכתי בדברי ביקורת נגד נשיא המדינה רובי ריבלין על רקע השתתפותו בטקס הזיכרון לטבח כפר קאסם, ובין השאר התייחסתי לתוכן נאומו שם. לאחר שהתברר לי שנאום הנשיא צוטט בתקשורת באופן חלקי ולאחר קריאת הנוסח המלא, עליי לתקן ולהתנצל על הערה אחת שגויה מתוך מכלול שלם שנותר בתוקפו.
בניגוד למה שכתבתי, נאומו של ריבלין אכן כלל קריאה לציבור הערבי לצאת נגד הטרור והאלימות שיוצאים מתוכו ולהוקיע אותם. וכדי לפצות על הטעות, אצטט את המשפטים הרלוונטיים מתוך נאום הנשיא: "לדאבוני, עדיין יש מי מבין אזרחי ישראל הערבים שרמסו את אזרחותם וממשיכים עדיין לחבור לגרועים שבאויבי המדינה, להסית כנגדה ולקעקע כל ניסיון לבניית אמון בין הצדדים".
ולהלן: "הציבור הערבי בישראל וההנהגה הערבית בישראל מוכרחים להשמיע קול ברור כנגד האלימות והטרור. כל מי שחי כאן, אינו יכול היום שלא להשמיע קול ברור כנגד אלה המנסים לדרדר אותנו אל פי תהום. ואני מוכרח לומר לכם: הקול הזה לא נשמע. לא בצורה ברורה מספיק, לא בעוצמה חזקה מספיק. אני רוצה לומר לכם בצורה ברורה: ההוקעה שלכם את האלימות הערבית - לא תחליש כהוא זה את המאבק האזרחי שלכם. הוקעת האלימות אינה ביטוי לחולשה, אלא ביטוי לעוצמה".
לתגובות: [email protected]