צעיר ירושלמי ירא שמים רוכב על אופניו ברחובות העיר, בדרכו משכונת מגוריו להתפלל בכותל המערבי.
זו תמונה מחיי היום-יום שלנו:
ירושלמים ואוהבי ציון המבקרים בעיר העתיקה; עושים את דרכנו לישיבה, לעבודה, לבית הספר.
זהו ביטוי בסיסי לחרותינו, לחופש התנועה ולתחושת הביטחון האישי שצריך לחוש כל תושב בירושלים.
כל אדם בישראל.
לפני יומיים, טרוריסט, רוצח שפל ונתעב גזל באכזריות משלום בעדני ומגד'עאן אסעד, יהי זכרם ברוך, את הזכות הזו;
שלום, בן שבע עשרה במותו, היה תלמיד למדן,
נער עניו ונעים הליכות,
כך מעידים עליו הרבנים וראשי הישיבה באִמְרֵי משה.
בחריצותו ובשקדנותו כיבד את שמו של הצדיק רבי שלום לופס, שעל שמו נקרא, כאשר גם בחופשות מהישיבה היה לומד ומסיים לבדו מסכתות.
כבר מגיל צעיר ידע שלום שהוא רוצה להיות חכם בתורה כמו סבא, הגאון הגדול – הרב שמעון בעדני, חבר מועצת חכמי התורה.
יממות ארוכות נלחם על חייו.
תפילות ירושלים ועם ישראל כולו ליוו אותו במאבקו.
כעת, בכאב גדול ובצער כבד מנשוא,
אנו חולקים לקדוש שלום בעדני – תהא נשמתו צרורה בצרור החיים – כבוד אחרון.
אנו מתמודדים מול אויב צמא דם, שאינו בוחל באף אמצעי.
אויב חסר הבחנה, שאינו מבדיל בין טף, נער, שוטר וחייל;
כולנו היינו-הך מבעד למסכת השנאה הלאומנית העיוורת של המרצחים ששמו להם למטרה להרוג יהודים באשר הם – לגדוע את חיינו ואת זכותנו לחיים בירושלים.
ולמול הטרוריסטים, מול מחפשי החורבן והשנאה שמבקשים את דמנו – אנו חותרים, בכל יום ובכל שנה בירושלים,
לקיים כאן חברת מופת בריאה, המכבדת כל אדם – שחופש הביטוי והזכות לחיים ולביטחון יצוקים בתשתית ערכיה.
אבל אל להם לאויבי ישראל להתבלבל.
אנחנו כאן בכדי להבהיר לאויבינו שגם כאשר לבנו פצוע היום;
גם כשאנו כואבים ומבכים את שלום הצעיר, החף מפשע, ואת קורבנות הטרור כולם –
הם לא מרתיעים אותנו.
הם לא משתקים אותנו.
והם לא יזיזו אותנו לשום מקום.
אנחנו כאן בירושלים, בירת הנצח של העם היהודי, וכאן נשאר.
כאן נמשיך לבנות את בתינו ואת חיינו,
כאן נמשיך לעמוד נחושים ואיתנים כסלע למול גלי הטרור והאלימות המנסים לסלקינו.
עם כל ניסיון לפגע ולזרוע הרס בקרבנו, תהא ידנו קשה יותר על מפרי הסדר והמתפרעים.
כל ניסיון לפגוע בתושבי ירושלים רק מחשל את ביטחוננו בצדקת דרכנו, בצדקת חיינו כאן.
מכובדיי,
השבת אנו קוראים בפרשה את עקידת יצחק על ידי אברהם אבינו.
אני חושב שאין מילים מתאימות יותר ממילותיו של הקדוש ברוך הוא עצמו לאברהם, במעמד הנורא ההוא, אשר מתאימות גם למעמד הנורא הזה:
"וַיֹּאמֶר, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה: כי יען אשר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ, אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ, כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְכַחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם; וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ, אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו."
נאווה ודוד,
משפחת בעדני,
ירושלים ועם ישראל כולו מוחים היום דמעה.
איבדתם בן ואח אהוב, נער חכם ושאפתן שהייתה בו הבטחה גדולה.
בשם ירושלים כולה, אני מבקש לחזק אתכם בשעה קשה זו. כולנו איתכם. כולנו כאן לצדכם.
יהי זכרו של שלום בעדני ברוך.