התחלה: סיוון תשי"ח, רומניה. האב היה חשב בקואופרטיב ועבד שעות ארוכות. את דו"ח השעות היה צריך להגיש למשטרה החשאית, "ומכל העובדים, הוא היה היחיד שהיה לו אומץ לכך". האם הייתה עקרת בית וגידלה אותו ואת אחותו שגדולה ממנו בעשור. המשפחה הייתה אמידה, "לדודי ולאבי היו שלוש דירות ומחסן ירקות מתחת לבית. הם השאירו הכול שם כשעלו לארץ".
ארצה עלינו: בגיל שנתיים וחצי הוא היה עולה חדש. "ההורים רצו לעלות עשר שנים קודם, אבל אז השלטונות אמרו שהמשפחה תצטרך לעלות בשתי אוניות נפרדות". האם סירבה לתנאי. "היא אמרה: כבר איבדתי את המשפחה שלי פעם אחת".
פעם אחת: בשואה. אביו היה במחנות עבודה, אמו באושוויץ, אבל הוא לא דור שני אופייני. "רק אחרי אירועי עמונה, אמי סיפרה לי לראשונה מה עבר עליה בשואה. היא ראתה את הסוסים וזה החזיר אותה אחורה. היא לקחה את זה קשה". למרות שחוותה דברים מאוד קשים באושוויץ, "זה לא השפיע עליי מעולם".
נתניה: המשפחה הגיעה לשדה התעופה כשהיא יודעת לא להסכים לכל הצעות ההתיישבות של הסוכנות. הפקיד ניסה לשדלם ללכת לכמה ערי פיתוח, אך נתקל בסירוב. אחרי דין ודברים של כמה ימים הוא הציע כמוצא אחרון את נתניה, שם החלה המשפחה את חייה בארץ. "הגענו לשם עם עוד שתי משפחות. הבתים היו לבנים וחדשים, ותוך חודש פירקו את המעברה בפרדסיה והביאו אלינו את כל הדיירים".
מלחמת עדות: משפחת ורדי נדהמה לראות מנהגים שהיא לא מכירה, כולל שחיטת כבשים לפני פסח, שקיות מים בשבועות, טקסי פטר חמור והתנצחויות אינסופיות בין מרוקאים לטריפוליטאים ותוניסאים. זו הייתה השכונה בה"א הידיעה, "הראשון שזרק רימון לתוך דיסקוטק היה השכן שגר מתחתנו".
לימודים: היסודי החל בבית ספר 'יבנה'. אחר כך, עם מעבר המשפחה למרכז העיר, הם המשיכו ב'ישורון'. משם לישיבת בני עקיבא בנתניה, שנתיים אחר כך לתיכון הדתי 'בר אילן' בעיר, ומשם לסניף.
סניף: בני עקיבא. הוא החל ללכת לסניף כבר בכיתה ג', יחד עם בן דודו שהיה אז בכיתה ד'. "היינו הולכים מרחק של 45 דקות". מאז שגילה את הסניף הוא היה לו בית שני. "הדרכתי כבר בכיתה ט' ועד שהישיבה זרקה אותי".
לא קלה דרכנו: הוא היה ילד עם בעיות קשב, שהייתה לו אינטליגנציה וגם הצלחה בחברה, אבל בבית הספר זה לא הלך. "כמה שהתכוננתי והשקעתי לפני בחינות - למחרת נכשלתי. עד כיתה ד' קיבלתי 100 בהכול. אחר כך לא קיבלתי יותר מ‑40". ההורים היו מתוסכלים והשקיעו ממיטב כספם, המורים זרו מלח. "להגיד לילד שמנסה ולא מצליח 'אתה לא מממש את הפוטנציאל' זו חוויה קשה. הילד לא מספיק מתוסכל גם ככה?"
מסר להורים: "אם הילד שלכם נמצא בקושי אמיתי, אל תנסו להסתיר ולהתחמק ולהגיד לו שאפשר בלי לטפל. בעיות קשב הן אתגר. אם תיתנו לילדים כלים נכונים - הם יוכלו להצליח ולפרוח".
צבא: ישיבת הסדר לא הייתה על הפרק, "לא הצלחתי לקלוט כלום". אז הוא הצטרף לגרעין נח"ל ויצא לקורס מ"כים. בטירונות הוא חווה טרטור של 11 שעות, "והמפקד נכנס לכלא". בקורס המ"כים, ברגע של מנוחה, הבטיחו החברים לעצמם שהם את הפקודים לא יטרטרו. אבל "כשקיבלנו את הדרגות, התחיל הדיבור 'וואו, מה נעשה לטירונים שלנו'". אותו זה אכזב, "בסוף, אנשים אוהבים לשלוט". בהמשך יצא לקצינים, ובמילואים גם לקורס מ"פים.
לא לוותר: יום אחד, כשהיה מ"מ, התקיים תרגיל חטיבתי. הוא ראה שעומד לעבור זמן תפילה ומפקדיו דחו אותו שוב ושוב, אז הוא עלה מול המח"ט וביקש להתפלל. "הוא הסכים והתרגיל נעצר לכמה דקות. גם בצבא אל תוותרו על הערכים שלכם".
הזמר הוא לך: את בת שבע, רעייתו, הכיר בזמן השירות הצבאי, "היא הייתה פקודה שלי". אחרי שהשתחרר מהצבא הם נישאו. בת שבע עבדה בחברה להגנת הטבע והייתה המזכירה המיתולוגית של היישוב עפרה. לפני חמש שנים החלה ללמוד לשון, "אהבת חייה", והיום היא מסיימת את התזה ועובדת בעריכת עבודות מדעיות.
השמחה: שישה ילדים ושני נכדים. הבכורה אם לשניים, עקרת בית ו"נשואה לתלמיד חכם". השנייה גננת של האחיין ביישוב אדם. בת נוספת מסיימת תואר בביו-אינפורמטיקה, בת אחרת לומדת עבודה סוציאלית באריאל, וצעירת הבנות לומדת בכיתה י"ב באולפנה המקומית. הבן היחיד לומד בשיעור א' (כיתה ט') בישיבה לצעירים במעלה חבר.
ר"מ מ"מ: אחרי הצבא למד חודשיים במכון מאיר ואחר כך בישיבה הגבוהה באור עציון. "אשתי לא הסכימה שלא אעבוד", ולכן שימש כממלא מקום ר"מ במשך תקופה. "לימדתי תלמידים שהיו להם יותר שנות לימוד משלי". משם הם עברו לקיבוץ עלומים, שם ניהל את ענף הלול.
בלדה לעוזב קיבוץ: בתקופת הקיבוץ נולדו הילדים. הוא דחף להבאת רב לקיבוץ, אך נתקל בסירוב. בכל הקשור לחינוך, אמרו לו שהילדים יהיו חייבים ללכת לבית ספר בקיבוץ יבנה ולא לאולפנות. הגישה הזאת, שכבר איננה מדיניות הקיבוץ היום, לא התאימה להם. אז המשפחה עברה לעפרה.
ראש המדרשה: הוא היה מזכיר היישוב היהודי של הרובע המוסלמי וגם קב"ט שהיה אחראי על הליוויים שם. אחר כך ניהל את מדרשת עפרה קרוב לשבע שנים. הוא רצה ללכת על הדרכת עומק ולא "על ניצוצות בעיניים", וכן להתאים מדריכות לבנות ומדריכים לבנים. "להפתעתי, מי שהתנגד לכך היו המורות של הבנות, שאמרו שבנות לא יכולות להדריך כי הן לא יודעות כלום".
איגוד המדרשות: הוא הקים את איגוד המדרשות ליהדות ולטיולים ועמד בראשו, "מתוך מטרה לעבוד מול המדינה כקבוצה ולא כיחידים. התקציב עלה מחצי מיליון שקלים ל‑12 מיליון. בהתחלה הרבה כסף חזר לאוצר, כי אנשים לא ידעו מה לעשות איתו". אבל היו גם חוויות פחות נעימות שגרמו לו "לקחת פסק זמן מהציונות הדתית ולחשוב על ההמשך".
גינות אריה: המשפחה עברה לשנה וחצי למאחז על שם אריה הרשקוביץ, שם התגוררה בקראוון. "זו הייתה תקופה נפלאה, להתעורר עם צבאים ליד הבית", אבל גם לא פשוטה "כי ההורים של החברות פחדו לשלוח אותן אלינו".
אריאל: במהלך השנים ניסה להוביל את בני עקיבא ביישובו לכיוון הנפרד ואת הגן לכיוון היותר תורני. אולי זה מה שהביא לעמותת תנועת הנוער 'אריאל' לבקש ממנו להיות מזכ"ל, והוא ניאות. "בנותיי, שהדריכו אז בבני עקיבא, הגיעו הביתה וכשסיפרתי על תפקידי החדש הן אמרו: 'אתה לא עושה לנו את זה'". מאז חלפו תריסר שנים.
"תורת חיים בעוז": כשקיבל לידיו את התנועה היו 2,500 חניכים רשומים, 32 סניפים ומכנה משותף בולט: "החניכים שנאו את התנועה, כי התחושה הייתה שלא לגיטימי להיות דוס וההורים מכריחים ללכת ובעצם כולם פה חנונים". הוא הציע ליו"ר התנועה שייתן את אריאל במתנה לבני עקיבא ויחזיר את המפתחות. "הוא הסכים, אבל בני עקיבא סירבה".
מפשילים שרוולים: "אמרתי: אנחנו הולכים להפוך את הכול". אז החל תהליך של גיבוש חזון, אימוץ דגשים עצמאיים והתנתקות הדרגתית מתנועת האם, בני עקיבא. המהלך האחרון הושלם בקיץ, עם החלפת שמות השבטים. "זה מהלך שבא מהנוער ואנחנו עודדנו אותו. כי אם בני עקיבא היו מתחשבים בנו ומשתפים אותנו בבחירת השמות - מילא, אבל הם לא התייחסו אלינו, אז הפכנו לעצמאיים".
חודש ארגון: גם התנועה הזאת נמצאת בימים אלה בחודש ארגון. שבת הארגון היא שבת פרשת וישלח, ונושא החודש שנבחר על ידי הקומונרים והקומונריות הוא "אמת מארץ תצמח".
המצב היום: יותר מ‑90 סניפים, ובסביבות 13 אלף חניכים רשומים. "התנועה גדלה, החבר'ה בטוחים בעצמם, זו גאווה להיות חניך בתנועה ויש לנו דברים ייחודיים".
ייחודיים: לדוגמה, "אנחנו מטפלים בנושא של מוגנות. מה עושים כשצוות ההדרכה מזהה פגיעה בחניך". במשך שנתיים גם העבירו לכל החניכים סדנאות בנושא, "וחוץ מזה יש לנו אתר אינטרנט שאין כמוהו באף תנועה".
האתר: "זהו אתר ההדרכה הגדול בארץ, עם יכולות סינון מגוונות לפי חתכים שונים. יש אליו המון כניסות מכל מיני תנועות נוער". בנוסף לכך, האתר מחזיק מגזין נוער שבו כתבים צעירים מהתנועה. "אחרי שהכשרנו אותם, הם מעלים תכנים לאתר בלי עריכה וסינון שלנו. אנחנו סומכים עליהם".
לא לכיכר: תנועת אריאל לא השתתפה בכנס לזכר ראש הממשלה יצחק רבין, "כי זו עצרת פוליטית. קשה לנו לראות את סרטי ההסתה שאנחנו לא קשורים אליהם. נוער אריאל מעולם לא הסית. את הנוער העובד והלומד אנחנו מכירים וגם את האידיאולוגיה שלהם. אם באים לדבר על אחדות, למה דווקא בתאריך הזה? האם זו המורשת שהשאיר האיש שקרא לנו פרופלורים?"
אם זה לא היה המסלול: "איש עסקים בטח לא הייתי". הוא כן היה רוצה להיות תלמיד חכם.
ובמגרש הביתי:
בוקר טוב: קשה לקרוא בוקר להשכמה שמתרחשת בארבע וחצי. הוא משכים ולומד ואחר כך לוקח את אביו, שמתגורר עם המשפחה, לתפילה בנץ. משם הביתה, לאכול ולפזר את הילדים.
מוזיקה: שירים חסידיים או יהודיים-מקוריים, "אבל קצביים".
שבת: "הדבר הכי נפלא שיש". אין סלולריים ויש נחת. למרות שגם ביום הזה הוא מקפיד להשכים בשעה הקבועה. "בשעון חורף הולכים לתפילה, וכשחוזרים כל אחד יושב וקורא משהו כדי לקבל את השבת". הארוחות המשפחתיות נמשכות כמה שעות והשבת מלאה בשיעורי תורה, "זה ממלא אותי לכל השבוע".
עתים לתורה: בבקרים הוא לומד דף יומי, מוסר והלכה, ומלבד אלה והשיעורים בשבת הוא מארגן את לימוד הדף היומי ומשתדל להגיע. "במשך שני סבבים וחצי הצלחתי ללמוד בקביעות דף יומי מדי ערב".
אוכל: "אוכל זה לא משהו שאני אוהב. את הילדים שלי אני אוהב". אחרי לחץ מתון יש תשובה: "חומוס, טחינה ושמן זית. ובכלל, סלטים קונים אותי".
אחזקת הבית: אחראי על הקניות, מפלט את הדגים ומתקן כל מה שהתקלקל בבית.
מפחיד: "אני לוחם גדול אבל לא נהנה מזה. הרבה פעמים מעדיף להבליג כי למלחמה יש תוצאות לא טובות. מחלוקת לא עושה לי טוב".
פנאי: טיולים. אבל רק משפחתיים, "בכל השנים האלה אשתי ואני יצאנו רק פעם אחת לנופש לבד". בעבר למד קראטה, אבל נפצע וממתין שיוכל לחזור לתחום.
דמות מופת: הרב קוק. "הוא עשה דברים אדירים בעם ישראל. אני משתדל, לפי מה שאני מכיר, לחשוב מה הוא היה עושה עכשיו, וללכת בדרכו".
משאלה: "שיבוא המשיח".
כשתהיה גדול: החלום שנשמר לפנסיה אינו סוד: "להיות תלמיד חכם".
ofralax@gmail.com