שמעון פרס (למצלמה): היום אני נפגש עם יצחק רבין, ואני רוצה לדבר איתו על ימי ממשלת רבין ועל כל מה שעברנו ביחד.
יצחק רבין (למצלמה): אני רוצה לדבר עם שמעון על... לא, זה לא טוב, אני לא באמת רוצה לדבר איתו. נתחיל מחדש.
פרס:אשאל אותו על שיחות השלום, על פרס נובל לשלום, על הסיכוי לשלום, על ג'ודי ניר מוזס שלום.
רבין: אני אשאל את שמעון אם הוא מצטער על התפקידים המעטים שהחמיץ בחייו, כמו מזכ"ל האו"ם, מזכ"ל נאט"ו, הג'וקר בסרטי באטמן. בעצם רגע.
פרס: ומה הוא חושב על הנאום שלי בעצרת השלום. כלומר בעצרת לזכרו, וואטאבר. תישארו איתנו, יהיה מעניין.
(נעימת פתיחה, על המסך מופיע הכיתוב "אחרי 19 שנה").
פרס: שלום, יצחק.
רבין: שלום שמעון. תשע עשרה שנה חלפו, חשבתי שנתראה יותר מוקדם.
פרס: אני מקווה שאתה לא מקנא.
רבין: מה פתאום, שתהיה בריא עד מאה ועשרים.
פרס: מאה ועשרים בגילי זה כבר לא מחמאה.
רבין: אני יודע.
פרס: בכל מקרה, אנחנו נפגשים בזכות ערוץ המורשת החדש, שהוא היחיד שיכול לחבר בין העולמות השונים, חי-חי. תגיד, אתה זוכר מתי נפגשנו בפעם הראשונה?
רבין (מעווה פניו): כן, אני זוכר. בוא נדבר על משהו אחר.
פרס: מצטער, זה הפורמט של התוכנית. בסדר, בוא ניזכר מה קרה לפני שני עשורים, כשעבדנו ביחד למען השלום. היה אז אירוע מיוחד ורב משתתפים, אתה יודע על מה אני מדבר?
רבין: כן, הפיגוע בצומת בית ליד, עשרים ושניים הרוגים.
פרס: לא, זה לא היה אירוע מיוחד. אני מתכוון למשהו שקרה לפני זה.
רבין: קו 5 בדיזנגוף, עוד עשרים ושניים הרוגים. אני זוכר כאילו זה היה אתמול.
פרס: אחרי זה! אני מתכוון למשהו אחרי זה.
רבין: אה! הפי...
פרס (קוטע אותו): לא, לא הפיגועים בעפולה, בחדרה, ברמת גן ובירושלים. אירוע חגיגי. אתה זוכר?
רבין: אתה מדבר על...
פרס ורבין (יחד): פרס נובל לשלום.
פרס: זה היה משהו יוצא מן הכלל.
רבין: ערב מרגש.
פרס: ואת החתימה בבית הלבן אתה זוכר?
רבין ופרס (יחד): אההה.
רבין: איזה יום זה היה. תשעים ושמונה אחוז מהעם עמדו מאחורינו.
פרס: כשלחצת את היד לערפאת עמדו לי דמעות בעיניים.
רבין: כן, גם לי. מי יכול היה לדעת שהפלשתינים יפרו את כל ההבטחות שלהם?
פרס: בדיוק, זה לא שהימין טרח להזהיר אותנו לא לתת להם רובים.
רבין: בדיוק, מוזר שהם אף פעם לא אמרו שום דבר. אה, ואם הזכרת את הימין, יש לי הפתעה בשבילך. (מביט הצִדה) יכול להיות שראש ממשלת הימין נמצא כאן?
פרס: מה? מי? (בנימין נתניהו נכנס לאולפן, לחיצות יד, מתיישב ליד רבין) אתה! מה אתה עושה פה?
רבין: ראית מה הכינו לך פה?
פרס: וואלה הצלחתם להפתיע אותי.
נתניהו: מה להפתיע, דיברת איתי פה בחוץ לפני חמש דקות!
פרס: ששש, לא משנה, זה הפורמט. עכשיו תשמע, אדוני ראש הממשלה...
נתניהו ורבין (יחד): כן?
פרס: מר נתניהו, אתה תגיד לנו אם לדעתך הסכמי אוסלו היו כישלון חרוץ או הצלחה פנומנלית.
נתניהו: ברור שאוסלו נכשל לחלוטין. ערפאת רימה אתכם, הפלשתינים התחמשו והפכו את עריהם למעוזי טרור, בדיוק כפי שצפיתי.
רבין: זה נשמע איום ונורא. אני מקווה שאתה כראש ממשלה הצלחת לתקן את הטעויות שלנו.
נתניהו: בוודאי.
רבין: ספר לנו מה עשית.
נתניהו: לחצתי את היד של ערפאת ונתתי לו את חברון.
(הפסקה לשתי פרסומות ולשמונים ושבעה פרומואים, חזרה לתוכנית. פרס ורבין שוב לבד)
פרס: יצחק, אני רוצה שתדע...
רבין: חכה שנייה, הסאונד אחרי הפרסומות חוזר נורא לאט.
פרס: באמת?
רבין: באמת. ניסיתי לשאול כאן למה זה קורה, אף אחד לא יודע.
פרס: יצחק, אני רוצה שתדע שאתה אולי נרצחת, (מרים קולו) אבל דרכך תחיה לנצח!
רבין: שוב הוא מתחיל.
פרס: שמעת את הנאום שלי בעצרת השמאל לזכרך? ברבע שעה הצלחתי להכניס את המילה שלום ארבעים וחמש פעמים.
רבין: אתה עדיין מאמין בשטות הזאת?
פרס: סליחה?
רבין: תראה, בתשע עשרה השנים שחלפו היה לי זמן לחשוב קצת. תסתכל על הערבים מסביבך, תראה איך עבדו עלינו, תבדוק אם יש בכלל עם מי לדבר. היום גם אני שייך למאוכזבי אוסלו. מה, רק בגלל שבנאדם נרצח הוא לא יכול יותר לשנות את דעותיו?
פרס: אבל... אבל...
רבין: אתה חושב שסתם הפגישו בינינו בערוץ המורשת? אני אומר לך חד וחלק, שבאותם ימים הייתי מנהיג חלש. נגררתי אחרי הריצה שלך להסכמים מדיניים מטורפים. אבל בינתיים...
פרס: אל תגיד את זה.
רבין: בינתיים...
פרס: לא לא, ששש, אל תגיד את זה!
רבין: התחזקתי.
פרס: לא!!!!!
רבין (על רקע כתוביות הסיום): בטח התכוונת "כן ולא".