לא פעם אנו שואלים את עצמנו כיצד אפשר ליצור אווירה טובה ונינוחה בבית? האם אפשר ליצור מקום סטרילי, נקי ממתחים ולחצים שמעכירים את האווירה ומשבשים את התקשורת החיובית?
התשובה לכך נעוצה בשנייה שלפני הכניסה לבית, הדרך שבה ניכנס לבית תשפיע על האווירה לטוב ולמוטב. ברגע שהבעל או האשה יכנסו שמחים ומחייכים לבית החלל כולו יתמלא באווירה חיובית שתשפיע על כל הנוכחים, אך אם הכניסה תהיה עם כעס ועצבים ברגע אחד עננים אפורים יעכירו את האווירה ולא יחלוף זמן רב עד שתפרוץ סערה שמלווה בברקים ורעמים.
פרשתנו פותחת בתיאור מעמד פטירתה וקבורתה של שרה אמנו: "ותמת שרה בקריית ארבע היא חברון... ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר", התורה מדגישה שאברהם קם מעל פני מתו, ומדוע? הלא פשוט וברור שאברהם לא דיבר עם בני חת בעודו רכון על מתו.
הקימה של אברהם איננה רק קימה פיזית, כשאברהם ביקש לדבר עם בני חת על קבורת שרה הוא קם מעל פני מתו - הוא חדל מלבכות, רחץ את פניו מהדמעות, הטמין את תהומות יגונו בעמקי לבבו, ומאומה לא ניכר על פניו. הוא כלל לא היה נראה כמי שרעייתו נפטרה עליו זמן מועט קודם לכן. הוא קם מעל פני מתו.
רגישותו של אברהם אבינו לרגשותיהם של הבריות היא זו שחייבה אותו לנהוג כך, הוא ידע שבני חת לא אמורים לסבול בגלל שאשתו נפטרה, ומשום כך לא הראה בפניהם את אבלו, להם הוא דאג לתת את התחושה הטובה ביותר עם הארת פנים מיוחדת.
לאחר יום עבודה ארוך ומתיש אין ספק שחווינו סיטואציות לא נעימות במיוחד, בעבודה, בדרך הביתה, בשיחה עם חברים וכו'. אך מדוע בן/בת הזוג צריכים לספוג את הכעס והעלבון שאגרנו במשך היום?! אמנם חשוב מאוד לשתף ולעבור את הדברים ביחד, אבל כל זה צריך להיות לפני השינה על כוס קפה ועוגה.
אז לפני הכניסה לבית נתלה את כל הצרות, הכאבים והעלבונות על ידית הדלת ונכנס עם חיוך בשמחה, אז בן או בת הזוג יאירו לנו פנים בחזרה, הילדים יאירו באור יקרות, ואז ממילא כל מה שתלינו על הידית בחוץ ישכח ויעלם.