ליסכה היו עוד עשרה אחים ואחיות, והיא היתה השלישית. לפני שנתיים הציעה תמר, אחותה הבכורה, באסיפת אחים סודית, לעשות תורנות עזרה שבועית בבית, כדי להקל קצת על אבא ואמא.

"אמא לא אומרת לנו כלום, אבל קשה לה", אמרה תמר, "אני רואה כמה היא עייפה, ואיך אין לה זמן אפילו לשתות כוס תה אחר הצהריים. אנחנו חייבים לעשות משהו". מאז חלפו שנתיים בהן בכל חודש מתעדכן לוח התורנות, ובכל פעם מתחלפות המשימות בין האחים, "כדי שלא ישעמם".

עכשיו התחיל חודש חדש, ויסכה גילתה את שמה כאמור במשבצת קיפול הכביסה. "אוף", חשבה לעצמה, "זה מה שאני הכי לא אוהבת לעשות. להסתכל על גרביים ולמצוא להן בני זוג? משעמם", רטנה. יסכה ידעה שתורנות זו תורנות, והיא פשוט תצטרך לחכות חודש עד שהמשימה שלה תתחלף למשהו נחמד יותר, למשל בייביסיטר על אחיה הקטן והחמוד שמוליק.

היא דשדשה באנחה לחדר הכביסה, שם המתינה ערימה גבוהה של בגדים שירדו מהחבל. בעצלתיים היא החלה לקפל חולצה, ואחריה מכנסיים ואחר כך שני סוודרים ומגבת. כך חלפה שעה, שבסופה עמדו שש ערימות כביסה מקופלת, ויסכה אחת מדוכדכת. היא ניגשה למטבח לעודד את עצמה עם פרוסה של עוגת השוקולד החביבה עליה. לפני שהגיעה למטבח שמעה את זרם המים בכיור וקול זמר עליז נישא באוויר. "רותי, מה את כל כך שמחה היום?" פנתה מופתעת לאחותה הקטנה, שעמדה ליד הכיור ושטפה את הכלים מארוחת הצהריים. "אה, יסכה, זו את", הסתובבה אליה רותי בידיים מלאות סבון, "למה אני שמחה? היום התחלתי את התורנות החדשה שלי – שטיפת כלים". יסכה העוותה את פניה: "לשטוף כלים?! מה כל כך משמח בזה?". אבל רותי רק חייכה ואמרה: "כן, פשוט אמרתי לעצמי שאני ממילא אעביר עכשיו כל יום בשטיפת כלים, אז עדיף שאנסה ליהנות מזה. את יודעת כמה כיף לראות את הכיור ריק ואת השיש נקי ומסודר? וחוץ מזה, אני מדי פעם מפריחה כמה בועות סבון צבעוניות לאוויר", היא אמרה והפריחה מבין אצבעותיה בועת סבון ענקית.

כעבור כמה ימים ניגשה יסכה שוב אל חדר הכביסה ואל הערימה הגבוהה שהמתינה לה שם. "אוף", החלה למלמל, אבל אז נזכרה פתאום ברותי ובחיוך שלה מול הכלים המלוכלכים. "אולי גם אני אנסה?" חשבה לעצמה, "אבל איך אפשר ליהנות מקיפול כביסה?". היא לקחה את החולצה הירוקה הקטנה של שמוליק. לפתע נזכרה באותו אחר צהריים בו לבש שמוליק את החולצה. הם הלכו ביחד לחורשה שבקצה הרחוב, ומצאו שלושה צבים קטנים. הם נתנו להם לאכול עלי חסה ואחר כך מדדו על השעון כמה זמן לוקח להם ללכת מעץ אחד לשני. היה כל כיף... היא הפליגה בזיכרונות נעימים. בינתיים היא הספיקה לקפל עוד כמה בגדים, עד שהגיעה לחצאית הג'ינס הקרועה בשוליים של אחותה הגדולה תמר. זו החצאית של חודש הארגון שלה, שבסופו יש מסדר עם כתובות אש ומופע אופניים. יסכה נזכרה בפעלולים המרהיבים שראתה אצל רוכבי האופניים בשנה שעברה, וגם בהצגה המצחיקה שהעלו בנות השבט שמעליה. בינתיים הלכה ונערמה ערימת כביסה גדולה, ויסכה לא שמה לב שהזמן עובר. "יסכה, איך גמרת לקפל כל כך מהר?" הציץ ראשה של אמא אל החדר. "אה, לא שמתי לב. כבר גמרתי?", שאלה מופתעת. "כן, הזמן עובר מהר כשנהנים", חייכה אמא, ויסכה אמרה בלב לרותי: תודה.