האריות האסיאניים הם מבעלי החיים הנדירים בעולם. מספרם מוערך היום ב-300 אריות שנותרו בטבע. המקום היחיד בעולם בו נותרו אריות אסיאניים הוא בשמורת יער גיר במדינת גוג'ארט בהודו. מדינת גוג'ארט נמצאת בצפון מערב הודו, גובלת עם פקיסטאן בצפון ולה חוף ארוך לאוקיינוס ההודי.
מתברר שבגני החיות ברחבי העולם, המסייעים במאמצי השימור של מין נדיר זה, נותרו עשרות של אריות אסיאניים, המהווים גיבוי לאוכלוסיה שבטבע.
בגן החיות הירושלמי, היה חשוב במיוחד להשתתף במיזם, מכיוון שהאריה האסיאני הוא האריה שחי בארץ עד המאה ה-12. זהו האריה שהפחיד בעבר את תושבי הארץ והאזור כולו, שצדו אותו ללא רחם ופגעו בבית הגידול שלו עד שנעלם מהאזור לחלוטין.
"התוכנית השאפתנית לנסות ולהציל את האריה האסיאני מפני סכנת הכחדה היא מורכבת ואינה פשוטה. כתוצאה ממיעוט האריות והקרבה ביניהם נגרמות לא אחת בעיות גנטיות קשות באוכלוסיה הקטנה. בעיה זו קיימת בטבע, ועל אחת כמה וכמה היא משפיעה גם על ניהול אוכלוסיה בריאה ומתרבה גם בגני החיות. הותיקים מבין קוראינו זוכרים אולי את דור המייסדים של חצר האריות האסיאניים – כולם הלכו לעולמם. והנה בשנה האחרונה אנו עסוקים בבניית שושלת חדשה, עם תקווה לריבוי" אומרת לערוץ 7 דר' סיגלית הרץ מגן החיות התנכ"י.
הראשון שהגיע אל הגן היה "זיו" האריה. "זיו" הגיע מגן החיות קמפן בשבדיה – צעיר בן 3, ביישן וחששן. חודשים רבים עברו עד שהסתגל לשמש הירושלמית, ויותר מזה, עד שהשלים עם המוני המבקרים המגיעים כדי לצפות בו – מלך החיות.
בשבועות האחרונים הגיעו אל הגן גם "עיישה" ו"יאשה" – הלביאות האסיאניות. "עיישה" הגיעה מפראג. לביאה בוגרת, בת 13, שדניס, מנהל המחלקה תיאר כבעלת מזג נוח.
"יאשה" הגיעה מגן חיות בגרמניה. היא צעירה מאוד – בת שנה וחצי, קטנה יותר מ"עיישה" בצורה משמעותית. אבל "יאשה" היא המיועדת האמיתית לזיווג עם "זיו".
"יאשה" ו"עיישה" הגיעו אל הארץ באותה טיסה, אך התחילו להכיר זו את זו רק מאחורי הקלעים, בבית האריות, כשגדר מסורגת מפרידה ביניהן. המפגש הזה נראה נפלא – הן ליקקו ורחרחו זו את זו והיה נראה כאילו "עיישה" עתידה לפרוש את חסותה על "יאשה" הצעירה, ממש כאמא ובת. אך כל האופטימיים שחזו חיבור נינוח בין השתיים התבדו ביום שהוצאנו אותן לחצר הירוקה והנרחבת. התוקפנות והכוחנות ש"עיישה" גילתה כלפי יאשה היו מחזה קשה לצפייה. "יאשה" המסכנה היתה כל כך מבוהלת שלקח לה זמן אפילו עד שברחה אל הבית המוגן.
גם "זיו" הביישן החל לנהוג כאריה אמיתי כשהגיעו הבנות. הוא נוהם ושואג לעומתן וקשה כרגע לתאר ולדמיין מפגש נינוח בינו לבין אחת הלביאות.
במקרה של "יאשה" אנחנו פשוט מחכים שתגדל וגם תתרגל לתצוגה. גם במקרה של "עיישה" אנחנו ממתינים שאולי תיקח את תפקיד "המבוגר האחראי" בקבוצת הצעירים. בינתיים נמצאים כולם בבית האריות כשגדרות מפרידים בינהם. נוהמים, שואגים ומתקיפים זה את זה, כל אחד מהמתחם הבטוח שלו. הם יוצאים אל החצר לסרוגין כדי ליהנות מהשמש החורפית הנעימה.
"אנחנו מגייסים את כל הסבלנות וצוות המחלקה נעזר בכל הניסיון והידע שיובילו בסופו של דבר ליצירת משפחת האריות ואולי גם לרבייה מוצלחת. ואולי יום אחד נזכה לכתוב את פרק "השיבה להודו" בסיפור הזה, כשנוכל לדבר על השבה לטבע של גור אריות אסיאני ירושלמי" מסכמת בחיוך דר' הרץ.
ואל תשכחו. "הוי גיבור כארי" זו תפילת הבוקר שלנו.