מה הם גבולותיה של שביתה לגיטימית? זאת השאלה שבה דנה הצעת החוק של איילת שקד, מאיר שטרית ועופר שלח שאושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה.
ההצעה קובעת כי כל שביתה שמטרתה התנגדות לרפורמה מבנית שהממשלה החליטה עליה, ושאין לה השלכה ישירה על תנאי העסקה של עובדים, לא תיחשב ל"שביתה מוגנת", אלא למה שמכונה בשפת המשפטנים "שביתה פוליטית".
בבסיסה של ההצעה עומד המצב החוקי הקיים היום בישראל ובמרבית מדינות המערב. בכל המדינות הללו זכותם של עובדים לשבות מוגנת על ידי החוק. המעביד אינו משלם לעובדים על הימים שבהם שבתו, אבל אסור לו לנקוט כל צעד משמעתי נגד השובתים, והוא אינו יכול לטעון שעובד שנעדר מהעבודה בעצם מודיע בכך על חוסר רצונו לעבוד אצלו. עם זאת, גם לשביתה מוגנת ישנן מגבלות. אחת מהן היא הצורך להכריז על "סכסוך עבודה" ולהמתין שבועיים לאחר מכן לפני השימוש בנשק השביתה. מגבלה נוספת, קריטית לענייננו, היא הנושאים שבגללם ניתן להכריז על סכסוך עבודה. החוק קובע שסכסוך עבודה ניתן להכריז רק בנושאים הבאים: "כריתתו, חידושו, שינויו או ביטולו של הסכם קיבוצי; קביעת תנאי עבודה; קבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו או סיום עבודתו; קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עובד ומעביד". משמעות הסעיף היא שארגון עובדים לא יכול להכריז על סכסוך עבודה בנושא שחורג מעניינם של העובדים והמעביד הספציפיים. אם למשל יבחרו עובדי חברת החשמל לשבות במטרה להכריח את הממשלה להפעיל תחבורה ציבורית בשבת, שביתה זו לא תיחשב לשביתה מוגנת.
לכאורה, קשת הנושאים שמאפשרת הכרזת סכסוך עבודה אינה רחבה במיוחד, אולם במשך השנים פסיקת בתי הדין לעבודה הרחיבה מאוד את העילות שבגללן השביתה לגיטימית. הפסיקה קובעת כיום כי כל דבר שעשוי להשפיע בעתיד על מקום עבודתם או תנאי עבודתם של עובדים הוא נושא לגיטימי לשביתה מוגנת. כך למשל, רשאים עובדי חברת החשמל לשבות אם לדעתם הכנסת יצרני חשמל פרטיים עלולה לפגוע בעתיד בצורך בעובדים וממילא בתנאי עבודתם.
כעת מבקשים חברי הכנסת להוסיף לחוק סעיף הקובע כי "לעניין חוק זה, לא יראו כסכסוך עבודה סכסוך בנושא תכנית לשינוי מבני במשק המדינה שהתקבלה בהחלטת ממשלה ושאינה קשורה באופן ישיר לנושאים המנויים בסעיף קטן (א)". הנושאים הם אלו שאותם הזכרנו קודם. הכוונה היא פשוטה. אם למשל מתכננת המדינה להקים רציף פרטי ליד הנמלים הקיימים, אך לא מתכוונת לפגוע כרגע בשכרם או בתנאי עבודתם של העובדים, ייאסר עליהם לשבות, למרות שפגיעה כזו עלולה לקרות בעתיד.
רבים יברכו כמובן על ההצעה, משום שהיא עשויה להפחית את מספר השביתות במשק. אבל חשוב לזכור כי הפגיעה בזכות השביתה עשויה שלא להיעצר כאן. בשביל מי שמאמין בחשיבותה של זכות השביתה, השבוע הזה הוא שבוע מדאיג.
לא צומחים
כמה פעמים בחודשים האחרונים הוקדש המדור או חלקו להאטה בצמיחה במשק, אולם המכה החזקה הגיעה מוקדם משצפינו. נתוני הלמ"ס שפורסמו השבוע מגלים כי הצמיחה ברבעון השלישי של 2014 הייתה שלילית. התוצר המקומי הגולמי התכווץ ברבעון הזה ב‑0.4 אחוז. עד כמה מדובר בנתון חריג ניתן ללמוד מכך שהפעם האחרונה שבה נרשם נתון שכזה הייתה בשנת 2009, בשיא השפעתו של משבר הסאב-פריים העולמי על ישראל. עם זאת, כדי להעמיד את הנתון הזה בפרופורציות, צריך לזכור שמדובר ברבעון שבו התרחש מבצע 'צוק איתן'. מדובר באחת המערכות הצבאיות הממושכות והבעייתיות מבחינה משקית שחוותה מדינת ישראל. המערכה כולה נמשכה כ‑50 יום, זמן ארוך מאוד, והשפעותיה הקיפו את כל אזור הדרום, ובשלבים מסוימים גם חלקים נרחבים באזור המרכז. העובדה שרקטות התפוצצו בשמי גוש דן הביאה את השפעות המערכה גם לחולון, לתל אביב, להרצליה ואפילו לחדרה. הדוגמה החריפה ביותר להשפעה הקשה של המבצע היא הנתון של יצוא שירותי תיירות (כלומר תיירות נכנסת לישראל) ברבעון שבו התרחש המבצע. על פי נתוני הלמ"ס, שירותי התיירות התכווצו ברבעון השלישי ב‑77.5 אחוזים בחישוב שנתי.
העובדה שמדובר ברבעון שבו התרחש מבצע 'צוק איתן', מבססת את ההערכה שלא מדובר בכניסה למיתון. "מיתון", על פי ההגדרה המקובלת, הוא מצב של צמיחה שלילית במשך שני רבעונים רצופים. אבל ההערכה הרווחת בקרב הכלכלנים היא שהשפעות המבצע יפחתו מאוד ברבעון הרביעי של 2014, כך שהצמיחה תשוב להיות חיובית.
עם זאת, העובדה שלא מדובר במיתון רחוקה מלספק למשק צפירת ארגעה. ההאטה בצמיחה בישראל היא משמעותית מאוד. קצב צמיחת התוצר בישראל ירד עוד קודם למבצע, ולא צפוי להיות גבוה אחריו. המשק הישראלי נמצא בהאטה שצפויה לתת את אותותיה בכל מגזרי המשק בתוך חודשים ספורים.
מי ששמע את שר האוצר מדבר השבוע, שמע בוודאי את צפירות הארגעה הרגילות: התעסוקה מלאה, המשק יציב והכלכלה בסך הכול ממשיכה לצמוח. אך מי שמכיר את דרך התנהגותן של כלכלות מבין שההיתלות בשיעורי התעסוקה אינה רלוונטית. התעסוקה נוטה להגיב באיחור להתפתחויות במשק, הן כשמדובר בהאטה או מיתון והן כשמדובר בצמיחה. מעסיקים נוטים לדחות פיטורין ככל האפשר, ואחרי שפיטרו מתקשים לחזור ולגייס עובדים, כך שלא פעם שלב הפיטורין מגיע כשההתאוששות כבר מתחילה, ועליית שיעורי התעסוקה בחזרה מתרחשת שנה או יותר לאחר מכן.
בנוסף לכך, שר האוצר מרבה להזכיר את העובדה שבשנת 2015 צפוי המשק לצמוח בשיעור של 2.8‑3 אחוזים (תלוי את מי שואלים). אולם הוא שוכח להזכיר שחלק ניכר מהצמיחה הזאת נובע מהגז הטבעי, צמיחה שחלקה לפחות פיקטיבי לחלוטין מבחינת ההשפעה על מצב המשק. כל אלו מבלי שניקח בחשבון את קצב גידול האוכלוסייה המהיר בישראל, אבל בזה נעסוק בפעם אחרת.