בשלב זה שוררת בין מפלגות הקואליציה הפסקת אש שברירית, אבל האפשרות לחזור לקואליציה תקינה היא כמו האפשרות להחזיר חביתה לקליפתה. כדי להבין זאת די להאזין למחמאות שהטיחו אנשי הליכוד ביאיר לפיד, שבינתיים יצא המפסיד הגדול מההתגוששות הפנים-קואליציונית.
בליכוד השתמשו בביטויים "פוטש" ו"תרגיל מסריח" כדי לתאר את ניסיונו של יאיר לפיד לגבש ממשלה חלופית בראשותו. הביטוי תרגיל מסריח לא נבחר באקראי. זכות היוצרים עליו שייכת ליצחק רבין ז"ל, שהאשים את פרס ברקיחתו ובכישלונו של ניסיון דומה בשנת 1990. מדובר בניסיון להחליף את ראש הממשלה יצחק שמיר על ידי הפלת ממשלתו בהצבעת אי אמון, ואז להרכיב ממשלה בראשות פרס בתמיכתן הפעילה של אגודת ישראל וש"ס של אריה דרעי. כישלון המהלך הוביל בסופו של דבר להדחתו של פרס מראשות מפלגה העבודה לטובת רבין.
בהשוואה לפרס, מפלתו של לפיד צורבת יותר. לא רק שהתרגיל המסריח החובבני שלו כשל, אלא שזמנית נסתתמו טענותיו כלפי החרדים - בדיוק כפי שאירע בתרגיל המסריח של 1990.
כאשר יצחק שמיר החליט ב‑1988 לחדש את ממשלת האחדות עם העבודה למרות שהייתה לו ממשלת ימין-דתיים ביד, הוא פעל לדעתו לטובת המדינה. אבל אי אפשר היה אז להתעלם מהמסע התקשורתי הנבזי ששטף את המדינה כאשר האופציה של ממשלה צרה עדיין עמדה על הפרק. התקשורת התגייסה להוקיע את האפשרות של הקמת ממשלה צרה שנשענת על המפלגות החרדיות. אולם כאשר היה נראה – לאחר הפלת ממשלת שמיר בהצבעת אי-אמון - שממשלת שמאל-חרדים עומדת לקום, פתאום השתתקו כל הטענות נגד הישענות על החרדים. מדובר היה בממשלת שלום, ובעבור השלום - כדברי עזר ויצמן ז"ל - גם השמאל הקיצוני מוכן לחבוש שטריימל. וכך, לאחר שפרס לא הצליח להרכיב ממשלה, שמיר היה חופשי להקים ממשלה עם החרדים, כי גם לצביעות התקשורתית יש גבול והפה שהתיר אתמול לא היה מסוגל לגנות היום.
אותו סיפור קורה כעת ליאיר לפיד - ובצורה יותר מבישה, היות שפרס לכל הפחות תמיד חיזר אחרי החרדים. לזכותו של יאיר לפיד ייאמר שהוא ניסה להתעלות מההסתה הבוטה של אביו טומי לפיד כלפי הציבור החרדי, ואף צירף שומרי מצוות ואפילו חרדי-לייט לרשימתו. ובכל זאת אין זה סוד שאת חלק מכוחו האלקטורלי ירש לפיד הבן בזכות תדמיתו כמי שיעמיד את החרדים במקומם. כתחליף להשמצותיו של טומי לפיד קיבלנו אצל יאיר בנו ביטויים עדינים יותר כמו השוויון בנטל והדאגה למעמד הביניים, שהתפרשו כאי השלמה עם נוכחותם הדלה של החרדים בשורות הצבא ובשוק העבודה. בפנייתו אל המפלגות החרדיות להרכיב איתו קואליציה, לפיד איבד את אמינותו אצל נתח חשוב מבוחריו. כעת, משנכשל הניסיון להפיל את נתניהו ולהגיע לתפקיד ראש הממשלה בלי בחירות, לפיד יצטרך להנמיך ציפיות ולהתכונן לתקופה ארוכה שבה הוא מתפקד לכל היותר כמספר שתיים תחת כנפיו של מנהיג אחר.
האיחוד השמאלני
הצעד היחיד שמסוגל להעניק תנופה ללפיד ולשאר מפלגות השמאל הוא איחוד. ידוע אמנם שלפעמים המרכיבים הנפרדים מצליחים לדוג יותר מנדטים מהאיחוד שלהם - הדוגמה הבולטת לכך הייתה האיחוד הלא מוצלח בין הליכוד לישראל ביתנו. אבל ההיסטוריה הפוליטית הישראלית מספקת גם דוגמאות הפוכות. אפשר להזכיר את הקמת מרצ ב‑1992 מתוך חיבור של מפ"ם, רצ וחלק משינוי. אפשר לדבר על הריצה המשותפת של הבית היהודי והאיחוד הלאומי, שהניבה הצלחה גדולה בבחירות האחרונות. שמן ומים אכן אינם מתערבים, אבל אפשר לערבב מים מינרליים עם מי ברז. לפעמים עצם היריבות בין פלגים שונים יוצרת דמורליזציה ואילו איחוד מאותת על רצינות. יאיר לפיד הצליח אמנם לגנוב כמה מנדטים על חשבון הליכוד והבית היהודי בסוף מסע הבחירות, אבל באופן כללי קהל הבוחרים שלו זהה לזה של שותפותיו הפוטנציאליות - בניגוד למקרה של הליכוד וישראל ביתנו.
הקמת מפלגה חדשה שבנויה על העבודה, יש עתיד והתנועה תתחיל את מסע הבחירות עם יותר מ‑40 מנדטים, ותזכה למימון בחירות ודקות שידור בטלוויזיה בהתאם. התקשורת תדבר על מפץ גדול ועל סיכוי רציני להחליף את נתניהו. מי שכבר מתנגדת לתוכנית כזאת היא שלי יחימוביץ', שטוענת כי "יש חולשה במפלגת העבודה מבחינת סקרים, וגם אצל יאיר לפיד. שיתוף פעולה בין יאיר לפיד לבין מפלגת העבודה צריך להגיע רק לאחר בחירות". אפשר להבין את יחימוביץ', שעלולה למצוא את עצמה יורדת כיתה - ממספר 2 בעבודה לסוף העשירייה הראשונה אחרי הרצוג, לפיד ולבני ושחקני רכש חדשים.
חולשתו הבולטת של לפיד והצורך למנוע איחוד פוליטי במרכז-שמאל היו אמורים להניע את הליכוד ללכת לבחירות עכשיו - ואכן מספר בכירים הציעו ללכת אל העם. אולם גם לשוללי המהלך הזה בליכוד היו נימוקים חזקים: אם נלך לבחירות כעת, הדבר יתפרש ככישלון של מי שהרכיב את הממשלה הזאת והיה אמור לנהל אותה. נתניהו אמנם נתפס כראוי לשמש כראש ממשלה יותר מיריביו, אבל אנחנו רחוקים מאוד מהשיא של 'צוק איתן', וכאשר הציבור נשאל על תפקודו התגובות שליליות.
נתניהו התחיל את מערכת הבחירות הקודמת במצב שבו היה יכול להצביע על הישגים כלכליים מרשימים, במיוחד בהשוואה ליתר העולם המערבי. החזית הביטחונית הייתה אז רגועה והממשלה בהנהגתו נהנתה מיציבות. חרף כל היתרונות הללו, הליכוד יחד עם ישראל ביתנו הפסידו מנדטים. אם נלך לבחירות עכשיו עם הרעת תחושת הביטחון האישי, עם משק שהצטמק ברבע האחרון ולאחר התפרקות ממשלה שכיהנה רק שנה וחצי - למה עליו לצפות מהבוחר?
לכן נתניהו נמצא במצב של אדם שמבקש להתגרש, אבל לאחר שנועץ ברואה חשבון הוא מבין את העלות הכרוכה במהלך ומקבל רגליים קרות. הבעיה היא שלא מדובר בזוג פרטי שמצבו הזוגי הרעוע מאמלל את ילדיו. המצב הפוליטי הנוכחי הוא בעיה של כולנו.