נשיא המדינה, ראובן ריבלין, השתתף היום (חמישי) בטקס האזכרה לציון 58 שנים למבצע קדש.
בדבריו פנה הנשיא אל המשפחות השכולות ואמר: "בני המשפחה, חברים וידידים, 58 שנים חלפו, גם אחרי כל כך הרבה שנים, קולם של יקירנו המתים נשמע מהדהד ורועם. וצוואתם הכתובה בגבורה ובדם, היא עדיין, עבורנו, צוואת חיים. אנחנו מחויבים לה. אנחנו מקיימים אותה".
"כמעט שישה עשורים, כבר חמשים ושמונה שנה. קשר איתן מחבר, בין לוחמי קדש, ללוחמי מבצע צוק איתן בני הדור השני והשלישי ללוחמי מערכות סיני, שנאלצים לאחוז גם היום בנשק. אותה תחושת אחריות, שליחות ומחויבות, לעמוד נכונים ודרוכים ולהגן בחירוף נפש על אזרחי מדינת ישראל. להילחם בטרור, ולהבטיח לעם בישראל עתיד של תקווה והגשמה. ב- 29 באוקטובר 1956, בשעה חמש אחרי הצהרים, הוצנח גדוד 890 של חטיבת הצנחנים בפיקודו של רב סרן רפאל איתן, רפול, ממזרח למתלה. זה היה המבצע המצנח הראשון של צבא ההגנה לישראל. גדודים ויחידות נוספות הצטרפו ללחימה בגבוי חיל האוויר. תוך מאה שעות, נחלו הכוחות המצרים בחצי האי סיני תבוסה. הייתי בן שבע עשרה כשפרצה המלחמה, תלמיד תיכון, בן ירושלים. אני זוכר, גם היום, איך נשאנו עינינו אל גיבורינו הלוחמים, אל הגלויים הנדירים של אומץ לב וגבורה".
"לוחמי קדש, פעילות התגמול ומערכות סיני, היו מבוני האתוס הצה"לי. זהו האתוס עליו מתחנכים חיילי ומפקדי צה"ל גם היום. דבקות במשימה, אחווה, מסירות ללא סייג, ואהבת המולדת. זו הייתה רוח צה"ל שנכתבה אז במדינת ישראל הצעירה והמתחדשת, זו רוחו של צה"ל גם היום".
בהמשך דבריו התייחס הנשיא לאירועי הטרור שפקדו את ישראל בשבועות האחרונים, "בימים אלה, מרים הטרור את ראשו ברחובות הארץ. בירושלים בירת ישראל, בתל אביב ובגוש עציון. זהו טרור רצחני ואכזר שלא מבחין בין דם לדם בין אדם לאדם. טרור שמביא לקצם חיים של חפים מפשע, תינוקות, נשים וגברים. טרור של קיצוניים שמבקשים לחבל בתקווה, לפגוע בשותפות, לנתץ את ערכי הידידות והסובלנות. טרור שמנסה לדרדר אותנו למעגל של אלימות ושפיכות דמים. טרור לשם טרור. הלב מתקשה להכיל את השנאה היוקדת. אותה שנאה שקטלה השבוע נפשות אהובות והשאירה 25 ילדים יתומים. השנאה שהפכה בית מדרש יהודי, היכל בית כנסת, לבית מטבחים. תפלה - לטבח . המראות מרים, מטלטלים, מזכירים מקומות אחרים בזמנים אחרים. יהודים עטורי טלית ותפלין שנרצחו ביד אכזרית, בעודם ממלמלים וזועקים בתפלה 'שמע ישראל'".
"בשנת 56, בחודשים שקדמו למלחמת קדש, נרצחו בישראל בידי מחבלים של הפדאיון אזרחים חפים מפשע. מחבלים פגעו באזרחים בכפר חב"ד, במושב שפיר, באשקלון ובסדום. בכבישי הנגב, בארץ כלה. כמו לפני חמשים ושמונה שנים אנחנו מצהירים גם היום, כאן, ביום הקשה הזה, מעל קברי יקירנו האהובים: מדינת ישראל לא תסבל טרור. אז כמו היום, כוחות הביטחון יטפלו ביד קשה במרצחים, במשלחיהם, ובעוזריהם. לא נאפשר את אובדן הביטחון האישי. טרור יחידים, פגועים, דקירות, יריות, גרזנים ודריסות לא ישברו את רוחנו. נמשיך לקיים את מחויבותנו העמוקה להגן על אזרחי מדינת ישראל ולהגן על ערכיה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית, דמוקרטית ויהודית. לא ניתן לטרור לנצח.
לא את גופנו, ולא את רוחנו. בתוך הטלטלה הרגשית הקשה, עלינו לזכור כי זו לא שעתה של ההתלהמות מבית. באחריות הלאומית, באיפוק, בהרגעה ובמתינות, כוחנו. כעם ריבון בארצו ובמולדתו, כוחות הביטחון והעומדים בראשם, הם המנהלים את המערכה לשמירה על ביטחוננו. הרגיעה מבית, היא אינטרס משותף לכולנו, של כל מי שמבקש באזור הזה חיים. בני המשפחות היקרים. חמשים ושמונה שנים חלפו. הזמן אינו מנחם ואינו מרפא. למי שאבד את היקר לו מכל אין נחמה. לעד יתהפך על משכבו בלילות מחכה ליקירו שישוב. יהי זכרם של אהובינו, חרות בלב כולנו, מדור לדור."