לאחר שנחשף אתמול (רביעי) כי הממשל בארצות הברית מנע את הניסיון להביא לשחרור יהונתן פולארד באמצעות ועדת שחרורים, קבוצת בכירים אישרו לפרסם מכתב ששיגרו לאחרונה לנשיא אובמה אשר מוחה בתוקף על "דחייתה הבלתי מוצדקת של בקשת השחרור של פולארד".
נציין כי פולארד ייכנס מחר לשנתו ה-30 בכלא האמריקני.
המכתב נחתם על ידי בכירים להם הכרות אישית עם התיק של פולארד ועם החומר המסווג הנוגע לפרשה, בהם ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי, ראשי ועדת המודיעין של הסנאט לשעבר דניס דקונסיני ודייויד דורנברגר, היועץ המשפטי לשעבר של הבית הלבן, ברנרד נוסבאום, וסגן שר ההגנה לשעבר, לורנס קורב.
במכתבם מבקרים הבכירים בחריפות את תהליך ועדת השחרורים שעבר פולארד, מגדירים אותו כ"פגום באופן עמוק" וקובעים כי מסמך ההחלטה של ועדת השחרורים "מאפיין באופן שגוי את מעשיו של פולארד ומעלה טענה שקרית לחלוטין כלפיו, אשר מהווה את הבסיס לדחיית בקשת השחרור".
המכתב מסביר כי "הטענה השקרית בעליל" עליה מדובר הינה טענת הממשל לפיה הריגול של פולארד היה "הפגיעה הגדולה ביותר עד אז בביטחון ארה"ב". לדברי הבכירים, טענה זו "הינה שקרית ואיננה מגובה בשום ראייה בחומר הגלוי או החסוי". "למרות כל זאת", הם כותבים, "ועדת השחרורים ציטטה את הפיקציה הזו על מנת לדחות את בקשת השחרור".
הבכירים מוסיפים במכתבם כי "במהלך השימוע, הממשל הסתמך במידה רבה על מזכר מסווג, ישן ובלתי מהימן, בן 28 שנים, שנכתב בזמנו על ידי שר ההגנה לשעבר, קספר ווינברגר, מבלי לאפשר כל בדיקה או הפרכה של הכתוב במסמך - זאת משום שעורכי הדין של פולארד, המחזיקים בסיווג הביטחוני הנדרש, לא הורשו לגשת למסמך, ואילו לוועדת השחרורים עצמה אין את הסיווג הדרוש על מנת לעיין בו".
לדבריהם, הוועדה הייתה מודעת לכך שווינברגר עצמו הפחית בחשיבות המסמך שחיבר, כאשר הצהיר בראיון בשנת 2002 שפרשת פולארד ''נופחה'' מעבר לכל פרופורציה וכי למעשה מדובר היה ב"עניין מינורי שהפכו אותו למאוד חשוב".
הבכירים הוסיפו והצביעו על כך שהוועדה התעלמה מכל העדויות האחרות אשר מצדיקות את שחרורו המיידי של פולארד, וכן מהמלצותיהם של בכירים בעלי היכרות אישית עם הפרשה אשר קראו לשחרורו המלא של פולארד ללא תנאי.
בהמשך המכתב הביעו הבכירים את אכזבתם גם מהתעלמות הוועדה משיקולים הומניטארים המצדיקים את השחרור וכן מהרקורד של פולארד כאסיר למופת במשך 3 עשורים.
בסיום מכתבם כותבים הבכירים כי תהליך ועדת השחרורים מצטרף לשורה של ניסיונות משפטיים כושלים להשיג צדק ליהונתן פולארד במשך 3 עשורים, וקובעים כי זהו המקרה המובהק שעבורו מעניקה החוקה האמריקנית לנשיא סמכות כמעט בלתי מוגבלת של חנינה.
"שלילת חירותו של אדם בהתבסס על טענת נזק שהינה שקרית בעליל, תוך התעלמות מראיות מזכות מתועדות, ותוך הסתתרות מאחורי מעטה של ראיות חשאיות, הינה בלתי הוגנת וזו בהחלט לא הדרך האמריקנית... אנו פונים אליך בבקשה לפעול ללוא דיחוי לקצוב את עונשו של פולארד ל-29 השנים שריצה עד כה".