ביחידת הטראומה של המרכז הרפואי הלל יפה בסך הכול רצו לבדוק האם יש צורך לבצע שינוי באופן הטיפול, הניטור והמעקב בנשים בהיריון שנפגעו בתאונת דרכים.
אולם, התוצאות שהתקבלו הפתיעו מאוד את מוביל המחקר- פרופ' משנה בוריס קסל, מנהל היחידה לטראומה ואת ד"ר נתנאלה מילר, שערכה את המחקר יחד איתו.
מהמחקר עלה, כי הריון מפחית באופן מובהק את חומרת הפציעות של הנשים המעורבות בתאונות, ואף מונע מוות.
המחקר שבוצע ב"הלל יפה" היה מחקר רטרוספקטיבי המבוסס על נתוני רישום של מכון הטראומה הארצי (מכון "גרטנר"). הנתונים שנסקרו כללו פירוט דרגות חומרת פציעה של 3794 נשים בהיריון ו- 3441 נשים ללא הריון, שהגיעו לטיפול בכלל מרכזי הטראומה בארץ לאחר תאונת דרכים בין השנים 2006 עד 2013, בטווח הגילאים 18 עד 40.
מטרת המחקר הייתה, כאמור, לבדוק האם חומרת הפגיעה לאחר תאונת דרכים שונה בין נשים בהיריון לבין נשים שאינן בהיריון כתלות מיקום האישה ברכב. כמו כן, נבדקו תמותה ותחלואה בכל המקרים שנסקרו.
"הסיבה שבעטיה החלטנו לבדוק דווקא נושא זה הייתה בשל המדיניות הקיימת בתחום הטיפול בנשים בהריון לאחר תאונות דרכים", הסביר פרופ' משנה קסל. "כיום, כל אישה בהיריון הנפגעת בתאונת דרכים ומגיעה לבית חולים, מאושפזת בהכרח לשם ביצוע מעקב וניטור שלה ושל העובר, גם אם הפציעה קלה ביותר. לעומת זאת, נשים שאינן בהיריון, במידה והפציעה קלה – אינן מאושפזת בהכרח".
"המחקר בדק את הצורך בשינוי במדיניות, אבל ללא ספק המסקנות שהגענו אליהן והנתונים שהופקו היו בהחלט שונים מאשר ציפינו", הוסיף קסל.
ב- 99% מכלל הנשים בהיריון הייתה חומרת הפציעה קלה (טווח שבין 1 ל- 8), זאת בהשוואה ל- 71% שאינן בהיריון.
חומרת הפציעה בדרגות חומרה בינוני וקשה עמדה על 1.3% נשים בהיריון בהשוואה ל- 29% לנשים שאינן בהיריון.
"באופן הפשטני ביותר ולאור הנתונים", מסביר קסל, "ניתן לומר שאם אישה נפצעת בתאונת דרכים, רצוי שתהיה בהיריון ואפילו רצוי שתהיה הנהגת, כי אז הפציעות תהיינה קלות ולא מסכנות חיים –שלה או של העובר".
עם זאת, במסקנות המחקר ישנה המלצה להמשיך למחקר עתידי מסיבה עיקרית אחת: ידוע מזה שנים רבות, כי לאישה בהיריון ישנם מנגנוני פיצוי פיזיולוגים עקב מצבה: נפח דם גבוה יותר, תפוקת לב גבוהה יותר, גודל רחם המגן על הפציעות התוך הביטניות והאגניות ועוד. מהמחקר עולה, כי מנגנונים אלו, עשויים בהחלט להיות הסיבה ל"הגנה" על ההריונית במקרה של טראומה מתאונת דרכים.
עם זאת, כאמור, עניין זה, דורש ביצוע מחקר המשכי משום שמנגנוני פיצוי אלו הם גם הסיבה שבעטיה קשה יותר לזהות מצבים אקוטיים אצל אישה בהיריון. "לכן", מסכם פרופ' משנה קסל, "המדיניות שבה אישה בהיריון מאושפזת להשגחה וניטור לאחר תאונת דרכים – נשארת בעינה".