הייתי באמצע שיעורי הבית. המורה ביקשה שנבחר רעיון שקשור בחודש כסלו, נחקור אותו ונכתוב עבודה בנושא.
על הלוח היא רשמה אפשרויות לבחירה: אור, גבורה, שמן וטהרה. התלבטתי והחלטתי לבדוק באינטרנט כמה מידע אמצא על כל נושא. כבר הספקתי לסכם קצת על נושא הגבורה, ומצאתי מעט מידע אודות הכנת שמן, והנה - כבה האור והמחשב החשיך גם הוא. כל מה שכבר הספקתי לכתוב נמחק מהמסך.
נקישה עדינה בדלת אילצה אותי לעזוב את שולחן העבודה. עמדה שם השכנה, גברת זקנה שאני תמיד שוכחת את שמה. "סליחה", היא לחשה, "הכול חשוך אצלי, והנרות בארון גבוה. אולי תוכלי לעזור?" הלכתי אחריה לדירתה. היא כיוונה אותי אל הארון, ואני גררתי כיסא והעמדתי לידו. הורדתי אליה נרות ופמוטות, ויחד הארנו את כל הפינות החשוכות בבית.
כשסיימנו, והתכוונתי לחזור הביתה, היא הודתה לי: "תודה לך, ילדה טובה. לא סתם כתוב 'כי נר מצווה ותורה אור'. כמו שהאור רק מתרבה ולא מתבזבז כשמעבירים אותו מנר לנר, כך גם המצוות. כל מצווה מוסיפה אור בעולם ולא מפחיתה או מורידה ממי שעשאה. עשית מצווה והוספת אור גם בביתי וגם בעולם". המילים שלה עצרו אותי בדלת. אולי בכל זאת אצליח לעשות את שיעורי הבית שלי גם בלי מחשב.
ישבנו יחד על הספה הרכה והצגנו את עצמנו כמו שצריך. מסתבר שקוראים לשכנה שלי מרים, והיא מאוד שמחה שנשארתי אצלה. אמנם הבית היה מואר באור הנרות, אבל מרים לא אהבה להישאר לבד. היא שמחה לעזור לי בעבודה בנושא האור, ויחד הבאנו מחדר הספרים שלה כמה סוגים של אנציקלופדיות וחוברות מידע. בזמן שעיינתי בספרים היא חיממה לנו תה בקומקום של פעם. יש לה בבית הרבה חפצים עתיקים. היא הראתה לי עששית, שזו מין מנורת שמן מתקופת קום המדינה. היה לה גם נר חרס כמו אלו שהשתמשו בהם בימי קדם. היא הסבירה לי על פתילות שונות שהכינו פעם בשביל נרות החרס ועל השמנים השונים שבהם השתמשו כדי שהלהבה תמשיך לבעור בפתילות. קראנו יחד בסידור את המשנה שאומרים בתפילת ערבית של שבת "במה מדליקין". פתאום לראות את נר החרס, להבין שצריך להכניס לתוכו שמן, ושהשמן הזה ייתן ריח (ולכן אולי ממש לא כדאי להדליק בנפט...), ושהפתילה שתהיה בנר חשובה, כי היא צריכה לבעור לאורך זמן, כל זה נראה לי מעניין ולא סתם אסופה של רשימות מהמחשב.
העבודה נכתבה כאילו מעצמה, והיא עסקה גם בנר, גם בשמן וגם בפתילות. אבל בעיניי היא הכי עסקה באור, כי כשמרים נפרדה ממני וביקשה שאבקר תמיד, ונתנה לי הרגשה שלא היא זו שעזרה לי אלא אני עשיתי למענה, הרגשתי כאילו אלפי נרות דולקים אצלי בלב.
ואז גם חזר החשמל.