עוד ועוד דיונים אקדמיים וסמי-אקדמיים שמתקיימים בתקופה האחרונה במסגרות שונות, מעידים על מה שנראה כמעט כהיסטריה של האליטות הישנות מהשתלבותם של חובשי כיפות בצמרת הפיקוד הצה"לי. העליהום שספג אל"מ עופר וינטר היה ככל הנראה רק הקדימון.

השבוע הועלה הנושא גם לסדר יומה של ועדת החוץ והביטחון. חברי הכנסת דנו ב"הדתה", כלשונם, שעוברת על צה"ל. ח"כ עומר בר-לב כינס את ועדת המשנה למשאבי אנוש וכוח אדם בוועדת החוץ והביטחון שבראשותו, לדיון במה שהוגדר כ"תהליכי ההדתה של צה"ל כפי שבאו לידי ביטוי במהלך מבצע 'צוק איתן'".

הנוכחים בכינוס גילו עד כמה מבועתת האליטה הוותיקה של הצבא מהתהליכים שמתרחשים בו, ולא מדובר רק במכתב של אל"מ וינטר לחייליו. ח"כ בר-לב ביקר בדיון את ההחלטה שקיבל מג"ד בגולני לעבור בדרך לצפון הארץ מרצועת עזה דרך הכותל, לצורך אמירת ברכת הגומל עם חייליו. בר לב קבע כי החלטה שכזו היא "החלטה מנוגדת לנהלים המקובלים בצה"ל, ועל כן הדבר מעלה סימני שאלה".

חבר הכנסת עופר שלח (יש עתיד) הביע גם הוא דאגה עמוקה מהמתרחש בצה"ל. לדבריו "מתוך מצוקת משאבים, צומצמה באופן משמעותי פעילות חיל החינוך. כך יצא לדוגמה שכל סדנאות החינוך שהבן שלי קיבל בשנה האחרונה היו במסגרת של גורמים דתיים פרטיים".

את המודאגים מקרב חברי הוועדה ניסה להרגיע תא"ל גדי אגמון, איש אגף כוח אדם בצה"ל, שטען כי "צה"ל אינו מזהה בתקופה האחרונה אירועים משמעותיים שיש בהם כדי להעיד על תהליך של "הדתה". יש פקודות מאוד ברורות בנושא. אין טקסים דתיים שמחייבים בצה"ל. אין כפייה דתית ולכל חייל נשמרת הזכות לבחור האם הוא מעוניין לקחת חלק באותו אירוע דתי".

באשר לטענות נגד אל"מ וינטר והדף הקרבי שפרסם, טענות שכצפוי גם הן הושמעו, השיב תא"ל אגמון כי "מקובל שכל מפקד כותב את פקודת היום שלו בהתאם לעולם המושגים, הערכים ותפיסות העולם שלו". מעניין לציין כי נציב קבילות החיילים הציג בדיון עובדות הפוכות לטענות שהועלו: במהלך 'צוק איתן' הוגשו לנציב שש קבילות, וכולן היו דווקא נגד מפקדים שלא אפשרו לחייליהם שמירה על אורח חיים דתי.

את הדיון הסוער כולו הגדיר הח"כ ואל"מ במיל' מוטי יוגב כ"דיון מיותר". יוגב פנה ליו"ר הוועדה, בר לב, וקרא: "התבלבלת, האויבים הם חמאס, חיזבאללה ואיראן ולא הדתיים בצה"ל. הדיון הזה לא צריך להתקיים בכנסת ישראל, ולא צריך להטריח את כל האורחים שהגיעו לכאן ואת כל בכירי הצבא ולבזבז את זמנם".

הקצינים מחאו כפיים

לפני ימים אחדים התקיים במועצה לשלום וביטחון, גוף בעל אוריינטציה שמאלנית המאגד תחתיו קציני מילואים בדרגות שונות, רב שיח נוסף שעסק באותו נושא.

בדיון, שנערך תחת הכותרת "צבא העם או צבא ה'", השתתפו פרופ' ידידיה שטרן, הרב הצבאי הראשי לשעבר תא"ל במיל' הרב אביחי רונצקי, אל"מ במיל' עפרה בן ישי ואל"מ במיל' ד"ר עמיר בר אור, ממחברי הספר 'בין הכיפה לכומתה'. את האירוע הנחה העיתונאי עמוס הראל, איש 'הארץ'. את הדברים המבוהלים ביותר בכנס השמיע ד"ר בר אור, שטען כי "התהליך שמאפיין את קבוצת בוגרי ההתנחלויות הוא תהליך מכוון של הגעה לעמדות פיקוד והשפעה בתוך הצבא, מתוך תחושה כוונה ורצון לסכל תהליכים עתידיים", כשהוא מכוון להחלטות מדיניות על עקירה או נסיגה.

בר אור המשיך ופרש את משנתו: "יש גורמים שמגיעים מקרב ההתנחלויות שעומדים מאחורי המגמה הזאת, מטפחים אותה, ובאחרונה שמעתי שמדברים על תהליך שעניינו הפיכת צה"ל מממלכתי ליהודי, לא במובן של צבא המדינה היהודית כפי שהתכוונו האבות המייסדים במגילת העצמאות, אלא מדינה שתתנהל על פי ההלכה היהודית. זו הפרשנות שמשתרשת היום בחברה הדתית למונח מדינה יהודית - צבא יהודי וחיילים יהודים". בר אור קבע כי "תהליך ההדתה שעניינו הרחבת הנוכחות, אינו תמים כפי שהדברים נראים. יש לבחון את מגמות העומק שלא נבחנו עד כה בצורה רצינית. אני מציע לחשוב על הדברים העמוקים יותר, שעשויים להיות פועל יוצא לתהליך ההדתה".

דבריו אלה של ד"ר בר אור זכו למחיאות כפיים רמות מקרב הקהל, שכאמור כלל כמה קציני מילואים בכירים שגם הם, כך מסתבר, מוטרדים ביותר.

הראל פנה לפרופ' ידידיה שטרן ותהה אם גם הוא רואה סכנת פוטש מכיוונם של הקצינים הדתיים, בוגרי ההתנחלויות, המטפסים בסולם הדרגות. פרופ' שטרן הגיב בחריפות רבה וקבע כי הטענות שהועלו בדיון הן "פונדמנטליזם שאין כדוגמתו, שקיבל כאן מחיאות כפיים. אלו דעות קדומות על הזולת ללא כל הוכחה או ראיה", אמר וקבע כי מדובר ביצירת דמוניזציה לציבור שלם בלי הבחנה ובלי סיבה מוכחת. "יש כאן תהליך של מעבר הגמוני שקורה בכל חברה. ההגמוניות מתחלפות. זה קורה גם במערכת המשפט, באקדמיה ובצבא. בואו נמחא כפיים לתופעה. מה הפחד הזה?", שאל את המריעים לד"ר בר אור, "תתמלאו בגאווה ותראו איך החבר'ה האלה משתלבים, יצאו מהקרון האחרון ברכבת ובאופן טבעי רוצים להגיע לקטר".

פרופ' שטרן אף תהה בקול רם האם אין דבריו של ד"ר בר אור מהווים עילה לתביעה משפטית. "אין שום עובדות לטענה הזאת, ויש כאן הוצאת שם רע שאולי שווה לחשוב על תביעה נגדה. מאשימים אנשים שמוכנים למסור את הנפש כאילו יש להם מטרות זרות. הם מסרו את הנפש כפי שאתם מסרתם את הנפש", הטיח בקהל הקצינים שלפניו.

על קביעתו של פרופ' שטרן שדברי ד"ר בר אור נאמרים ללא כל סימוכין, השיב בר אור כי גם שטרן אומר את דבריו מתוך אמונה ותחושה ולא מתוך נתוני מחקר.

הרב רונצקי ניסה להזכיר בדיון את נאמנותם המוכחת של חובשי הכיפות בשורות הצבא, בין השאר גם בתקופות קשות כבימי העקירה מגוש קטיף. "ניסיתי", הוא מספר ל'בשבע', "אבל הקהל שיסע את דבריי וטען שאני מסתיר עובדות". הרב רונצקי רואה בחומרה בעיקר את מחיאות הכפיים שקיבלו דבריו של בר אור מהקהל הגדוש באליטות הוותיקות של צה"ל. "לא מדובר באפיזודה של קבוצת אנשי שמאל, אלא באנשים רציניים וקצינים בכירים, בהם גם אלופים במיל' וניצבים בדימוס שגיבו את האמירות הללו. בעבור האנשים הללו, מה ששולח את הנוער שלנו להקרבה בצבא זה לא אכפתיות, לא מעורבות ודאגה למדינה, אלא הכול מכוון בעיניהם למנוע פינוי יישובים".

הרב רונצקי מספר על ארבעה כנסים שונים שבהם השתתף באחרונה, וכולם עוסקים בפן כזה או אחר של תהליך ההדתה הצבאי, שמטריד רבים בצמרת צה"ל לשעבר.

בכנס, אגב, הציע הרב רונצקי לאנשי המועצה לשלום וביטחון לקיים דיון רציני ומעמיק בשאלה כיצד נוצר בחברה הישראלית הוואקום הערכי שאליו נשאבו בני הציונות הדתית ובני ההתיישבות, הגודשים כיום את רחבת המסדרים בבה"ד 1.

את הסערה סביב מונח ההדתה מבטל הרב משה הגר, ראש איגוד המכינות, כ"מהומה על לא מאומה". לדבריו, על הקצינים הוותיקים להפנים את השינוי החברתי הכולל שעובר על ישראל.

"השינוי הזה כולל גם את כניסת הפריפריה לצה"ל, שינוי שהוא הישג מאוד יפה כי בעבר היו כאלה שלא התגייסו וכעת הם מתגייסים, והיו כאלה שלא היו קרביים וכעת הם מתגייסים לקרבי. עולים חדשים נכנסים לתפקידי פיקוד, ובין השינויים נמצאת גם העובדה שדתיים-לאומיים פחות מסתגרים בישיבות ונכנסים יותר לליבת השירות. זה תהליך שקורה והמכינות הן חלק ממנו. במקום שקבוצות אחרות פחות מתגייסות, הציונות הדתית מתגייסת אבל היא לא לבד. זה שינוי עמוק שקורה בחברה הישראלית. אותם שאמונים על צה"ל של פעם, זועקים את זעקת הקוזאק הנגזל", אומר הרב הגר.

לטענותיו של ד"ר בר אור על התגייסות של הציונות הדתית במגמה למנוע מהלכים מדיניים, משיב הרב הגר כמעט באדישות ובביטול: "אלו אנשים שאינם בקיאים בחומר או שהם פשוט היסטריים. באופן כללי הציונות הדתית מהווה דוגמא ו'צוק איתן' היא ההוכחה, וכך גם כמות הנפגעים בני הציונות הדתית והמכינות במבצע. מתוך 62 ההרוגים, תשעה או עשרה הם בוגרי המכינות. העובדה הזאת אומרת הכול. זה אומר שאנחנו נמצאים בחזית העשייה הציונית הן בצבא והן בהתיישבות, ומי שמקנא שיבדוק את עצמו למה בניו לא מתגייסים מספיק לקצונה".