עצרת הזיכרון ליצחק רבין פילגה בין בני עקיבא שהשתתפה, ובין עזרא ואריאל שנעדרו, וכל צד נימק את עמדתו (בשבע, יג במרחשוון).

יש דמיון בין הוויכוח (החינוכי) בתנועות הנוער לוויכוח (הפוליטי) בבית היהודי. טעה איש 'תקומה' שאמר שהוא מייצג תנועה "אידיאולוגית", כביכול, בעוד 'הבית היהודי' רוצה "שלטון". כי זו טעות לשני הכיוונים: בנט-שקד-אורבך אכן רוצים את הנהגת המדינה, אבל זו אידיאולגיה תורנית מוכחת, לא "שלטון". והכול יודעים יפה כי ל'תקומה' אין תקומה בלעדיהם. אמר לי פעם חכם ספרדי: "החילוניות היא המצאה של אשכנזים", וצדק. ומה שעשה הרב עובדיה יוסף לספרדים רוצה השלישייה לעשות לעם ישראל, ונראֶה שגם יצליחו. בעצרת עמדו חברי בני עקיבא יחד עם יהודים מכל הגוונים, ואילו היה נביא בישראל, הוא היה שם. וגם תורת ישראל הייתה שם.

ויונה גודמן, בשם בנ"ע, כך אמר בעצרת: "באתי הערב לכאן, מפני שאני חולק בנושאים עקרוניים על רבים מהנוכחים כאן. לא באתי להתנצל, באתי לדבר. לדבר עם מי שאוהב את המדינה לא פחות ממני, וחושב הפוך ממני בנושאים רבים. הגיע הזמן שנדבר אמת. בלי להתייפייף ובלי להסתיר עמדות. לכן אומר גלויות: חבריי ואני לא זזנו מילימטר מאמונתנו כי ההתיישבות בכל רחבי הארץ איננה בעיה, אלא ייעוד. ואני יודע שחלק מהעומדים כאן הערב משוכנעים כי ההפך הגמור הוא הנכון. לא זזנו במילימטר מאמונתנו העמוקה, כי תורת ישראל אינה מאובן היסטורי או מקור השראה מעורפל. אנו מאמינים שתורת ישראל איננה העבר, אלא המפתח לעתיד; היא דבר ה', ורק לאורה נוכל לבנות כאן מדינה יהודית מודרנית. ובגלל שאני יודע שיש כאן אנשים נפלאים שמשוכנעים... שההפך הוא נכון – לכן חשוב לבוא לכאן יחד... כפי שעושים כשיש מחלוקת בין אחים".

ואיך אני יודע שיונה צדק? כי השבוע, לכבוד שבת הארגון של בני עקיבא, הגיע לכנסת מזכ"ל התנועה דני הירשברג, ועשרות ח"כים (לפחות 30 ח"כים הם בוגרי בני עקיבא) התייצבו שם למִפקד בחולצות התנועה, ושרו את "יד אחים" זה לצד זה: אורית סטרוק ואלעזר שטרן, משה פייגלין וניסן סלומינסקי, אורי אריאל ועליזה לביא, הרב אלי בן דהן ומירי רגב (!), יוני שטבון וציפי חוטובלי ופנינה תמנו-שטה ('יש עתיד'). בנט נעדר כי היה בחו"ל, ואיתן כבל התנצל שלא יוכל להגיע (נעדר גם בוז'י הרצוג).

350 המילים שהוקצבו לי כאן אינן מספיקות להוכיח שאני צודק, אבל הן מאפשרות להראות שהשיטה פועלת: לא בגלל הארגון, אלא בגלל האמונה. ומי שלא בא לכיכר רבין כתף אל כתף עם הנוער העובד, היהודי-החילוני, איבד משהו מאמונתו.