השר נפתלי בנט
השר נפתלי בנטניסים לב

מבחינה פוליטית, גם לאחר גל הפיגועים המתמשך אנחנו נמצאים באותה משבצת שבה היינו לפני שבוע. ליברמן ביקש לדחות בשבוע את קבלת חוק הלאום, אבל בקשת "מלא שבוע זאת" שלו לא תוביל לתהליך גישור.

בינתיים הסקרים מצביעים על הפרש קטן במספר המנדטים בין הליכוד לבית היהודי. אם מישהו היה מעז לפני שנתיים לנבא שכך ייראו פני הדברים, הוא היה מתויג גם אצל האופטימיים בבית היהודי כבדאי. לתנופה הזאת תרמו תפקודם ועשייתם של השר נפתלי בנט ויתר השרים וחברי הסיעה. אבל חלק מהצמיחה מגיע על חשבון הליכוד, ומבטא חוסר שביעות רצון מתפקודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ואי נחת מהיעדר הסיכוי להזיז אותו ממעמדו בליכוד.

מדי שבוע אנו מקבלים סיבות נוספות לפקפק ביכולתו של הליכוד להתעלות ממצב של נאה דורש אך מתקשה לקיים. ניקח שתי דוגמאות אחרונות.

התבשרנו שחוק המסתננים יגיע לכנסת בגרסה משופרת, בתקווה לעבור את מבחן בג"ץ במועד ג'. כאילו נשכח כל החרון שפרץ כאשר בג"ץ פסל את הגרסה השנייה של החוק, שנועדה אף היא לרצות את בג"ץ לאחר שהשופטים פסלו את גרסתו המקורית. זה כבר מתחיל להזכיר את התנהלותו של המערב מול האיראנים - כל פעם ויתור נוסף.

אילו בג"ץ לא היה מכרסם באופייה היהודי של מדינת ישראל, לא היה צורך בחוק הלאום והדרמה מסביבו הייתה נחסכת. במצב הנוכחי צודק השר אורי אריאל - החוק חייב להיות מנוסח ברחל בתך הקטנה על מנת לחסום לחלוטין את סמכותו הפרשנית של בג"ץ בנושא. וזה לא ייגמר בהגדרת ישראל כמדינה יהודית, כי אהרון ברק לא היסס לפרש מה זה יהודי על בסיס ערכים אוניברסליים.

אחרי היכרות כה ארוכה עם נתניהו, קשה להאמין שמשהו ישתנה אצלו. גם רוב הציבור מתקשה להשלים עם מנהיגותו הבלתי הנגמרת. אבל כמו בשאלת קיסינג'ר המפורסמת - מה האלטרנטיבה? היחידים שהצהירו בינתיים על התמודדות מולו הם משה פייגלין ודני דנון, שיפלגו את הקולות המבקשים להצביע נגד נתניהו או לכל הפחות לשלוח לו מסר. אני מוקיר את מסירות נפשו של משה פייגלין וגם את מקוריותו והתמדתו. אני גם מעריך את נכונותו של דני דנון לוותר על משרתו כסגן שר הביטחון על מנת להתריע נגד המדיניות הכושלת שננקטה במלחמה האחרונה בעזה. דברי משה יעלון שמסע הטרור הנוכחי מנוהל מעזה, מהווים עדות נוספת לכך שדנון צדק. בכל זאת, אי אפשר לבקש מהציבור לבחור מועמד לראשות ממשלה בטרם מילא תפקיד ביצועי חשוב במגזר הציבורי והפרטי. נכון, יש מדינות שהתפתו לבחור בטירונים כאלה לנשיא, כגון ארה"ב וצרפת, ואפשר בהתאם לראות את אכזבתם מרמת תפקודם של ברק אובמה ופרנסואה הולנד.

אחד מבכירי השרים היה צריך להרים את הכפפה ולחדש את הדיון הרעיוני בתוך מפלגת השלטון. אבל הבכירים נאמנים לנתניהו, או מפחדים לנסות את כוחם מולו, או פרשו מהליכוד כמו משה כחלון או לקחו פסק זמן כמו גדעון סער. לכן נפתלי בנט הפך לאלטרנטיבה הסבירה ביותר.

בני ערובה של האיראנים

שר ההגנה צ'ק הייגל התפוטר על ידי ברק אובמה, ובהופעה משותפת בטלוויזיה אובמה קיבל את התפטרותו באותו צער שבו קיבל נתניהו את התפטרותו של עמיר פרץ. הייגל, שהיה הפתעה מאוד נעימה לישראל, ביצע בנאמנות את הוראותיו הנמהרות של נשיאו וכעת הפך לשעיר לעזאזל כאשר התשואה השלילית של מדיניות אובמה התפרסמה ברבים. הכתובת הייתה על הקיר כאשר לפני פחות מחודש העז הייגל השתקן והצייתן לשלוח ליועצת לביטחון לאומי, סוזן רייס, תזכיר שהביע תהייה על אופן ניהול המלחמה נגד דאעש. המלחמה לוותה בסייגים כל כך מכבידים שלא ניתן היה לקוות להצלחה. הבעיה מספר אחת מבחינתו של הייגל הייתה היחס רווי הסתירות של הממשל כלפי משטר אסד בדמשק.

הייגל, מוגבל שכמותו, התקשה לעמוד על גאוניותו של אובמה בנושא. מצד אחד הממשל מנסה לגייס את הסונים המתונים להילחם לצדו נגד הח'ליפות הסונית שמקים דאעש בשטחי סוריה ועיראק. אבל נוכחותו של אסד מקשה על גיוס זה. דאעש הוא אכן אכזרי, אבל בעיני סונים רבים האכזריות שלו היא כסף קטן לעומת מה שמבצע אסד, שמספר קרבנותיו הגיע לשש ספרות. כאשר ההפצצות האמריקניות מתמקדות בלעדית בדאעש ומעניקות חסינות לאסד, דוקטור אסד אומר תודה ובמקום להצטרף למתקפה נגד דאעש מפליא את מכותיו דווקא במורדים שאינם משתייכים לדאעש, כי הרי בזירה הזאת האמריקנים עושים בשבילו את המלאכה. לכן מי שנפגע הם אותם סונים מתונים יחסית שאינם משתייכים לא לדאעש ולא לג'בל אל-נוסרה - שלוחת אל-קאעידה בסוריה. הסורים המתונים שאותם משרד ההגנה אמור להכשיר ולחמש על פי מדיניות אובמה, נכתשים הן על ידי אסד והן על ידי דאעש בלי שיזכו לסיוע צבאי אמריקני.

המדיניות הדו-פרצופית של הממשל דווקא כן מסתדרת עם היחס שהוא מפגין כלפי איראן, שבא לידי ביטוי בהארכת שיחות הגרעין עם טהרן. סוריה היא קליינטית של איראן, ועל מנת להבטיח את הצלחת השיחות עם איראן אי פעם אסור לפגוע בבני חסותם של האייתולות ויש אפילו להידבר איתם - אולי באמצעות צד שלישי. אז לא מתאמים מהלכים צבאיים עם איראן בעיראק, אבל מתאמים עם ממשלת עיראק של ראש הממשלה עבאדי שהומלך על ידי איראן, ואיכשהו הדברים זולגים לאיראנים. בלבנון כאשר יש לאמריקנים מידע למסור הם פונים למודיעין הצבאי הלבנוני או לביון הנגדי, והיות שחיזבאללה הוא הגורם החזק בלבנון הדברים מגיעים גם אליו. כך שבמקום ששיחות הגרעין יובילו להתנהגות איראנית משופרת בכל הזירות, איראן ממשיכה בשלה כולל תוכניות להשמדת ישראל. דווקא וושינגטון והאיחוד האירופי מוכרחים ללכת על בהונות רגליהם לבל ירגיזו את חמינאי ויגרמו לו לחשוב לרגע שהם חותרים תחת משטר הדמים שלו.