כמעט שנתיים שהמפלגות החרדיות איבדו את זה. איבדו את היכולת להתמקח, לעמוד על שלהן, לייצג את האינטרסים שבשמם הן הלכו לכנסת. אבל הימים הללו מחזירים אותם לקדמת הבמה.
הן שם. חיים ובועטים, פורטים על מיתרי מקבלי ההחלטות, ועושים סיבוב על הפוליטיקה המקומית.
לא שהן צמחו במנדטים. גם לא בסקרים. נתניהו גם לא חוזר בתשובה. גם הבית היהודי לא באמת התפכח. רק האינטרסים הצטלבו. האינטרסים של החרדים עם אלה של נתניהו שלובי זרועות מאי פעם. האינטרסים של מחנה הימין עם הקהל החרדי אל מול גוש המרכז-שמאל בראשות יאיר לפיד. זה כל הסיפור.
הרקע ברור: נתניהו רוצה בחירות. הוא לא מסוגל להמשיך לתפקד עם יאיר לפיד ולבני. גם לא עם ליברמן היושב כעת לצידם. גם החרדים רוצים בחירות: כי הם רוצים לחזור להסב סביב השולחן, כי הם מעוניינים לראות בהתכווצותו הדרמטית של יאיר לפיד, כי הם רוצים להפסיק את הפגיעה האנושה בתקציבי עולם התורה ובסטטוס קוו סביב יהדותה של המדינה.
זו הסיבה שהחרדים מחוזרים, וככל שחולפים הימים החיזור הולך ונעשה אגרסיבי יותר. בנימין נתניהו רוצה אותם היום, רוצה אותם אתמול, רוצה אותם ליום המחר. הוא מבין שבלעדיהם אין משילות. לא היתה, ולא תהיה. ברגע שהחרדים יעניקו לו את הקלף המנצח, יבהירו שהם איתו – נתניהו מכריז על בחירות.
אבל הם עדיין לא שם. הם לא שם כי נתניהו עדיין לא שם. אמנם הוא החליט על בחירות, אבל המועד המדויק תלוי באוויר עד אשר הוא יסבור כי הקדנציה הבאה כבר בכיסו לאחר הבטחת החרדים, או עד שיבין כי לא ניתן יותר לגרור את העגלה המרוטשת יחד עם לפיד ולבני ואז הוא ייעתר לדרישות החרדים וייתן להם להבין שהפעם הוא רציני.
זה יכול לקרות היום, יכול לקרות מחר. המפתחות אצל נתניהו. הדלת הראשית בחדרי החרדים.