שלום אודליה, קראתי בעיון את הדברים שכתבת בערוץ 7 על החשיבות להעריך את הבעל, ואני מסכימה עם כל מילה. זה עורר אותי להבין את בעלי ששנים התלונן על הנושא. אך עם זאת, יש לי קושי גדול ליישם.
אני מבינה שזה חשוב, אני יודעת שככה צריך, וגם יש לי על מה להעריך אותו, אבל אני פשוט חסומה מלעשות את זה בפועל. יש לך מה להציע לי? איך אני יכולה מבחינה נפשית להשתחרר ולהתחיל להביע הערכה בפניו?
שלום לך יקרה,
קודם כל מאוד התרגשתי מהשאלה שלך, מהתיאור הכנה אודות הרצון להביע הערכה לבעלך, ועם זאת, גם הקושי ליישם ולבצע זאת במציאות.
נדמה לי שנשים (ואולי גם אנשים) רבים הזדהו איתך. בייחוד עם הפער בין אותם הדברים שאנו מאמינים כי נכון לעשות בזוגיות, לבין היכולת ליישם ולעשות זאת בפועל.
ולפני שאנסה לתת כיווני מחשבה כיצד לצמצם את הפער, חשוב לי לרגע לנסות ולהבין את החסימה הנפשית שאת מתארת. אני מאמינה שהבנת "המוקש" שחוסם ומפריע לך, יכול לסייע רבות בדרך שלך לשנות זאת, ולשחרר.
כשאנו מדברים על הבעת הערכה אנו כוללים בכך שלושה מרכיבים עיקרים. האחד- יכולת לתת מהלב. לדבר מהרגש (איננו חפצים בהערכה טכנית בלבד). השני- תשומת לב לדברים החיובים שניתן להעריך. שלישי- הפנמת חשיבות הדבר וידע נכון.
לגבי המרכיבים השני והשלישי, מתוך דברייך אני מבינה - שאת מודעת לדברים החיובים שניתן להעריך, וכמו כן את מודעת לחשיבות הדבר, והידע נמצא אצלך. לכן, נראה כי מה שחסר הוא דווקא המרכיב הראשון. היכולת לתת מהלב.
כעת, חשוב להבין מדוע קשה לך לתת מהלב. אנסה לכתוב לך כמה נקודת למחשבה, ותנסי להמשיך ולברר זאת בתוכך. פעמים רבות הקושי להעניק מהלב לזולת, נובע מכך שהלב שלנו אינו מספיק מלא. כשאנו כמעט "ריקים", קשה לנו לתת ולמלא לאחרים. כמו כן לעיתים גם מחשבות של התחשבנות וצדק כמו: "לא מגיע לו...", או " הוא לא מביע הערכה כלפיי, אז למה שאני אביע אליו?", יכולות לחסום את נתינת הלב. ובנוסף, לעיתים דווקא חוסר ביטחון עצמי, יכולת להקשות על פתיחות הלב. כשאנו עסוקים בחשש "איך יגיבו לדברי?" או "מה יחשבו על זה?", "והאם יבינו את כוונתי?" אנו מעכבים ומכווצים את הזרימה הטבעית של הלב- לתת, להחמיא ולהעניק.
כמובן שיכולות להיות עוד סיבות לסגירות הלב, ואני מאמינה כי חשוב שתבררי זאת מול עצמך, זוהי יכולה להיות נקודת מפתח לשינוי.
כעת, אחזור לשאלה המקורית שלך, מה ניתן לעשות בכדי להתגבר על החסימה, ולהצליח להביע הערכה לבעל.
א מה עושים?
להתחיל בחלקים הכי טכניים וקלים עבורך: תנסי להביע הערכה כלפי הדברים הכי פשוטים שלא דורשים ממך השקעה רגשית. בדרך כלל אלו הם הדברים הטכניים. למשל, "תודה שזרקת את הזבל". לרוב, הערכה מסוג כזה אינה דורשת כוחות רבים, וקלה יותר לביצוע. עם זאת, היא כן משפיעה על הנפש שלנו, ומתחילה לפתוח את דלתה של הנפש- להביע ולתת.
הערכה בכתב: כמו הסעיף הקודם, כדאי להתחיל מאיפה שקל לנו. מאותם הדברים שפחות מלחיצים או מאיימים עליך. הערכה בכתב, לרוב דורשת פחות כוחות נפש, אך עם זאת היא כן ממקדת אותנו בטוב, ופותחת את הלב אט אט.
תעריכי את עצמך: אני מאמינה שככל שההערכה הפנימית שלך אל עצמך תהיי מלאה ובנויה יותר, תרגישי יותר משוחררת גם להביע הערכה לבן זוגך.
התחשבנויות בצד: כמו שכתבתי קודם, אחד הדברים שחוסמים אותנו מלהעניק, ובייחוד בזוגיות, זה התחשבנויות ומלחמות על "הצדק". תנסי להרפות מכך, ולהתמקד בעשייה שלך. אל תחשבי מה הוא עושה לא- פשוט תתמקדי בחלק שלך. פעמים רבות, ראיתי שזה מקל. כאשר איננו עסוקים במה בעלי צריך לעשות, ועוברים למה שאני צריך, או יכול... זה פותח ומאפשר.
תשמחי על כל צעד והתקדמות. אל תצפי מעצמך להיות המפרגנת הלאומית. תתני לעצמך את הקרדיט לעשות זאת בהדרגה. ואפילו לאט. כל שינוי, כל מאמץ וכל השתדלות נחשבים ומועילים.
מחזקת את ידיך ושלחת כוחות.
אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות: otsarpnimi@gmail.com