אנשים מספרים על עצמם 6, חיים ולדר
את חיים ולדר נראה לי שאין כל כך צורך להציג. הספרים שלו נקראים בשקיקה בציבור החרדי וגם בלא מעט בתים במגזר הדתי-לאומי. אחרי שקהל הקוראים של 'ילדים מספרים על עצמם' התבגר קמעא, פתח ולדר סדרה מקבילה למבוגרים, 'אנשים מספרים על עצמם', שהכרך השישי שלה רואה אור בימים אלה.
המומחיות של ולדר היא לא בהכרח בסיפור עצמו, אלא יותר בצורתו. סיפורים משמימים שהיו חולפים ליד האוזן שלנו בלי להיכנס, זוכים אצלו לעדנה. חלק מהסיפורים בספר החדש מתייחסים לאורח חיים החרדי, אך עם חלקם יוכלו גם הסרוגים להזדהות. כמו למשל הסיפור על משפחה ממגורשי גוש קטיף שזוכה במפתיע לדיור חלופי ויוקרתי עד שתגיע למשכן הקבע – בזכות מעשה חסד שעשתה האם כשהייתה ילדה, או סיפור אחר, מצמרר במיוחד, על יהודי שניצל בנס מלינץ' בכפר ערבי בשומרון, אך לצערו נאלץ לקבור את שתי נשותיו, ולמרות זאת לא איבד את אמונתו.
הסיפורים ברובם לקוחים מחיי היומיום, ועם זה כל אחד יכול להזדהות. כמו כלה ביום חופתה כשנשפכה כוס קפה על שמלתה רבע שעה לפני החופה, או אנשי עסקים קרים שמגלים את לבם החם בשעת אמת. וכמובן, דמותו המיתולוגית של הירושלמי ואשתו המוכרים מהספרים הקודמים, על שלל הרפתקאותיהם. והפעם: פגישה עם שגריר ארצות הברית בישראל, ביקור במס הכנסה והגנה על הכותל המערבי מפני שודדי אוצרותיו.
בהקדמה לספר ולדר מעיד על עצמו שהוא "סופר של סיפורים קצרים, היות והם נותנים הכול בעוצמה, בריכוז ובמיקוד מרבי ובתוך זמן קצר יורדים לסוף דעתו ונפשו של האדם". ואכן, כל הסיפורים מסתיימים במסר מובהק וברור, אותו מבקש המספר המקורי להעביר לקוראים, ומסיבה זו הוא מסכים לשתף בסיפורו האישי והלא-פשוט ברוב המקרים.
טוב שנטלתי את הספר לידי בליל שבת חורפי וארוך, כי לא הצלחתי להניח אותו עד לסיומו.