את שכונת הר נוף הפסטורלית אני מכירה ככף ידי. עשרים שנה זכיתי לעבוד כרופאה בשכונה המיוחדת הזאת - שיש בה הכול מכול כול: חדש וישן, קשישים עם תינוקות רכים, שחור ולבן ובעיקר אפור וצבעי זברה, כיפות סרוגות לצד מגבעות ושטריימלים.
באוויר רוחש בליל ססגוני מכל גוני הקשת: אנגלית ועברית, צרפתית וספרדית, בלגית ויידיש. בתי כנסת פזורים לאורך השכונה, וגדולי דור מוצאים את משכנם דווקא בשכונה המיוחדת הזאת. מתפללים זה ליד זה תלמידי חכמים ואנשי מעשה, בעלי ממון ויהודים פשוטים. השפה האנגלית מצטלצלת בפי תלמידות שהגיעו ממחוזות רחוקים - תרתי משמע - להתקרב לבוראן ולהתבשם מאווירת מדרשת 'נווה ירושלים', בתי מדרש של ליטאים וחסידים, ספרדים ואשכנזים, ממ"ד תורני לצד סמינר בית יעקב. בפינת חמד נמצא גם מוסד החסד 'בית שלווה' על שם נחשון וקסמן, בו ימצאו מנוח משפחות לילדים מיוחדים במינם. ויש עוד מוסדות חסד לרוב. מבחינה טופוגרפית, בשכונה מיתמרים אל על בניינים רבי קומות כשפיסות יער ירקרק שזורות ביניהם. היא נמצאת במרחק נגיעה מהעיר, אך גם נושקת ליער ירושלים הפסטורלי.
והנה, דממה דקה - דם נשפך בה כמים, ושכונת הר נוף נבוכה. ואנחנו, אנה אנו באים? ארבעת הקדושים – כולם בני תורה, תלמידי חכמים, אברכים - עלו לארץ הקודש מארצות השפע שבמערב ובנו את ביתם בירושלים, וגידלו בנים ובנות לעבודתו יתברך. דווקא הם נבחרו לעלות לכיסא הכבוד על מזבח קידוש השם. נסתרות דרכי ה'... ה' ייקום דמם, ויהי זכרם ברוך.
פעוטות בלי מסכים
על גבי דפי המדיה השונים נפרשו לעיני כל תמונות של טליתות טבולות בדם אדום בוהק, זועק, והלב רוטט. ואני תוהה: האם אין בתמונות אלו מידה מרובה מדי של חשיפה אישית, אינטימית? ועוד אני תוהה: האם אין חשש שייגרם נזק בגוף ובנפש ללב יהודי שצופה בתמונות הנוראיות האלה? ואם במבוגרים עסקינן, מה נאמר לגבי הנפשות העדינות של ילדינו הרכים? מתברר שרופאי הילדים באים לעזרתנו. נייר עמדה שהכין איגוד רופאי הילדים ממליץ לרופאים בישראל לייעץ להורים של פעוטות עד גיל שנתיים להימנע ככל האפשר מלחשוף את הילדים למדיה האלקטרונית (טלוויזיה, מחשבים וכו'). לפי נייר זה, לחשיפה עלולות להיות השלכות שליליות על בריאות הילדים, על התפתחותם ועל התנהגותם. כמו כן מומלץ שלא להתקין מחשב וטלוויזיה בחדר השינה של הילד, ולא להאכיל פעוטות או להרדימם תוך צפייה בהם.
מחברי נייר העמדה מציינים כי הטלוויזיה משמשת ברוב המקרים כשמרטף לפעוטות, וקשורה באופן ישיר להפחתת הקשר והתקשורת שבין הילדים להוריהם. לחשיפת תינוקות מתחת לגיל שנתיים למדיה האלקטרונית אין כל ערך לימודי, התפתחותי וחינוכי, הם מדגישים. שימוש רב בה עלול לפגוע בהתפתחות השפה והאינטליגנציה של הילד. בנוסף לכך, צפייה בטלוויזיה בגיל הזה מעודדת התפתחות של הפרעת קשב וריכוז, עלולה לפגוע בשינה, לגרום לעודף משקל ולהתנהגות תוקפנית. בעתיד יפרסם האיגוד המלצות בנושא הזה גם לגבי ילדים מעל גיל שנתיים.
זהירות, מים
ועוד על בריאות ילדים: ארגון הבריאות העולמי (WHO) קבע בפעם הראשונה אחרי סקר גלובלי מקיף כי טביעה היא אחד מעשרת גורמי המוות המובילים ברחבי העולם, במיוחד בקרב ילדים וצעירים. סקר שערך הארגון ופורסם השבוע מעלה כי ילדים מתחת לגיל חמש מהווים את רוב הטובעים. על פי הסקר, יותר ילדים מתחת לגיל 15 מצאו את מותם בטביעה בהשוואה למתים משחפת או מחצבת. מדי שעה מתים כארבעים בני אדם ברחבי העולם מטביעה. הרוב הגדול של הקורבנות נמצאים במדינות העניות באפריקה ובדרום מזרח אסיה, מתוכם רבים הם מהגרים שטובעים למוות במהלך ניסיונות הגירה, או דייגים ממדינות נחשלות שכלי השיט שלהם אינם מותאמים לתנאי הים.
מנכ"לית הארגון טענה כי בעשורים האחרונים הושקעו מאמצים רבים בצמצום תמותת ילדים, והנה נמצא גורם מוות שלא זכה לתשומת לב מתאימה. "אין כל סיבה לאבד את החיים בטביעה", הדגישה. היא קראה לכל גורמי הבריאות הציבוריים בעולם להנהיג אמצעי בטיחות פשוטים כדי לצמצם את היקף התופעה. הצעדים הללו כוללים לימוד שחייה לילדים בגיל בית הספר לפחות ברמה בסיסית, כללי התנהגות בטיחותית במים ומיומנויות הצלה. כמו כן, היא ממליצה להדריך אנשים שמגיעים בתדירות גבוהה יחסית לרחוץ בחופי הימים או האגמים בכללי החייאה ובשיטות של הצלת טובעים. כאן בדיוק נכנסת המצווה מדרבנן החלה על האב ללמד את בנו שחייה.
המחקר שמעז
במקביל לכך יצא נייר עמדה נוסף של ארגון רופאי הילדים בנושא אחר, ויסלחו לי חובבי הטבעונות על פרסום הדברים. נטען בו כי שתיית חלב עיזים היישר מהעז כדי לטפל בפצעים כואבים בפה היא מסוכנת ו"יעילותה כלל לא מוכחת מבחינה מדעית". לדעת מחברי הנייר, "טיפול כזה חושף תינוקות ופעוטות לחלב לא מפוסטר ולזיהומים אחרים". החוקרים קובעים שלא התפרסמה אף עבודה מדעית שהזכירה חלב עיזים כאמצעי טיפול, וגם לא נמצא כי שימוש בחלב עיזים מצוי במסגרת טיפולי רפואה משלימה או עממית ידועים.
לפני כמה חודשים, בערב שבת קודש, הגיע חתני (בעצת רופאת הילדים השכונתית) עם שני זאטוטים שסבלו מפצעים בפה לאיש צדיק שמגדל עדר של עיזים בקצה רמת השרון, במיוחד למטרת טיפול רפואי. האיש קיבל אותם בשמחה, וניגש לפתוח את השער של המתחם שעל ידו הצטופפו העיזים. ואז נשארו כולם פעורי פה, כי לפתע כל העיזים החלו לברוח. התחיל מרדף ברחובות העיר, והילדים, פצועי ופעורי הפה, שכחו לרגע ממכאובם...
לתגובות: drchana2@gmail.com