אחד מכל 8 ילדים ובני נוער בישראל חווה אלימות חמורה ומתמשכת, כאשר אחד מכל שני ילדים ובני נוער חווה אירוע של אלימות כלשהי במהלך חייו.
נתון זה עולה ממחקר שביצעו פרופ' צבי איזיקוביץ' ופרופ' רחל לב-ויזל מהמרכז לחקר החברה באוניברסיטת חיפה. המחקר נעשה בשיתוף עם משרד החינוך וביוזמתה ובמימונה של חברת "טריאנה" בראשותו של גיל מנדלזיס.
מדובר במחקר ארצי רחב היקף וייחודי, שנערך במהלך שלוש השנים האחרונות, בהשתתפות כ- 10,500 ילדים ובני נוער יהודים וערבים בגילאי 11-17 מכ-250 בתי ספר ברחבי הארץ. מטרת המחקר היא לבחון את היקף תופעת ההתעללות והפגיעה בילדים ובני נוער בישראל.
הנתונים על אודות ההתעללות נאספו מהילדים עצמם ולא ממקרים מדווחים לרשויות.
רוב השאלות אליהן התבקשו הילדים להתייחס עסקו בפגיעות בתוך המשפחה, או בפגיעות של מבוגרים כלפי ילדים. רק מיעוט השאלות עסקו בפגיעות בין ילדים.
רבע מהילדים ובני הנוער דיווחו כי על אף התכניות הקיימות, הם לא יודעים לאיזה מהגורמים לפנות כדי לדווח על אלימות המופנית כלפיהם. מרביתם מעדיפים שלא לפנות לגורמים מקצועיים.
פרופ' צבי איזיקוביץ' ציין, כי "תופעת האלימות כלפי ילדים ובני נוער בישראל שכיחה ביותר, וזאת גם יחסית למדינות מערביות אחרות, בעיקר בפגיעות מיניות והזנחה. לא מדובר רק בילדים בסיכון, אלא בבעיה חברתית המקיפה את אוכלוסיית ילדי ישראל כולה. ההתמודדות עם הנושא מצריכה היערכות מערכתית. במקום להתמקד בטיפול בבעיות נקודתיות, צריך לגייס את כל המערכות ולפעול ברמת הקהילה".
פרופ' רחל לב-ויזל הוסיפה, כי "ממצאים חמורים מהסוג הזה מחייבים את הממשלה, הכנסת וכל הגופים הרלוונטיים לא רק לדון באלימות כלפי ילדים ובני נוער, אלא גם להתחיל לפעול. משרדי הממשלה והגופים הנוגעים בדבר חייבים לשלב ידיים ולהעלות את המודעות לפגיעה בילדים, ובמקביל להביא לשינוי ערכים על-ידי הקמת רשות לאומית למניעה וטיפול באלימות כלפי ילדים ובני נוער.