אדם נלקח לחקירה ברשות כלשהי – משטרה, רשות המיסים וכו'.
המעמד מביך ומלחיץ ביותר את האיש – שהפך ברגע להיות 'חשוד' - ואין מי שייעץ לו כיצד לנהוג. החוקר מצידו, אינו מודיע לאיש על זכותו להתייעץ עם עו"ד, לא לפני החקירה ולא במהלכה.
קורה שכדי להימנע מהארכת מעצר וכל הכרוך – לחץ, בושות לעצמו ולמשפחה, האיש מוסר הודאה שחלקה ואפילו כולה אינה משקפת בהכרח את אשמתו. כמובן שההודאה הזו מתבררת מאוחר יותר כטעות חמורה. מה עושים? איך מתמודדים עם הבעיה?
כעת, ברור שהחוקר לא מילא את חובתו להודיע לאיש על זכותו להתייעץ עם עו"ד בקשר לחקירה. האם עובדה זו יכולה לעזור להתמודד עם ההודאה?
מבחינה משפטית, אכן ניתן לפסול את ההודאה כ'בלתי קבילה'. זאת, עפ"י 'הלכת יששכרוב' שנפסקה ע"י ביהמ"ש העליון בשנת 2006, הקובעת כי דין הודאתו של הנחקר להיפסל כל אימת שהחוקר לא הודיע לנחקר על זכותו להיוועץ עם עו"ד.
מהם הנימוקים של הפסיקה הזו?
מבחן חופשיות הרצון
החוק (סעיף 12 ל'פקודת הראיות') קובע כי הודאת נאשם שהושגה באמצעי פסול – תיפסל, וזאת באם ייקבע כי נגבתה שלא מתוך רצון חופשי.
הבסיס להוראה זו של החוק הוא זה: במדינה דמוקרטית זכותו של אדם לדבר בחקירה או לשתוק, אם בחר בכך. אפשר להבין זאת גם לפי הכלל ''אין אדם משים עצמו רשע''. לפיכך, החוק דורש לגבי הודאה של נחקר שההודאה תימסר מרצון חופשי. דרישה זו נועדה להבטיח, כי חשוד או עצור ע"י רשות חוקרת – משטרה או רשות המיסים וכו' - יוכלו לבחור בחירה שלמה אם ליהנות מזכויותיהם הבסיסיות לשתוק ולא להפליל עצמם.
החוק מכיר בכך כי לשם הגשמת הזכות של הנחקר לבחור בחירה שלמה נדרש גם לאפשר לו להתייעץ עם עו"ד, וזה אומר קודם כל שהנחקר צריך לדעת על כך, ועוד יותר מכך – צריך לוודא שהוא יודע על כך באמצעות הודעה מתאימה של החוקר. רק כך ניתן יהיה להבטיח שאמצעי חקירה פסולים לא ינגסו בזכויותיו ולא יביאו לחילוץ הודיית שווא מפיהם. לכן, אי עמידה של החוקר בחובת ההודעה על הזכות להיוועץ בעורך דין – פוסלת הודאה של הנחקר בעבירה.
התופעה של אי עמידה בחובת ההודעה ע"י חוקרים מצויה לעיתים במשטרה כמו ברשויות חקירה אחרות, דוגמת רשות המיסים. כך, בתיקים רבים שהתנהלו בבתי המשפט בהם נאשמים הועמדו לדין בגין עבירות מס, חוקרי מס נחקרו בבימ"ש ע"י הסנגור קודם כל בדבר נסיבות גביית הודאות הנאשמים, כעניין שבשגרה. למעשה, הסוגיה עולה לעיתים עוד לפני פתיחת המשפט, שכן הסנגור מעמיד את התביעה על העובדה שחובת ההודעה לא כובדה. במקרים כאלה, יש לרשות המיסים אינטרס חזק להימנע מניהול המשפט לגופו, ולהגיע ל'עסקת טיעון' עם בא כוחו של הנאשם.
לאחרונה, נדון מקרה קיצוני בו נגבו הודאות נאשם בביצוע עבירות מס חמורות שיוחסו לו, בכמה מחקירותיו, ואחר כך גם הוגשו בהליך הפלילי שהתקיים בבית המשפט – כל אלה מבלי שנמסר לו על זכותו להיוועץ עם עו"ד ואף מבלי שיוצג ע"י סנגור בביהמ"ש. בדיונים שקוימו עם רשות המיסים עלתה כמובן שאלת פסלותן של ראיות – ההודאות - שהושגו תוך פגיעה שלא כדין בזכויות החשוד/הנאשם, הן במהלך חקירתו והן במהלך ניהול משפטו. הנאשם טען כי באף אחת מחקירותיו, לא הודע לו על זכותו להיוועץ עם עו"ד ע"י החוקרים, גם לא בעל-פה.
הנאשם הוסיף וטען כי החלק הארי של פרשת התביעה, שבמהלכו הוגשו הודאות הנאשם מפי חוקריו, התנהל בהיעדר ייצוג בפועל של סנגור. אין להתפלא על כך שהמאשימה (מדינת ישראל באמצעות רשות המיסים) הסיקה את המסקנות והתיק הסתיים בסופו של דבר בעסקת טיעון מקלה מאוד עם הנאשם.
הלקח הנובע מהסקירה הנ"ל אינו חל רק במישור האחריות הפלילית, אלא גם במישור האזרחי. לדוגמה - במקרה בו בעל עסק או חברה מוזמן לביקורת מס, לא כ"נחקר" אלא כ'מתושאל' לגבי "התנהלות" עסקיו. התשובות לתשאול זה משמשות אח"כ את מבקרי החשבונות ומפקחי המס לשם עריכת שומה, אשר לשיטתם נסמכת על "דבריו" של בעל העסק או החברה. שומה זו אף אם תוגש במישור האזרחי בלבד, טומנת בחובה חוב כספי גדול.
כמובן שניתן להקטין את הסכנה הזו או אף למונעה אם בעל העסק או החברה ייוועץ ויהיה מיוצג בזמן אמת ע"י עו"ד הבקיא הן בדיני המס והן בזכויותיו החוקתיות של הנישום. לשם כך יש להיות מודע לזכות האזרחית להיוועץ ולהיות מיוצג, לעמוד עליה בנחישות ולא לוותר. הרבה צרות ועוגמות נפש ייחסכו בזכות התנהגות מושכלת כזו.
אין באמור לעיל כדי להוות ייעוץ משפטי או חוות-דעת, או תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד, וכי האמור לעיל אינו אלא תיאור כללי בלבד ולא מחייב של הנושא. בכל מקרה ספציפי יש לפנות לקבלת ייעוץ משפטי מעורך דין.