לא יהיה מוגזם להגיד שמיום לידתו, לפני קרוב ל‑900 שנה, הרמב"ם טרם זכה לפופולריות ברמה כזאת.
נכון, כבר מאות שנים שהוא נחשב לאחת הדמויות המרכזיות בהיסטוריה של עם ישראל ואחד מעמודי התורה בהלכה ובהגות. אבל לראות את השם שלו מתנוסס על שלטי חוצות, פרסומות בעיתונים ובאנרים באינטרנט, זה עוד לא קרה לו אף פעם. בתוך זמן קצר יחסית, "הרמב"ם היומי" הפך למותג.
מהרבי מלובביץ' עד בנט
על המותג של הרמב"ם היומי לא חתומים גורמים מהציונות הדתית, ולא מדובר ביוזמה חדשה. הרעיון ללמוד הלכות מתוך 'משנה תורה' לרמב"ם על בסיס יומי, מופיע אצל כמה מגדולי הדורות ב‑400 השנים האחרונות, כגון השל"ה, החיד"א והמגיד ממזריץ'. אבל מי שמיסד את הרעיון היה הרבי מלובביץ', בפסח התשמ"ד.
רבים מהחסידים נענו לקריאת הרבי, ונכנסו למסלול של לימוד יומי ברמב"ם על פי לוח קבוע שעדיין רץ. למעשה, מדובר בשלושה מסלולים נפרדים: לימוד של פרק ביום שמסתיים מדי שלוש שנים, לימוד שלושה פרקים ביום שמסתיים מדי שנה ולימוד של ספר המצוות, שעליו המליץ הרבי לנשים ולנוער, ומסתיים גם הוא אחת לשנה. המחזור הנוכחי של המסלול התלת-שנתי מסתיים בשבת הקרובה, ועם תחילת השבוע ייצא לדרך המחזור הבא.
אולם תחילת המחזור החדש אינה דומה לקודמותיה. בפעמים הקודמות כמות הלומדים במסלול הייתה מוגבלת, ומחוץ לחסידות חב"ד לא רבים היו מודעים לקיומו. ההספק בתוכנית תפס משבצת בחלק מלוחות השנה, אך באופן כללי הוא החוויר ליד עמיתיו הוותיקים כגון המשנה היומית או ההלכה היומית, שלא לדבר על הדף היומי. כדי לתאר את תמונת המצב הפעם, אין צורך להכביר במילים. אתם מוזמנים לדפדף בעצמכם בעיתון או להציץ בעלוני השבת. את הפרסומים לאירועי סיום הרמב"ם היומי שיתקיימו השבוע ואת ההמלצות של אנשי הציבור והידוענים – מנפתלי בנט ועד אודי דוידי - להצטרף למחזור החדש, תזהו די מהר. ההתעוררות שמתרחשת בשנים האחרונות בקרב הציבור הדתי-לאומי לרעיון, שבאה בעיקר בעקבות מיזם חדש שכלל שיעורים מוקלטים, חוברות ועזרים שונים, הפכה את הי"ד החזקה לטרנד חזק. נכון להיום, מדובר על כ‑18,000 לומדים.
הגורם המרכזי בגרסה הציונית-דתית של הרמב"ם היומי הוא ישיבת ההסדר במעלה אדומים, שרבניה ותלמידיה מסומנים כבר שנים רבות כ”רמב”מיסטים", אבל הפעם הוחלט להפוך את העיסוק ברמב"ם לנחלת הציבור הרחב. המיזם פנה לכלל הציבור, תוך אמירה שהוא הפתרון האידיאלי למי שאינם חובשים את ספסלי בית המדרש. “ללמוד את כל התורה”, קרא הסלוגן של התוכנית באופן יומרני משהו, מתוך מחשבה שלימוד הי"ד החזקה – החיבור שעוסק בכל תחומי ההלכה, כולל אלה שלא הייתה להם שום משמעות מעשית בגלות, ונוגע גם במחשבה ובאמונה – הוא המתכון לרכישת ידע מקיף בזמן קצר.
הרב חיים סבתו, שמלמד בישיבה מאז הקמתה, נרתם להיות בין מובילי התוכנית, ובמסגרתה הוא מעביר שיעורים מוקלטים על כל משנה התורה. ייתכן שאת כמות הזמן המרובה הדרושה לכך הוא היה יכול להקדיש לכתיבת עוד ספר, אבל זה לא מונע ממנו להשקיע מזמנו ומרצו לפרויקט הרמב"ם היומי.
"מיד כשהציעו לי את ההצעה הענקית הזאת – הסכמתי”, הוא אומר, “למרות המאמץ העצום שהיה כרוך בכך, ולמרות כל העול הכבד המוטל עליי בישיבה, מפני שראיתי כאן הזדמנות להפצת כל התורה כולה לרבבות עם ישראל. והרי זאת חובת כל אדם מישראל - ללמוד תורה וללמדה בכל כוחו. ראיתי שעניין זה כלול בביטוי 'אשר יקים את התורה הזאת', והסכמתי בשמחה ובהתנדבות ללמד את השיעורים”.
מה מקבלים, בעצם, בלימוד הרמב"ם? לכאורה זה מקנה ידע הלכתי, אבל לא תמיד דעת הרמב"ם היא שנפסקה להלכה.
"הרמב"ם מקיף את כל ההלכה, ובוודאי שהוא מקנה את ידיעת ההלכה ממקורה באופן מקיף ומסודר. רוב ההלכות בשולחן ערוך נפסקו לפי הרמב"ם, אחד משלושת עמודי ההוראה, ובלשונו. אמת שיש גם חלק מן ההלכות שנפסק בהן על פי הרא"ש, ולכן בוודאי שהלכה למעשה ראוי אחרי לימוד הרמב"ם לעיין בפוסקים האחרונים – שולחן ערוך, רמ"א והבאים אחריהם".
ולמה לבחור דווקא בספר הלכתי לקביעת עתים לתורה? מה קרה לגמרא, למשל?
"כל לימוד הוא טוב ואני ממליץ עליו. אני מלמד במקביל גם דף יומי, גם הלכה יומית וגם שיעור בגמרא בעיון. אבל בלימוד הרמב"ם יש ייחוד היות שהוא מקיף את כל התורה, הוא מסודר בסדר מופתי, לשונו זהב והוא מאפשר את לימוד התורה כולה. אני שמח שזיכני ה' להשלים את המפעל הגדול הזה, בסיוע תמכי דאורייתא נדיבי עם, אברכי ישיבת ברכת משה במעלה אדומים ומפעל משנה תורה, ספרי הרמב"ם של הוצאת יוחאי מקבילי. סיום שיעוריי ברמב"ם עורר בי התרגשות עזה".
"בזכותכם אני לומד עם הבן שלי"
לא רק השיווק הוא תופעה שהרמב"ם לא זכה לה זמן רב, אלא גם ההצלחה בקרב הנוער. בישיבות הקטנות למדו מאז ומתמיד רמב"ם כחלק מהלימוד הרגיל, אבל המיוחד בלימוד הרמב"ם בחינוך הדתי הוא החריגה משעות הלימוד הפורמליות. מִנהל החמ"ד בחר להתערב בתחום שלכאורה אינו בסמכותו – הזמן שמחוץ ללימודים הפורמליים – והציע את הרמב"ם היומי כתוספת ללימודי הקודש במסגרת המיזם "חמ"ד של תורה". את התוצאה ניתן יהיה לראות בשני אירועי סיום הרמב"ם (אירוע לבנים ואירוע לבנות) של הישיבות התיכוניות, האולפנות והתיכונים, שיתקיימו בתחילת השבוע ואמורים להשתתף בהם כ‑20,000 איש מכל הארץ.
תלמידי החמ"ד נחשפו לקמפיין נרחב של עידוד ההצטרפות ל"סיירת" של הרמב"ם, כלשון הפרסומים במוסדות החינוך. בחלק מהמוסדות נבנו תוכניות להתלמידים שמעוניינים להקדיש זמן לרמב"ם, ובחלקם הלימוד הפך לחלק מסדר היום של בית הספר. מכיוון שמדובר במסלול יומי, שאינו מכיר בלוח החופשות של משרד החינוך, מנהל החמ"ד דאג לעודד את הלימוד גם בחופש הגדול – זאת באמצעות חידונים באינטרנט, פרסים וסרטונים של חבורת 'אנדרדוס', שגויסה לפרויקט כדי להפוך אפילו את הלכות צרעת לאטרקטיביות. “משתתפים בזה מאות בתי ספר, יש רכזי רמב"ם בכל המקומות, שבתות, זה עסק רציני מאוד”, אומר ד"ר אברהם ליפשיץ, ראש מנהל החמ"ד.
מה גרם לכם להצטרף לתוכנית הזאת, שלא נועדה מלכתחילה לתלמידי בתי ספר?
"יש לנו יעד שנקרא 'ללמוד וללמד' - להוסיף למידה משמעותית עם הישגים, אבל גם להוסיף אהבת תורה. המחשבה הייתה לעשות משהו כלל ארצי לחמ"ד, שתלמידים יעשו מרצון. מתוך המחשבה הזאת פגשנו את האנשים של הרמב"ם היומי, והתחייבנו בפניהם לאלף-אלפיים לומדים. וראו זה פלא: בתוך שנה-שנתיים הגענו לעשרת אלפים בנים ובנות שלומדים תורה מתוך רצון בזמנם הפנוי. הרמב"ם היומי כולל רק פרק ביום, אבל זה גורם לכך שהתורה הופכת להיות לא רק חובה ועול. זה קיים היום אצל כל התלמידים, בכל הרמות, לא רק אצל המצוינים לעומת החלשים. לא כולם מבינים אותו דבר, אבל כל אחד שותף להיקף גדול של תורה".
באמת כולם שותפים? גם להלכות כלאיים או מקוואות?
"כל מורה טוב יודע שהשאלה היא מה אתה עושה עם חומר הלימוד. הרבנית עמיטל סיפרה פעם שאת השיחות של בעלה בסעודה השלישית בישיבה, היא הייתה מעבירה לתלמידים בכיתה ד'. אז ספר המצוות זה קלאסי, אבל איך מלמדים הלכות קרבנות לכיתה ד'? כמו שמלמדים ספר ויקרא. בהלכות כמו כיבוד אב ואם אפשר להתעמק יותר, אבל העובדה שילד מכיר מושגים של מקדש, טומאה וטהרה – יש בזה אמירה".
רואים בפועל את ההשפעות של התוכנית?
"חזון החמ"ד מחולל מציאות", נוקט ליפשיץ בסיסמה של החמ"ד. "היה לנו חזון שהרמב"ם היומי יחולל אהבת תורה אצל תלמידים וצוותים, והחזון הולך ומתממש. בוקר אחד קיבלתי טלפון מהורה: 'בזכותכם אני לומד עם הבן שלי רמב"ם בחברותא. בהתחלה הוא לא הבין, אז הוא שאל אותי, ועכשיו גם אני לומד'. אני מקבל תמונות של בנות שלא ויתרו על רמב"ם יומי גם בטיול השנתי. הייתי בבית ספר קשה ומורכב, שלמראית עין – לא רמב"ם ולא יומי, לא אהבת תורה ולא יראת שמיים. אבל לראש הישיבה יש קביעות עם תלמידים, כל יום לומדים אצלו בחדר הלכה אחת, עם שתייה ועוגיות. הוא אומר לי: אתה לא יודע מה זה עשה לישיבה, לאלה שלומדים ולאלה שלא. גם מי שלא לומד, אבל רואה את החבר שלו בצד לומד, בתת מודע הוא מבין שתורה זה לא מקצוע, זה חיים”.
לדעת רמב”ם ישר והפוך
"אחרי תפילת שחרית אנחנו לומדים הלכה ברמב"ם”, מספר הרב אילן דניאלי, ראש אולפנת דימונה. “פותחים, שואלים, דנים, יש בזה הרבה ברכה. בנות נחשפות להלכות ולתחומים שביומיום לא נפגשים איתם, למושגי יסוד ולהשקפת התורה וחז"ל”.
התחומים האלה, שאינם מופיעים בחיי היומיום, מדברים אל התלמידות?
"יש דברים שהם פחות מחיי היומיום, כמו מיתות בית דין, אבל בהחלט הדברים מוסיפים ידע ועניין במצוות. לידע התורני הכללי יש ערך בפני עצמו. ייאמר לשבחם של ספרי הלימוד שהם תמיד מתובלים בסיפורים ובדברי חז"ל, מה שמוסיף ומנגיש את ההלכות, גם אלה שאינן רלוונטיות לחיי המעשה".
אם כולן לומדות זאת ביחד אחרי התפילה – מה ההבדל בין הרמב"ם היומי לשאר לימודי הקודש שנלמדים בכיתה?
"יש חשיבות ללימוד שלא במסגרת מבחן, וגם לא כשיעור פרונטלי – זה לימוד בבית מדרש. חשוב מאוד שהבנות יספגו את השדר של לימוד תורה ואהבת תורה, ודרך זה יוכלו בעזרת ה' ללמוד בעצמן. כשבנות כיתות י"ב עושות פעם בחודש יום מכירה של השמינית ופותחות את היום בלימוד לכל האולפנה, שכולל בין השאר הלכה מהרמב"ם - בעיניי זה מעיד על השדר שהן קיבלו”.
נתאי, תלמיד בישיבת 'אורות מרדכי' בצפת, משתתף בתוכנית כבר שנתיים. הוא אמנם לומד תורה מחוץ למסגרת הלימודים גם בלי קשר למסלול הרמב"ם, ובכל זאת התוכנית משמעותית בעבורו. “הלימוד מוסיף כבר מגיל קטן ידע שעוזר לך אחר כך בישיבות. בנוסף לכך, הישיבה שלנו הוקמה כדי להביא יראת שמיים, זה אחד הדברים שאומרים לנו כל הזמן. אני חושב שזה מה שהרמב"ם נותן לי, ההרגל, ההתמדה. אם אמשיך עם ההתמדה בלימוד – אדע את הרמב"ם ישר והפוך”.
"זה לוקח לנו עשר דקות, רבע שעה, וזה הזמן הכי מעניין ביום”, אומרת שיראל מאולפנת 'יבנה' בחולון. “כשמגיעים לזה בשיעור – כולן מתלהבות. זה לא ללמוד למבחן, זה לחיים. וזה בשפה שלנו, לא סתם מדברים אלינו בשפה גבוהה כדי שנגיד שלמדנו את המצוות, זה לא סתם 'חופר'. מסבירים ומפרטים לנו כל דבר כדי שבאמת נבין, כדי שבמשך עשר דקות גם נהנה וגם נלמד”.