1
בשבועיים שעברו מאז שהתייחסתי כאן לאחרונה לנושא, המשא ומתן על המשך השותפות בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי מתנהל בעצלתיים. אין הסכמות לא על המצע המשותף ולא על אופן חלוקת המקומות ברשימה. האחדות המיוחלת שהושגה בעמל רב לפני הבחירות הקודמות עדיין לא יצאה מכלל סכנה.
בעניין הרכב הרשימה, עמדת הפתיחה של האיחוד הלאומי הייתה שהמפתח לחלוקת המקומות צריך להיות כמו בפעם הקודמת: 60 אחוזים לבית היהודי, 40 אחוזים לאיחוד הלאומי. מנגד, עמדת הפתיחה של הבית היהודי הייתה שעל האיחוד הלאומי להתפרק ועל חבריו להצטרף למפלגת הבית היהודי ולהתמודד בפריימריז, כשלאורי אריאל אישית מוצע לקבל שריון כמספר 2 ברשימה.
2
באיחוד הלאומי היו מעוניינים בעבר לדון על מיזוג למפלגה אחת תוך גיבוש משותף של עקרונותיה האידיאולוגיים, חוקתה ואופן ההרכבה של רשימתה לכנסת. בנט וחבריו העדיפו לקבוע עובדות, לגבש חוקה ולהעבירה במרכז מפלגתם בלי לשתף בתהליך את המפלגה האחות.
החוקה החדשה, שנוסחה בידי ועדה בלתי-רשמית שהורכבה על ידי אנשי בנט, מעניקה סמכויות גורפות ליו"ר המפלגה ומקבעת את שיטת הפריימריז שיש לה יתרונות ברורים אבל גם חסרונות בולטים. כך למשל, טענתו של אורי אריאל ששיטת הפריימריז מביאה לידי שחיתות לא יכולה להיחשב כפורחת באוויר. זאת במיוחד לאור העובדה שבמערכת הבחירות האחרונה, לא נעים להיזכר, מבין כל המועמדים בפריימריז של המפלגות השונות, הקנס הגדול ביותר בסך 65 אלף שקלים בגין אי-סדרים כספיים הוטל בידי מבקר המדינה על נפתלי בנט.
באיחוד הלאומי מסרבים, בצדק מבחינתם, לקבל את החוקה שנוסחה והתקבלה באופן חד-צדדי כבסיס למסגרת משותפת ומאוחדת לשתי המפלגות. לכן במקום מיזוג מלא הם מציעים להמשיך במתכונת של רשימה משותפת לשתי מפלגות נפרדות. בבית היהודי מביעים נכונות עקרונית לכך. אבל מעבר לפערים אידיאולוגיים, בעיקר בענייני דת ומדינה, שעוד לא גובשה בהם הסכמה – ההצעה של בנט וחבריו לייצוג שיינתן לאיחוד הלאומי ברשימה המשותפת היא במקרה הטוב לא רצינית ובמקרה הפחות טוב מעליבה.
נכון להיום, לאיחוד הלאומי מוצעים לכל היותר שלושה נציגים במקומות שיכולים להיחשב כריאליים. כלומר, לא רק שכל הגידול שמנבאים הסקרים בכוחה של המפלגה ילך לנציגי הבית היהודי, אלא שכוחו של האיחוד הלאומי יישחק לא רק באופן יחסי אלא באופן מוחלט. במקום ארבעת הח"כים שהיו לו בכנסת הזאת, יהיו לו מקסימום שלושה בכנסת הבאה. הצעה כזאת יכול להציע רק מי שלא מעוניין באמת באחדות, או מי שמאמין שהפרטנר שלו למשא ומתן נמצא במצב נואש וייאלץ להסתפק במינימום כדי לא להישאר בלי כלום.
בנט, שבפיקחותו הפוליטית נתן את ידו כבר בתחילת הקדנציה למהלך בלתי מוצדק של העלאת אחוז החסימה לכדי מינימום ארבעה מנדטים, מאמין שלאורי אריאל אין ברירה. הוא לא ילך עצמאית לבחירות ויסתכן בהתרסקות. למעשה, לאריאל וחבריו יש שלוש אופציות אפשריות: לחבור לאלי ישי, לחבור למיכאל בן-ארי או להסתכן בריצה עצמאית. מנגד, גם לבנט יש הרבה מאוד מה להפסיד מפירוק השותפות. אם בגלל הריצה הנפרדת ייגרעו ממפלגתו כמה מנדטים, הוא יוכל לשכוח מהחלום להיות המפלגה השנייה בגודלה ולקבל בקדנציה הבאה את תיק הביטחון.
על פי דיווחים בתקשורת, בעת דיון מתוח בסיעה המשותפת שהסתיים בפיצוץ, בנט הטיח באריאל ובחבריו שבגללם הוא לא יהיה שר הביטחון בקדנציה הבאה. אבל עם כל הכבוד, האחריות לשמירת השותפות שתאפשר לו לקבל את התפקיד הבכיר ורב-ההשפעה מוטלת קודם כול עליו. בנט נתון ללחצים של המתמודדים בפריימריז ממפלגתו שרוצים לשמור לעצמם יותר מקומות ברשימה המשותפת. המתמודדים הללו צריכים להבין גם הם שהשלם גדול מסכום חלקיו, ובמצב של פירוק השותפות יהיו להם פחות מקומות ריאליים. הפתרון ההגיוני הוא ויתור של בנט על זכותו לשריין מועמדים מטעמו ברשימה המשותפת כדי להשאיר יותר מקומות למתמודדי הפריימריז.
3
לא מדובר בוויכוח רק על מקומות ברשימה וכוח פוליטי. מתחת לפני השטח מסתתר ויכוח אידיאולוגי על אופייה של מפלגת הבית היהודי ועל הקו של הסיעה המשותפת, בעיקר בענייני דת ומדינה. נפתלי בנט מעוניין לדלל את מספר הח"כים התורניים ברשימה, כך שבפעם הבאה יהיה לו רוב בסיעה שיאפשר להשליט את ההשקפה הליברלית של השלישייה המובילה בבית היהודי – בנט, שקד ואורבך.
את מה שבנט חושב בסתר, אורבך אומר בגלוי. לפני שבועיים הוא אמר ל'בשבע' שבקדנציה הבאה המפלגה צריכה לגלות יותר פתיחות בנושאי דת ומדינה. על שולחן הסיעה צפויים לעלות רעיונות שעלו ונדחו בקדנציה הנוכחית על ידי הרוב השמרני-תורני בסיעה, שדאג לקיים התייעצויות תכופות עם בכירי רבני הציונות הדתית – הרב דרוקמן, הרב זלמן מלמד, הרב יעקב אריאל, הרב צפניה דרורי ועוד. בלית ברירה בנט ואורבך בלעו את הצפרדע הזאת בקדנציה הנוכחית, אבל הם מעוניינים לשנות את המצב בכנסת הבאה. הם חותרים לדחוק את יוני שטבון ומוטי יוגב למקומות לא ריאליים ולצמצם למינימום את חלקו של האיחוד הלאומי ברשימה. מסתבר שגם ההחלטה שפורסמה לפתע השבוע לפתוח במפקד בזק שיתנהל רק באמצעים טכנולוגיים חדשניים, נועדה לשנות את הרכב הגוף הבוחר של רשימת המפלגה לטובת בנט וחבריו. ההנחה היא שמפקד טכנולוגי שכזה יניב בעיקר מתפקדים שנוטים לתמוך בבנט – יותר צעירים, יותר חילונים, יותר צמודים למחשב, לסמארטפון ולפייסבוק ופחות ותיקי מפד"ל, מתנחלי גב ההר או מסורתיים מאוכזבי ש"ס. כדי לא לאבד את קולות הבוחרים התורניים, הם יקשטו את רשימתם בבעלי זקנים לבנים ארוכים ותוארי רבנים שדעותיהם בענייני חקיקה דתית קרובות לשלהם.
החוקה החדשה מהדקת את תלותם של הח"כים ביו"ר המפלגה ולכן מקלה עליו לשלוט בהם ובהצבעותיהם. כך אפשר יהיה להעלות שוב בסיעה רעיונות כמו הנהגת נישואים אזרחיים במדינה, הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ועוד, ולא להיכנע כמו בעבר לדעתם של זקני ובכירי הרבנים. יש בבית היהודי מי שתומכים ברעיונות הללו לכתחילה. אחרים רואים זאת כמחיר הכרחי כדי לשבור את התדמית המגזרית של המפלגה, לגרוף עוד קולות מחילונים ולבסוף להגיע ליעד הנכסף ולכבוש את ראשות הממשלה. השאלה היא האם כיבוש ראשות הממשלה הוא יעד מקודש בזכות עצמו, ואיזה אחוז מעקרונות הציונות הדתית יישאר לאחר הדיאטה האידיאולוגית בדרך אל השלטון. מי ששובר שמאלה היום בענייני דת ומדינה כדי להגדיל את כוחו הפוליטי, עלול בעתיד לשבור שמאלה גם בתחום המדיני.
4
כדי לשמר את זהותה הציונית-דתית של המפלגה ואת המחויבות של הסיעה להיוועצות עם רבנים בנושאים הלכתיים, יש לפעול כעת בשתי דרכים במקביל. מצד אחד, לדרוש מנפתלי בנט לגלות אחריות להצלחתה של המפלגה שהיא הצלחתו, למתן את הכוחנות ולגלות יותר הגינות, חברות ורוחב לב כלפי האחות הפוליטית והאידיאולוגית שהשותפות עמה הביאה אותו עד הלום. מצד שני, כל אדם שמעוניין במפלגה שצומחת וגדלה תוך שמירה על עמוד השדרה הציוני-דתי והתורני שלה, נדרש לשנס מותניים ולהירתם למען הצלחתם של מועמדים תורניים בפריימריז של הבית היהודי. האבחנה איננה על פי אורך הזקן או הדקדוק האישי במצוות, אלא לפי המחויבות ליחס זהיר כלפי שינויים בחוקים שהציונות הדתית שמרה עליהם כל השנים ולהיוועצות בעניינים תורניים עם בכירי וזקני רבני הציונות הדתית. זה לא אומר בהכרח פחות חילונים במפלגה – כזכור באיחוד הלאומי שילבו את אריה אלדד כשבבית היהודי עוד התעקשו על דתיים בלבד. אבל אותם חילונים צריכים להיות כאלה שמזדהים עם עקרונות הציונות הדתית ולא כאלה שבאים לשנות אותה. בקדנציה הזאת איילת שקד נאבקה בהצלחה למען ישיבותינו יותר מכל ח"כ אחר.
חברים, זה הזמן להתפקד. תנצלו את פתיחת המפקד ותוכיחו לחבורה המתוחכמת והמתחכמת שגם אם לא ניהלתם חברת היי-טק אתם עדיין מסוגלים להתפקד באמצעים טכנולוגיים – אתם, משפחתכם וחבריכם. וכמו שאמר יעקב אבינו על מי שניסה לשנות את כללי המשחק באופן חד-צדדי, "אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך – וילדו כל הצאן עקודים". וביום הפריימריז תבואו להצביע ולהשפיע.
5
אני מניח שכמה משותפיי להשקפה שואלים את עצמם, לאחר כל הדברים הללו ולאור הפערים האידיאולוגיים, למה לא להיפרד סופית לשתי מפלגות.
העניין הוא שיש שני נפתלי בנט. הראשון הוא זה שנותן את ידו למהלכים שנויים במחלוקת בנושאי דת ומדינה ומתנהל בכוחנות ובתחמנות פוליטית בתוך המפלגה. זהו בנט הנסתר שרוב הציבור פחות מודע לקיומו. מבנט הזה אולי נכון היה להיפרד, אבל הוא מחובר לחלוטין לבנט השני: זה שכופר בגלוי ובאומץ ברעיון המדינה הפלשתינית, דוחף את צה"ל לחתור למגע ולניצחון, ויודע לעמוד באומץ ובתבונה פוליטית מול ראש הממשלה ושאר בכירי הפוליטיקה הישראלית. זה שמייצג אותנו בכבוד ובעוז בעולם ומדבר על ערכים בסגנון שכל ישראלי יכול להזדהות איתו. על בנט הראשון אני לא סומך, אבל בבנט השני אני תומך. במקום לפרוש מן הציבור ולהסתפק בכוח מוגבל של מפלגה קטנה, נכון יותר להישאר בתוך הציונות הדתית ולהיאבק מבפנים על דרכה.
הציונות הדתית הפוליטית לא התחילה עם בנט ותישאר גם אחריו. הציבור התורני אינו מיעוט בציונות הדתית. הוא צריך להתעשת, לשקם את כוחו הפוליטי ולהיאבק בהצלחה על דרכה האידיאולוגית.