חנוכיה
חנוכיהסטודיו זר

כולם המתינו ליציאת המגיד מחדרו ולשובו של תלמידו ר' זושא מהמסע שאליו יצא בחודש תשרי. ר' זושא נהג לסדר את החנוכייה ולהגיש למגיד את השמש.

הפעם התאחר ר' זושא. חבריו הבינו שכנראה לא יגיע וציפו ליציאתו של המגיד להדלקת הנר. לתימהונם המגיד התמהמה בחדרו לאחר זמן ההדלקה. ככל שנקפו הדקות, שיערו התלמידים כי המגיד מתאחר בגלל שהוא מצפה לבואו של ר' זושא.

קרוב לשעת חצות נפתחה סוף סוף דלתו של המגיד והוא יצא בפנים מאירות. הוא לא שאל היכן ר' זושא והתלמידים הסיקו מכך שאין קשר בין התמהמהותו ובין העדרו של ר' זושא.

למחרת בבוקר נכנס לפתע ר' זושא לבית המדרש. הוא נראה מותש ובגדיו היו רטובים, אבל פניו נראו שמחות. חבריו שאלו לשלומו וסיפרו לו על האיחור התמוה של המגיד בהדלקה אמש. ר' זושא לא אמר דבר והחל להתכונן לתפילת שחרית.

בהמשך היום התבשרו התלמידים כי הערב, אחרי הדלקת נר שני, יתוועד המגיד עם תלמידיו. זו הייתה צפויה להיות שעת התעלות מיוחדת שבה ישירו את שירי החג וישמעו מפי הרבי דברי חסידות.

במהלך הסעודה פנה המגיד אל ר' זושא וביקש ממנו לספר מדוע בושש להגיע אמש להדלקת נר ראשון.

דממה שררה בבית המדרש כאשר ר' זושא החל לספר את סיפורו:

"כידוע לכם, מדי שנה אני מתכנן היטב את מסעי כך שאספיק להגיע אל הרבי להדלקת נר ראשון. איני מוותר בעד שום הון שבעולם על הזכות להגיש לרבי את השמש להדליק את הנר הראשון.

"הפעם התחוללה סופת שלגים עזה וההליכה בדרכים הייתה בבחינת פיקוח נפש, אבל תשוקתי העזה להיות עם הרבי בהדלקה דחפה אותי להמשיך הלאה. וכך העמקתי בדרכים וביערות כשרגליי מבוססות בשלג הכבד.

"אמש, כשהייתי במרחק לא גדול מהעיר, השתוללה הסופה במלוא עוזה. רוחות קרות נשבו בעוצמה. הרגשתי שכוחותיי אוזלים, אך ידעתי שאם אכנע, חלילה, לא יהיה מי שיבוא לחלץ אותי. התחזקתי בביטחוני בקדוש ברוך הוא, אזרתי את שארית כוחי ודחפתי את עצמי לעבר הכפר הסמוך שבו מתגורר ר' יענקל, ידידי הטוב. הגעתי סוף סוף לדלתו ונקשתי עליה ביד קפואה.

"בעודי מצפה לקבלת פנים מאירה מר' יענקל, פתחה את הדלת אשתו ועיניה דומעות. היא סיפרה לי כי בבוקר החליט בעלה לצאת לעבודתו ביער למרות הפצרותיה שיישאר בבית בגלל מזג האוויר הסוער, וכעת היא מאוד מודאגת וחוששת לגורלו.

"הבנתי שמצווה גדולה נקרתה לפני וננסכו בי כוחות מחודשים. עודדתי את האישה וילדיה, ולאחר מכן פניתי לעבר היער. הכרתי היטב את הדרך, אבל בגלל החושך וסערת השלגים התקשיתי מאוד להבחין בנעשה, וכבר לא ידעתי איך אמצא בדרך הטבע את ידידי. המשכתי לבוסס במרחבי השלגים, ולפתע נתקלו רגליי באדם שרוע לרוחב הדרך.

"הבטתי בפני האיש וזיהיתי שזהו יענקל. הוא שכב חסר אונים, שפתיו כחולות והיה ניכר שבעוד רגע יאבד את הכרתו. שפשפתי את רגליו וכל גופו ולאחר מכן הרמתי אותו, ובכל כוחותיי התחלתי לגרור אותו לעבר ביתו.

"בחסדי ה' הצלחנו להגיע אל ביתו. אשתו של ר' יענקל וילדיו היו מאושרים לראותו, אבל גם חרדו למצבו. לאחר שלגם מעט משקה חריף וכוסה בשמיכות החל להתאושש.

"זה היה קרוב לשעת חצות. נותרתי בביתו של ר' יענקל ויחד הדלקנו נר ראשון של חנוכה והודינו על הניסים בימים ההם ועל ההצלה הממשית בזמן הזה".

בני החבורה שמעו את סיפורו של ר' זושא והפנו את מבטם לראות את תגובתו של הרבי. המגיד פנה בחיוך לר' זושא ואמר: "ר' זושא, דע לך כי בגלל מעשה זה של הצלת נפש מישראל שזכית בו, גם בפמליה של מעלה בשמיים לא הדליקו נר ראשון של חנוכה עד שהדלקת אותו עם ר' יענקל".

כעת הבינו כל התלמידים את פשר איחורו של המגיד בהדלקה אמש.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]