השר סילבן שלום הוא מראשי הליכוד כבר לא מעט קדנציות. בעבר ניסה להתמודד על כהונת יו"ר התנועה וכיהן בשורת תפקידים מובילים בממשלות ישראל.
ובכל זאת נראה כי בעוד חבריו לשולחן הממשלה מרעידים את אמות הספים סביב מערכת הבחירות שהחלה השבוע, הוא דווקא מעדיף לשמור על פרופיל נמוך. אולי זו העבודה המשולבת במספר משרדי ממשלה – אנרגיה, תשתיות, שיתוף פעולה אזורי ופיתוח הנגב והגליל, עבודה שהוא נשמע מאוד מסופק ממנה, ואולי זה רוגע פוליטי של אדם שבע קרבות.
הבחירות – מהלך הכרחי
האם הקדמת הבחירות הייתה לדעתך מהלך נכון והכרחי?
שלום מחלק את תשובתו בין הנכון וההכרחי. אם המהלך היה נכון - נוכל לדעת רק לאחר תוצאות הבחירות הבאות, הוא מעיר בחיוך, "תמיד העניין הוא מבחן התוצאה". באשר לשאלת ההכרח נראה ששלום אכן סבור שכך כבר אי אפשר היה להמשיך. "זו ממשלה שמיום הקמתה כל מרכיב בה ראה את עצמו ראש ממשלה, ושרק קרתה לו תקלה בבחירות ולכן הוא לא הצליח בשאיפתו. הם ישבו עם התפקידים מבלי לוותר על חלומם ועשו הכול כדי להגיע לכך. אנחנו במצב כמעט בלתי אפשרי. כשלמפלגת השלטון יש 18 מנדטים, שהם 15 אחוזים בלבד מהכנסת, האפשרות לנהל מדינה כמעט אינה קיימת, ולכן ראינו את כל אותם קשיים וחוליים שהיו מנת חלקנו. התחושה הייתה שהעגלה משכה לכיוונים מנוגדים".
לדעתך אפשר היה לבסס קואליציה עם החרדים?
שלום, מסתבר, היה בעד: "אצל החרדים אין מצב שהם רוצים להיות ראשי ממשלה. זה שונה לחלוטין. הם לא יושבים בקואליציה ומנסים להפיל את ראש הממשלה כל הזמן".
הסקרים מנבאים 24 מנדטים לחבירת לבני והרצוג, כלומר המפלגה הגדולה ביותר. אתה חושש?
"אני לא חושב שיש להרצוג סיכוי להרכיב את הממשלה הבאה. עדיין הליכוד, הבית היהודי והחרדים הם 50 מנדטים, כשמנגד יש 11 מנדטים לערבים. המשמעות היא שמליברמן ועד מרצ יש 59 מנדטים. כדי להקים ממשלת מיעוט של 59 הם צריכים את התמיכה של הערבים או בהצבעה אקטיבית או בהימנעות. אני לא סבור שליברמן ילך על ממשלה כזאת, ואני בטוח שהערבים לא ייתנו לממשלה שליברמן בתוכה לקום".
בקולו של השר שלום נשמעת גם הכללה מעניינת: "אם השמאל כולו יקבל 61 מנדטים", הוא אומר על הקשת שממרצ ועד ליברמן, "אז מהפך אכן אפשרי", אם כי הוא לא סבור שזו אפשרות ריאלית. בכך מכליל שלום את מי שנחשב עדיין כראש מפלגת ימין, השר אביגדור ליברמן, כחלק מגוש השמאל.
השבוע הכריזה שרת התרבות והספורט לימור לבנת על פרישתה מהחיים הפוליטיים. לא מעט פרשנים מוסיפים את הפרישה הזאת לפרישות הקודמות מצמרת הליכוד, זו של סער וזו של כחלון. יש מי שמבקשים לראות בכך עדות לקושי של נתניהו לטפח סביבו אישים מוכשרים ומובילים. שלום לא ממהר להיסחף לפרשנויות הללו. "כל אחד זכאי לעזוב וכל אחד עשה זאת מסיבותיו ובלי קשר ביניהם. אני נשארתי נאמן לליכוד כל חיי. היו לי אפשרויות לעזוב עם שרון, שהציע לי להיות שר חוץ בממשלתו כשהוא פרש. הייתי יכול היות ראש ממשלה עוד לפני אולמרט. כל אחד עושה את מה שהוא מאמין בו. אני מאמין שאם עוזבים, אז לא עוזבים למקום אחר אלא לביתך וזהו, סיימת. לכן אני רואה בעזיבה של לימור לבנת עזיבה מכובדת".
כמי שבעצם ממונה על הפריפריה, ישנה בתחום הזה בשורה שהליכוד יוכל להציג במערכת הבחירות?
"ישנה בשורה גדולה. כל נושא התחבורה, חינוך, התיישבות, דיור, צבא ועוד המון דברים שעשינו. הכול כחלק מהגשמת החזון שלי להביא עוד 300 אלף איש לגליל ו‑300 אלף איש לנגב בעשור הקרוב", אומר שלום, שמרחיב על תוכניותיו לפיתוח הנגב והגליל. הסיפוק שעולה מקולו והתכניות שהוא צופה למשרד בעתיד מעלים את השאלה אם זה המשרד שיבקש לעצמו גם בקדנציה הבאה. שלום לא ממהר לעשות לנתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה הבאה קלה יותר. "אני שמח מאוד בתיק הזה. עשיתי בו ואני בשיאה של עשייה, ואשמח תמיד לעשות למען הנגב והגליל. אבל כדי לדבר על התיקים צריך קודם לנצח בבחירות".
עם איזו אמירה מדינית יכול הליכוד לצאת אל העם אחרי כישלונות מגעי לבני ואבו-מאזן?
"כולם מבינים היום שדרושים שניים לטנגו, ולא מצאנו את הצד השני לטנגו. אנחנו במצב שבו אין בצד השני מישהו שמוכן לקחת על עצמו החלטה היסטורית ללכת להסכם עם מדינת ישראל. כל עוד זה לא קורה, אנחנו צריכים למזער את הסיכונים ולהחזיר את הביטחון".
ואם היה פרטנר לטנגו הזה, היה לו על מה לדבר איתכם? יש לכם תוכנית שהייתה מניחה את דעתו?
"אני לא יודע, אבל כשהם לא מוכנים לוותר על אותה אשליה מטורפת של השיבה ולהפנים שירושלים היא בירת ישראל לנצח, אז אין על מה לדבר. יכול להיות שנדרוש 'כולה שלי' על הכול, אבל כדי לומר את זה צריך לדבר. הם לא רוצים לדבר אלא קודם כול לדון בגבולות, קודם כול שנאמר על מה אנחנו מוותרים להם. אבל אם היום אין להם תמריץ לוותר על תביעותיהם המטורפות על ירושלים ועל השיבה, אז איזה תמריץ יהיה אחרי שנסכים למסור לידיהם נכסים אסטרטגיים? הדיון צריך להיות על הכול כמקשה אחת, כי ההסכם הוא הסכם כולל. כך היה מול מצרים וירדן, וכך צריך להיות גם בכל דיון על הסכם שלום כלשהו מול הפלשתינים".
הערבים משתלטים על האירופים
השבוע זכו הפלשתינים למעמד של משקיפים בבית הדין בהאג. בזה אחר זה מצביעים פרלמנטים אירופיים בעד הכרה בפלשתין כמדינה. ההצבעות אמנם אינן מחייבות, אבל הסחף האירופי מלמד על כישלון הסברתי של ישראל. השר שלום, בעברו גם שר החוץ, לא ממהר להאשים את משרד החוץ בכישלון הזה. "צריך להבין שלרוב העולם יש שיקולים משלו. באירופה מתקרבים ל‑40 מיליון מוסלמים בעלי כוח הצבעה והשפעה גדול מאוד. הם משפיעים על הנבחרים לקבל החלטות שקרובות אליהם. בנוסף לכך, לארצות המוסלמיות יש כוח כלכלי לא מבוטל שגם הוא מופעל להשפעה, אם כלפי מדינות ואם באופן פרטני על כל אחד מהנבחרים בצורה של תרומות ועסקים".
את הפרק הפוליטי אנחנו חותמים בשאלת ההתמודדות שלא תהיה - סילבן מול ביבי. למה לא תהיה כזו? "כי החלטתי שלא להתמודד. היו אמנם חילוקי דעות בינינו, אבל היו גם הסכמות. אני אדם שאומר את דעתו. אני בליכוד שנים רבות. יש לי תמיכה ציבורית רחבה גם בתוך התנועה וזה מוביל אותי למקומות גבוהים וראשונים בליכוד".
כמי שמשרדו האחד אחראי על הנגב ומשרדו האחר אחראי על האנרגיה, מתבקש גם השר שלום לתת כמה הסברים לאסון האקולוגי בדרום. בפתח הדברים הוא מבהיר שלאירוע אין כל קשר למשרד האנרגיה, אף על פי שרבים סבורים כך. הוא מזכיר ומדגיש כי חברת קצא"א (קו צינור אילת אשקלון) נמצאת באחריות משרד האוצר, על אף שהוא עצמו ביקש בעבר להעביר את האחריות עליה למשרדו.
עוד הוא מזכיר בדבריו את המציאות המעט הזויה שבה מאחורי חברת קצא"א האחראית על הצינור שהתפוצץ, עומדת בעלות משותפת ישראלית-איראנית. עד כמה שהדבר נשמע מופרך, שתי המדינות שמהוות כיום את היריב המר ביותר במזרח התיכון, שותפות מאז אמצע שנות השישים של המאה הקודמת בניהולה של החברה. השותפות הזאת הובילה ללא מעט חיכוכים משפטיים בינלאומיים, ובין השאר הפכה את קצא"א לגוף בלתי מבוקר ובלתי מפוקח על מנת להותיר את הקשר האיראני-ישראלי חשאי ככל האפשר. השר שלום מטיל אחריות לא מעטה על החשאיות הזאת. "החברה הזאת חשאית ויש עליה צנזורה. כשנכנסתי לתפקידי ביקשתי את העברת קצא"א למשרדנו מאחריות משרד האוצר, שזה לא התחום הישיר והעיקרי שלו. לצערי הבקשה לא התקבלה. לפי מה שאני מבין, הם גם לא נתונים למרות רשויות התכנון כדי להציב את התשתיות והצינורות שלהם, כפי שכל גורם אחר היה חייב להיות".
האסון הזה יחייב שינוי ביחס לחברה הזאת, או שאנחנו בפלונטר עם האיראנים והכול יישאר כפי שהוא?
"דעתי היא שהממשלה הבאה תצטרך לקבל החלטה להעביר את קצא"א למשרד התשתיות. אני מקווה שהשר הבא יילחם על כך".
"נגב וגליל – אתם לא יודעים כמה זה קרוב"
את חג החנוכה יפתח השר שלום בהדלקת נרות המונית בגני התערוכה בתל אביב, שם יקיים משרדו את יריד ההתיישבות. המטרה היא להתקדם עוד צעד בדרך להעברת יותר מחצי מיליון ישראלים למגורים בנגב ובגליל.
"כל הרשויות בנגב ובגליל תהיינה מיוצגות. יגיעו ראשי הרשויות, מנכ"לים, מנהלי אגפי החינוך ורבים אחרים שישווקו את מרכולתם לקידום העברתם של עוד ועוד ישראלים לנגב ולגליל. מי שיחליט לעבור, יקבל את העברת הדירה על חשבוננו", אומר שלום. ביריד תוצע מסכת ארוכה של מבצעים, הטבות והשקעות שאמורות למגנט את צעירי ישראל אל הפריפריה: "אנשים ייהנו ממחירים מוזלים, מאיכות חיים, מאזורים מתפתחים. בנגב יש את מעבר צה"ל דרומה, כביש שש מגיע עד צומת הנגב, אזורי תעשייה חדשים, פארק היי-טק צמוד לאוניברסיטת בן גוריון. שם ממוקמות חברות ההיי-טק הגדולות ביותר שמייצרות 13,000 מקומות עבודה. בנוסף לכך, ליד נתיבות העברנו את מפעל 'טרה' כמפעל עוגן שסביבו יהיו מפעלים נוספים. המשמעות היא עוד 4,500 מקומות עבודה. הבאנו את 'סודה סטרים' לאזור התעשייה רהט-להבים", וזו רק תחילתה של הרשימה.
שלום מוסיף ומספר על מודל בתי האגודה שהועתק מיהודה ושומרון למועצות האזוריות בנגב ובגליל בניצוחו של פנחס ולרשטיין, יועץ השר לענייני התיישבות. על פי מודל זה, כל מועצה מקצה עד 12 מגרשי בנייה לצורך בניית יחידות דיור שיושכרו למתיישבים חדשים, עם אפשרות לרכישה בהמשך. התושבים נכנסים לבתים חדשים לגמרי שנבנים בעבורם ומשלמים דמי שכירות. בתום תקופה של עד חמש שנים, אם הם מחליטים לרכוש את הבית, דמי השכירות ששילמו במשך אותה תקופה ייחשבו כחלק מההון העצמי שלהם בעת רכישת יחידת הדיור. הצפי הוא לבניית עשרות בתים צמודי קרקע בגליל ובנגב על פי המודל הזה.
היהודים חזרו לעיר העתיקה
שלום קידם גם פרויקט שיפוץ מבני ציבור. מבנים נטושים בבעלות ציבורית אותרו, שופצו והוסבו לדיור מוזל. גם הערים העתיקות פותחות את שעריהן לדור הצעיר. "בבאר שבע צעירים מגיעים לגור בעיר העתיקה. כך גם בעיר העתיקה בעכו, שם לא דרכה רגל יהודית במשך שנים רבות ועכשיו יש שם סטודנטים. זה היה מוזר מעט בהתחלה ועכשיו אין שום בעיה, ואלו אנשים חילונים דווקא".
עוד נבנו כאלף כיתות חכמות בנגב ובגליל, ובהן לפטופים ולוחות אלקטרוניים מחליפים את המחברות והגירים. בתחומי התעסוקה שלום לא פוסח על בית הספר לרפואה שהוקם בגליל ועל מכוני מחקר. חדרי מיון קדמיים הוקמו בדרום ובצפון, ומעבדות MRI שאליהן מגיעים גם תושבי המרכז, שגילו ששם התורים קצרים בהרבה. "במקום שמונה חודשים מחכים חמישה שבועות בלבד", הוא מבשר.
כשכל כך טוב בגליל ובנגב, השאלה המתחייבת היא למה לא כולם עוזבים את המרכז לטובת הפריפריה. לשר שלום התשובה ברורה: "יש הרבה חוסר ידיעה. אנשים חושבים שזה רחוק ולא יודעים עד כמה זה קרוב. זה נראה להם מעבר להרי החושך. עכשיו כביש שש מוביל חינם לדרום, ישנה המסילה הכפולה באר שבע-תל אביב, הרכבת שהגיעה לשדרות ובקרוב תגיע לנתיבות ולבאר שבע. בצפון כביש שש מוארך עד צומת כברי. היום אפשר לנסוע ברכבת מדימונה ועד נהריה, ועוד מעט מכרמיאל ועד דימונה. בעתיד יהיה ניתן לנסוע בכביש שש מנהריה ועד אילת. כל אלה ועוד מנגישים את הדרום והצפון באופן הרבה יותר טוב".