לפני ארבע שנים, בחודש אלול תשס"ט, העניק האלוף גדי אייזנקוט, אז מפקד פיקוד הצפון, ציון לשבח לסמל משה פלסר, לוחם בחטיבת גולני, על חלקו בעצירת המחבל בפיגוע הטרקטור שאירע בירושלים בחודש יולי 2008, פיגוע שבו נהרגו שלושה בני אדם ונפצעו עוד עשרות.
זו הייתה הזדמנות לאייזנקוט להשמיע את האני מאמין שלו בנושא ציפיותיו מהחיילים: "המיוחד במעשיו של סמל פלסר הוא שמדובר בחייל בתחילת דרכו הצבאית, אשר במהלך חופשה נקלע לאירוע, הפגין יוזמה, תושייה וקור רוח, חתר למגע ובכך הציל חיי אדם. סמל פלסר היווה במעשיו דוגמה כיצד מצופה מחיילי צה"ל לנהוג".
ארוכה הדרך לרמטכ"לות, במיוחד לקצין כמו גדי אייזנקוט. בשונה מרבים מהרמטכ"לים לפניו, אייזנקוט לא צמח ביחידות מובחרות או בצנחנים. קרקע גידולו היא חטיבת גולני. הוא אינו כריזמטי כמו קודמו, אך יש לו שם של קצין חושב, שקול והגון מאוד. "מים שקטים חודרים עמוק", הגדיר אותו ח"כ מוטי יוגב, שכיהן לפניו כמפקד חטיבת אפרים. בקריירה הצבאית שלו הוא לא היסס להשמיע דעות חריגות, גם כשהן סיכנו את הקריירה שלו. אלא שמי שמכיר אותו מקרוב טוען כי למרות שהוא גולנצ'יק, חדוות הלחימה אינה מהתכונות המאפיינות אותו. בכך הוא דווקא דומה יותר לרמטכ"ל הנוכחי גנץ מאשר לגולנצ'יק הקודם בתפקיד, גבי אשכנזי.
ביום ראשון הקרוב עתידה הממשלה – כעת כבר בקואליציה מצומצמת – לאשר את מינויו של אייזנקוט כרמטכ"ל ה‑21 של צה"ל. שבועות ארוכים המתין אייזנקוט להחלטת ראש הממשלה נתניהו על מינויו כרמטכ"ל. נתניהו לא מיהר לאשר את המינוי, אולי משום שזכר כי אייזנקוט עמד בתוקף נגד תקיפה צבאית באיראן. אייזנקוט, שלא מרצונו, צבר ניסיון בסחבת של הדרג המדיני שאמור לאשר את מינויו. לפני שמונה לפני שנתיים לתפקיד סגן הרמטכ"ל, עיכב שר הביטחון הקודם אהוד ברק את אישורו למינוי בכוונה, על רקע מעורבותו (העקיפה) של אייזנקוט במסמך שהוליד את פרשת הרפז.
חודשים ארוכים שהמינוי היה מונח לפתחו, וברק התמהמה, אבל מרגע שמונה לתפקיד הוא הפך למועמד הטבעי לרשת את מקומו של גנץ כרמטכ"ל הבא של צה"ל, בניגוד לדעתו של ברק, אבל בהחלט לשביעות רצונו של שר הביטחון הנוכחי משה יעלון.
גדי אייזנקוט נולד בשנת תש"ך, ובשנת תשל"ח החל את שירותו הצבאי ביחידת גולני, בה ביצע תפקידי פיקוד שונים. בשנים תשנ"ב-תשנ"ג שירת כמפקד חטיבת חיל רגלים במילואים. בשנת תשנ"ד מונה למפקד החטיבה המרחבית אפרים, שם כאמור החליף את קודמו בתפקיד אל"מ (כיום ח"כ) מוטי יוגב, והתמודד עם המציאות החדשה של הסכם אוסלו. בשנים תשנ"ז-תשנ"ח פיקד על חטיבת גולני, כור מחצבתו. בתשנ"ט מונה לתפקיד המזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק. בניגוד למזכירים צבאיים אחרים, הפוליטיקה שבלשכה לא קלקלה אותו.
בשנת תשס"ג, אחרי מבצע 'חומת מגן', מונה למפקד אוגדת יהודה ושומרון. כמפקד האוגדה צבר הישגים רבים בלחימה נגד הטרור הפלשתיני באינתיפאדה השנייה, מהלכים שהביאו להשלמת הצלחת מבצע 'חומת מגן'. עם זאת, ביחס להתיישבות לא זוכרים ביש"ע איזושהי מעורבות שלו: לא התבטאות בלתי הולמת וגם לא חיבוק. מבחינת ראשי מועצת יש"ע הוא היה בצלו של אלוף פיקוד המרכז דאז משה קפלינסקי, ששמר על קשרי עבודה מצוינים עם ראשי המתיישבים.
ערב הנסיגה מחבל עזה מונה אייזנקוט לראש אגף המבצעים, וככזה ניהל מחדר המבצעים של המטכ"ל את עקירת היישובים היהודיים ברצועה. שנה אחר כך, באותו תפקיד, ניהל את מלחמת לבנון השנייה תוך מחלוקות קשות עם הרמטכ"ל דאז דן חלוץ. הוא נחשב לאחד הקולות הבודדים שהתנגדו לדרך ניהול המלחמה על ידי חלוץ, אך לא הצליח לשכנע. אחרי המלחמה חלוץ לא רצה למנות אותו למפקד פיקוד הצפון, במקום אודי אדם, שהועבר מתפקידו תוך כדי לחימה, אבל שר הביטחון עמיר פרץ כפה את המינוי. בתחילת שנת תשס"ז מונה אייזנקוט למפקד פיקוד הצפון.
בקיץ תשנ"ט ביקש הרמטכ"ל אשכנזי למנות את אייזנקוט לסגנו, בניגוד לעמדת שר הביטחון ברק שרצה בתפקיד את יואב גלנט, אז אלוף פיקוד הדרום. גלנט הבהיר, בלי שאמר את הדברים במפורש, שאם אייזנקוט ימונה לסגן הרמטכ"ל, הוא הולך הביתה. ברק התעקש, אשכנזי התעקש, ואחרי כיפופי ידיים ללא הכרעה הגיעו השניים לפשרה: בני גנץ ימונה לסגן הרמטכ"ל, כמעין מישהו אובייקטיבי שבא מבחוץ, החלטה שסללה לו את הדרך לרמטכ"לות.
כעבור חודשיים, כשברק החליט על מינויו של גלנט לרמטכ"ל, הציע גלנט – משוכנע שהוא הרמטכ"ל הבא – לאייזנקוט את תפקיד סגן הרמטכ"ל. אייזנקוט, שיחסיו עם גלנט היו גרועים, דחה הפעם את ההצעה וסירב גם לתפקיד נוסף, ראש אגף המודיעין במטכ"ל. הוא העדיף להישאר בפיקוד הצפון שנה נוספת. יאיר נוה זכה בתפקיד הסגן.
כשנפסל מינויו של גלנט לרמטכ"ל בפברואר 2011, הציע ברק לאייזנקוט להתמנות לרמטכ"ל. אייזנקוט שוב סירב. הוא הבין היטב שמי שעדיין לא מילא שום תפקיד מטה במטכ"ל, לא יכול לעמוד בראשו. הוא לא היה ראש אגף כלשהו (מבצעים, מודיעין, תכנון), ולא שימש כסגן רמטכ"ל.
בני גנץ, לעומתו, כיהן כסגן הרמטכ"ל, כמפקד פיקוד הצפון, כמפקד זרוע היבשה, כנספח צה"ל בארצות הברית וכמפקד הגיס הצפוני – סדרת תפקידים שמכשירה לתפקיד החשוב של ראש המטה הכללי. בשיחה עם ברק אמר אייזנקוט שכדי להיכנס ללשכת הרמטכ"ל ולהעביר את פיקוד הצפון לאלוף אחר יידרשו לו חודשיים. "הזמן דוחק", אמר לברק, "ובני יכול להתמנות עכשיו לתפקיד הרמטכ"ל".
ההמתנה השתלמה לו. בעוד חודשיים יהיה אייזנקוט לרמטכ"ל ה‑21 של צה"ל, והפעם בלי שמישהו יערער על מידת התאמתו לתפקיד הרם.