הזמר עמיר בניון לא מתחרט על שירו המאולתר "אחמד אוהב ישראל", שעורר סערה וגרם לביטול הופעתו בבית הנשיא.
בראיון לידיעות אחרונות מבקש בניון לברר איפה ההסתה בשיר, ""איפה את מוצאת פה, חלילה, קריאה לנקוט צעד כלשהו נגד מישהו? מדוע תיאור המציאות שלי – שפרט לכאב אין בו כלום, ודאי לא קריאה לנקיטת פעולה כלשהי מלבד בכי – הוא הסתה בשעה שזמרים אחרים אומרים שצריך לשבור למתנחלים את העצמות. זה לא הסתה? אז לקרוא לי גזען?"
בניון נשאל בראיון האם הוא לא חושב כי השיר שכתב הוא גזעני בשל מילותיו נגד "אחמד , סטודנט ערבי מירושלים , סתם חלאה כפוית טובה, שברגע שתפנה לו את הגב הוא יתקע בך את הגרזן המושחז".
הוא משיב "מי שאומר את זה הוא חמור קופץ בראש, כי מבחינה משפטית אין פה שום הסתה ואין פה שום גזענות. ואם לזה קוראים גזענות, אז אני גזען, בדיוק כמו הנחת העבודה של כוחות הביטחון. בדיוק כמו הקריאה של השר לביטחון פנים לאזרחים לשאת נשק ולהיות ערניים. בדיוק כמו החיילים במחסומים, שעוצרים רכבים של ערבים ובודקים אותם – בעוד שלי ולך מאפשרים להמשיך בדרכנו. אני גזען בדיוק במידה שהמציאות שבה אנו חיים מכתיבה לי".
"לשאלתך למה כתבתי, בואי נגיד שההשראה לשיר באה לאחר רצף של פיגועי טרור, שהתבצעו על ידי עובדים ממוצא מסוים שחיים בישראל, ובסופו של דבר התברר שהם מחבלים שרצחו אזרחים חפים מפשע. זה קרה לא פעם ולא פעמיים ולא ארבע. כתבתי את הטקסט הזה יום אחרי הטבח המזעזע בגרזנים שביצעו מחבלים במתפללים בבית הכנסת בהר־נוף בירושלים. אז את המילה 'גרזן' לקחתי לשיר מתוך המציאות המרה".
"נטפלו אליי, כי אני האמן היחידי היום בארץ שמבטא את רחשי העם. כי אני בא מתוכו, הכי עממי שיש. אני באמת אזרח פשוט. באתי מהמקומות הכי נמוכים, מלמטה מאוד. לא מבית עשיר. יש לי הורים מקסימים שגידלו אותי לחיים טובים, אבל אני העם: יש לי דאגות לחינוך הילדים שלי, לפרנסה שלי, לבית שלי ולחיים שלי – כמו כולם. וכשאני אומר או כותב משהו, אני יודע שזה מה שרוב האנשים פה מרגישים. חד־משמעית, אני מבטא את רחשי העם".
"עשו לי בליץ תקשורתי", הוא מאשים. "נראה לך הגיוני שעשרות כתבים וצלמים מכל ערוצי התקשורת והטלוויזיה מחכים לאמן שלוש שעות לפני ההופעה שלו בזאפה? רדפו אחריי עם פלשים ומיקרופונים ופתחו איתי מהדורות חדשות, כאילו מה? זה הגיוני?"
לדבריו, אמנים אחרים שהביעו דעות שמאל קיצוניות לא "זכו" לעונשים מהסוג שחווה, "להם מותר ואותם התקשורת מכבדת ומחבקת. אנשים פה איבדו כיוון לגמרי. כשמוקי אמר ש'צריך להיכנס במתנחלים הפושטקים ולשבור להם את העצמות, להעמיס אותם על משאיות' וכו', לא קרה לו כלום; לפילוסוף ישעיהו ליבוביץ, שקרא לחיילים יודו־נאצים, לא קרה כלום; המחזאי יהושע סובול שקרא למתנחלים 'קרציות על כלב' ו'גרורות סרטניות' הסתפק בהתנצלות. אני רק אמרתי 'אחמד', שזה רחוק מההתבטאויות האלה שנות אור, וכל המדינה הזדעזעה. מה אני לומד מזה? שאם אתה אמן מזרחי וימני, תשתוק, אחרת יבולע לך".
בניון מציין בראיון כי הוא רואה בעבודתו סוג של שליחות, "רק בגלל שהקב"ה עוזר לי. אני מתפלל אליו, אני סומך עליו, וברוך השם הוא שומר עליי...המוזיקה עבורי היא כלי להתחבר באמצעותו אל הקב"ה, אל האחים שלי ואל בני האדם בכלל – וזה נוגע גם לאותו אחמד מיפו, שעליו דיברנו קודם".
על ביטול ההופעה בבית הנשיא אמר "הזמינו אותי להופעה הזאת חודש מראש. הביטול מבחינתי מהווה מכה חזקה ותעודת עניות גדולה לדמוקרטיה בישראל. הוחלטה החלטה פזיזה, לא חכמה, שבה נשיא המדינה מיהר, לדעתי בלי הרבה מחשבה, להתנער מכל מיני דברים קיצוניים לכאורה". הראיון המלא במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות.