במסגרת עבודות שנעשו לאחרונה באתר בו היה גטו טרזיינשטאט (טרזין בצ'כית) בצ'כיה, התגלו חפצים יהודים רבים שהיו טמונים בתוך קורות בעליית הגג של המבנים במקום.
בין החפצים שנמצאו זוגות תפילין, שופרות, ספרי קודש ומסמכים רבים, על חלקם מצוין שמות בעליהם.
"ממצאים לא צפויים כגון אלה מצביעים על כך שיש עוד שפע של מורשות יקרות מתקופת הגטו שעדיין מחכים להתגלות בבניינים בכל רחבי טרזין", אמרו נציגי הקבוצות שמממנות את עבודות השימור במקום.
מומחים שהוזעקו למקום הביעו התפעלות רבה מצורות האכסון של החפצים בקורות של עליית הגג, דבר שמלמד על טכניקות שעשו יהודי המחנה כדי לשמור על מורשתם ואמנותם היהודית.
מחנה טרזיינשטאט היה גטו ייחודי שנבחר על ידי הנאצים ימ"ש לשמש כ"גטו לראווה", אך היה מחנה ריכוז שממנו גורשו יהודים לאושוויץ. הגסטאפו נטל את האחריות על טרזין, וב-1941 הפכה העיירה מוקפת החומה למחנה סגור.
גטו טרזיינשטאט הוקם בפרוטקטוראט של בוהמיה ומוראביה (צ'כיה של היום) ב-24 בנובמבר 1941 בהוראתו של היידריך, ראש שירותי הביטחון של הרייך ומ"מ הרייכספרוטקטור בוהמיה ומוראביה, ונועד לשמש, כביכול, "עיר יהודית" בעבור יהודי הפרוטקטוראט, היה למעשה מחנה ריכוז ומעבר, שפעל עד 8 במאי 1945.
בהמשך נועד הגטו בהוראת היידריך, להיות "גטו לזקנים ובעלי זכויות מהרייך" ולאחר מכן, "גטו לראווה" לתועלת מערכת התעמולה הגרמנית.
157,153 יהודים בעיקר ממרכז אירופה, הועברו אליו, במשך שלוש וחצי שנות קיומו.
88,129 שולחו ממנו להשמדה ב'מזרח' ורק 4,136 מהם שרדו.
כ-36,000 נספו בגטו מתמותה "טבעית" של חולי ורעב.
ביום השחרור היו בו 29,738 יהודים.
החל מיוני 1942 הגיעו לטרזיינשטאט עשרות אלפי מגורשים יהודים משטחי גרמניה ומאוסטריה, רובם קשישים וחלקם בעלי אותות ממלחמת העולם הראשונה, שהתווספו לעשרות אלפי יהודי צ'כיה שהיו בגטו, שהגרמנים בחרו שלא לשולחם באופן ישיר למחנות השמדה. יוצאי הקהילות הרבות שרוכזו בו, הפכו את המקום למעין בבואה ליהדות מרכז אירופה.
תנאי המחיה בטרזיינשטאט היו קשים ביותר. המקום, שהיה בעבר עיירה בה התגוררו 7,000 צ'כים (מחציתם אנשי צבא), אכלס למעלה מ-50,000 יהודים; השיא היה ב-1942 עם כ-58,000 אסירים, עם מזון דל ביותר. באותה שנה לבדה נפטרו מרעב קרוב ל-16,000 איש, הי"ד.
המחנה שימש, בדומה למחנות ריכוז וגטאות אחרים, כתחנת מעבר ליהודי מרכז אירופה, בין חייהם בארצות מגוריהם לבין מחנות העבודה או מחנות ההשמדה בפולין. אף על פי כן, לאחר המלחמה יצא לו שם כ"גטו לראווה", וזאת, עקב שתי פעילויות תעמולה של הנאצים: כ-500 מיהודי דנמרק שלא הספיקו לברוח טרם כיבושה לשבדיה, נשלחו לטרזיינשטאט באוקטובר 1943.
למשלוח זה היתה חשיבות רבה שכן ממשלת דנמרק התעקשה על ביקור נציגיה במחנה ופגישה עם המגורשים, בקשה שהתווספה לדרישות דומות של ארגונים יהודים בינלאומיים והצלב-האדום הבינלאומי. היה זה צעד חריג, שכן רוב ממשלות מדינות אירופה שנכבשו בידי הנאצים, לא התעקשו על יחס הולם לאזרחיהן היהודים. הימלר, התיר את הביקור, שהתקיים ב-23 ביוני 1944 והשתתפו בו נציג משרד החוץ הדני ונציג הצלב-האדום הדני ונציג הצלב-האדום הבינלאומי.
ביקור משלחת הצלב-האדום הבינלאומי בגטו טרזיינשטאט והצלחתו היו חשובים מאד להימלר, שכן הניח כי הצגת מצבם "הטוב" של היהודים המגורשים והזמת הידיעות על השמדתם במזרח, ישמשו לו כאליבי וכהכנה לקיום מגעים עם מדינאי מעצמות הברית המערביות כנגד ברית-המועצות והקומוניזם, להצלת גרמניה.
התירו את הביקור במחנה, במטרה להזים את השמועות על מחנות ההשמדה שהחלו לפעול באותה העת [מחנה ההשמדה הראשון החל לפעול ב-8 בדצמבר 1941]. על מנת להקטין את הצפיפות הקשה בטרזיינשטאט, שלחו הגרמנים 17,517 מאסירי גטו טרזיינשטאט ל"מחנה המשפחות" של מגורשי טרזיינשטאט בבירקנאו. בגטו הוקמו חנויות ובתי קפה מדומים, גן ילדים, פארק עם ביתן לתזמורת ועוד, ליצירת רושם של חיים נורמליים בגטו יהודי.
ב-23 ביוני 1944, במהלך שביימו הגרמנים היטב, ביקרה משלחת של הצלב האדום הבינלאומי בגטו. לפני הביקור נערך מבצע ל"ייפוי" הגטו, נצבעו הרחובות והחדרים מחדש, והחדרים שבהם ביקרה המשלחת "סודרו" כך שבכל חדר תהיה משפחה אחת בלבד.
יצוין כי כיום קיים במקום יישוב צ'כי קטן של 2,900 נפש, וכן אתר זכרון לנרצחים. ארכיון המחנה מנוהל כיום על ידי המוזיאון היהודי בפראג.
כאמור, לאחרונה נמצאו חפצי יקרי ערך במסגרות העבודות המתבצעות במקום. פרויקט הגטו טרזיינשטאט החל בשנת תשע"ב, ונתמך על ידי הקרן הגרמנית הפדרלית 'תרבות הזכרון', וקבוצות אחרות בגרמניה וצ'כיה.