יהודית זיידמן, תושבת ביתר עילית, מספרת לערוץ 7 על פיגוע החומצה שבו הותקפה ביום שישי האחרון כשעצרה לאסוף טרמפיסט בצומת חוסאן.
"נסעתי ביום שישי מבית הספר של הבנות שלי לאח שלי שגר בנווה דניאל לקחת את הבת שלו אלינו לשבת. בדרך חזרה עברנו בעוקף חוסאן, פנינו שמאלה לכיוון ביתר עילית. היו שם הרבה ערבים. עמד בצומת יהודי חרדי. עצרנו לו. תוך כדי שאנחנו מדברים איתו שייכנס לאוטו ערבי שעמד לידו ניגש אליו, שאל מה השעה, וכשהוא רצה לענות הוא השפריץ עליו מבקבוק חומר חזק. הוא הוריד את הראש והערבי המשיך להשפריץ עליו. לאחר מכן הוא הכניס את הבקבוק פנימה והשפריץ עלינו על הפנים ועל כל הגוף. הורדתי את הראש. הבחור החרדי התחיל לברוח והוא התחיל לרדוף אחריו. באותו רגע הבנתי שזה פיגוע ושניסו לפגוע בנו. פחדתי שזה חומצה. צעקתי לבנות לצאת החוצה. לקח לנו זמן לשחרר אותן כי הן היו קשורות ואנשים שעמדו בצד הדרך ששלפו שמיניות מים כדי לשטוף אותנו מהנוזל הזה".
זיידמן מוסיפה ומספרת כי מאוחר יותר סיפרו לה כי הערבי שלף גם מברג בניסיון לדקור יהודים, אם כי היא עצמה לא ראתה את המעשה מאחר והייתה עסוקה בשטיפת הבנות מהחומר שבאותו רגע חששה שהוא חומצה גופריתית.
על מצבה ומצב הבנות כעת היא מספרת כי כעת הן סובלות מכוויות שטחיות קלות וכי המשטרה הגדירה את החומר שהותז עליהן כחומץ מרוכז. "לי יש כוויה ביד. לבת שלי יש כוויה בפנים וכוויה בגב. אני לא יודעת ממה בדיוק החומצה מורכבת".
באשר לבחור החרדי שספג את מרבית החומר אומרת זיידמן כי הוא עדיין מטופל בבית החולים וגם אם מדובר בחומר שאינו מסוכן מאוד הרי שמאחר והפגיעה הייתה בעיניים ובכלי הנשימה קיים חשש שהפגיעה שלו חמורה יותר. "הוא גם חטף לתוך העיניים וגם נשם את זה ובלע את זה", היא אומרת ומתארת את ההתזה הראשונית של החומר הבלתי ידוע שהיה בבקבוק.
כשנשאלה אם קיים כעת חשש כלשהו לעבור במקום מגיבה זיידמן מיידית "מה פתאום?", ומספרת שהיא עצמ מורה באזור מזה עשרים שנה, "זה הבית שלי ואני לא חוששת מאף אחד".
עם זאת היא אינה ממליצה לעמוד בצומת המדוברת אך מדגישה כי אם תראה יהודים שעומדים במקום תמשיך לעצור להם. "אמרתי לבנות שלי שעשינו מצווה מאוד גדולה והיא ששמרה עלינו. ראינו יהודי ועצרנו לו. כאישה חרדית אני לא עוצרת לגברים אבל כאן יש מצב של פיקוח נפש ואין מקום להיות צדיק יותר מדי אז עוצרים יתכן שבגלל שעצרנו הצלנו אותו כי אם הוא היה לבד יכלו לגמור עליו".
זיידמן מוסיפה ומספרת על התמודדותן של הבנות בנות 12.5, 11 ו-8 שנפגעו בפיגוע. "הבנות גדלות באמונה. יודעות שהכול מגיע במדויק. נתנו להן בשבת לדבר הרבה ולבכות. בעבודה שלי בגוש עציון קיבלנו תדריכים איך להתנהג במקרים של פיגוע ועכשיו יישמתי את זה אצלנו בבית. הבת שלי ציירה את כל האירוע ואחר כך עברנו להודיה לה'. דיברנו על הניסים ובירכנו הגומל".
עוד היא מוסיפה ומספרת כי לבנות יש חשש מדוברי ערבית וכשנכנס לבית שומר דרוזי אחת הבנות ששמעה אותו מדבר במבטא ערבי נכנסה מתחת למיטה והיה צריך להרגיע אותה ש'הוא דרוזי והוא בא לשמור עלינו'.