סידרתי את המחברות יפה, ובדקתי שכל דפי העבודה ישרים ונקיים בתוך הניילונית.
היום תורי להעביר לדפנה את שיעורי הבית, ואני באמת מתרגשת.
דפנה היא חברה מהכיתה. טוב, לא בדיוק, אף פעם לא היינו חברות טובות, אבל תמיד אהבתי את הקול שלה כשהיא שרה, ובהצגות בכיתה היא ידעה לגרום לכולנו לצחוק בקטעים הנכונים או להתרגש עד דמעות.
לפני חצי שנה דפנה נבחנה לאחת מההצגות שיעלו בחנוכה. מסתבר שמדובר בהפקה ענקית עם המון שחקנים וזמרים מפורסמים. בזמן האחרון יש חזרות כל יום, ודפנה חוזרת הביתה רק בערב. כשהמורה ראתה שכולנו רוצות להביא לשחקנית של הכיתה את שיעורי הבית, היא ביקשה שנסדר תורנות, והנה סופסוף הגיע תורי.
דפנה נראתה בעיקר עייפה ולא שמחה. חשבתי שאולי היא מתנהגת ככה בגלל שדווקא אני הגעתי היום, אולי היא מעדיפה את רוני או אביטל. אבל בקול ובפנים שלה הרגשתי לא רק עייפות אלא גם קצת עצב. לא הבנתי למה.
היא הרימה אלי מבט, "איזה כיף שאת לא שואלת מיליון שאלות כמו כולן. נמאס לי לספר על השחקן ההוא והזמרת ההיא. האמת, בהתחלה התרגשתי להופיע לצידם, אבל היום אני אפילו קצת מרחמת עליהם". דווקא היו לי המון שאלות, אבל עכשיו לא העזתי לשאול. מסרתי לה את המחברות ואת הניילונית, והתכוונתי ללכת, אבל משהו במבט של דפנה עצר אותי. היא ביקשה שאסביר לה מה למדנו, אבל בבקשה שלה שמעתי שהיא מתגעגעת. היא רצתה לדעת מה המורה לימדה בשיעור, אבל שגם אספר מה ענו הבנות על השאלות ששאלה המורה, ואיך הן התייחסו לנושאים שונים. היא אפילו שאלה אילו משחקים שיחקנו בהפסקה, ואיזה הצגות והפעלות עשו לנו לקראת חנוכה. היה לי מוזר שהיא נמצאת בהפקה הכי גדולה ומפוארת לחנוכה ומעניינות אותה ההצגות הקטנות שמביאים לבית הספר.
כשדפנה הרגישה שהיא מציפה אותי בשאלות, היא עצרה והתנצלה. "את חייבת להבין, בהצגה כולם נראים זוהרים ויפים. אבל מי שנפגש בחיים של המפורסמים מאחורי הבמה, רואה את האמת. השחקן ההוא, שכולם מעריצים, הוא אדם מאוד בודד. הוא מגיע כל ערב לבית ריק. שמעתי אותו אומר לשחקנית אחת שכל מי שמנסה לקשור איתו קשרים חשוד בכך שהוא רק מעוניין לקחת חלק בפרסום ובתהילה, והוא לא ידיד אמת. השחקנית שאיתה הוא דיבר נחמדה מאוד, אבל כל פעם שהיא רואה אותי היא נהיית עצובה. היא אומרת שאני מזכירה לה את הילדים שלה שהיא משאירה בבית עם מטפלת וכמעט לא מספיקה לפגוש. מצחיק שהתפקיד שלה הוא לשמח ילדים, ועם הילדים שלה היא נפגשת רק אחרי שהם הולכים לישון, או כשהם יושבים בקהל באחת ההצגות שלה. והכי גרוע - הילדים שמופיעים לצידי. הם מסכנים ממש. יש שם הרבה הורים שדוחפים להופיע בהצגות ובפסטיבלים והילדים שלהם, כבר בגיל שלנו, עברו הרבה אכזבות ופחד ממה שיגידו עליהם. כשחילקו לנו סופגניות, הרבה מהם הסתכלו על ההורים במבט עצוב ולא טעמו. אסור להם להשמין כי זה לא נראה טוב על הבמה. חסרים שם חיים. חסרה שמחה אמיתית".
מחר החברות ואני הולכות להופיע בבית אבות. לא משהו גדול, סתם כדי לשמח. דפנה ביקשה להצטרף. לפי השמחה שלה כשהצעתי שתבוא, נראה שהזקנים יעשו איתה חסד, ולא ההיפך.