הורים, תתקשרו

אורלי (42) הייתה מיואשת לגמרי. ההתנהגות של בנה המתבגר, ישי בן ה- 17, והעימותים היומיומיים איתו, הותירו אותה באפיסת כוחות.

"זה ממש שבר אותי מבפנים. הוא היה הולך לישון מאוחר, מעשן, לא מתפלל, שקוע בפלאפון שלו במשך שעות ושומע מוסיקה בקולי קולות", היא מספרת וקולה רועד. "לא יכולתי לראות אותו במצב הזה. הרגשתי שאני לא מכירה אותו יותר. בעלי ואני היינו חסרי אונים מולו. מה לא ניסינו? דיברנו איתו בסבלנות, צעקנו, הסברנו, הענשנו, אבל כלום לא עזר", היא נאנחת.

כשכבר הייתה קרובה להרים ידיים, שמעה לראשונה מחברה קרובה על 'לב אבות' - מוקד טלפוני לייעוץ והדרכה להורים לילדים בגיל ההתבגרות. "סיפרתי לה עם מה אני מתמודדת, והיא אמרה לי 'השתגעת? עוד היום את מתקשרת אליהם'. חשבתי לעצמי 'מה יש לי להפסיד? הרי יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות'. עוד באותו ערב הרמתי טלפון למוקד. אני זוכרת את עצמי באותה שיחה בוכה בלי הפסקה, מתארת את הגיהנום שיש אצלי בבית בחודשים האחרונים. סיפרתי על ישי ועל איך הוא מתנהג, ממש נשפכתי. האיש מהצד השני של הקו הקשיב לי בסבלנות, שאל שאלות והתעניין".

"ההורים סחוטים רגשית"

אורלי, כך מסתבר, לא לבד. על פי דיווחים של מנכ"ל ארגון 'לב אבות', גידי אברהם, בשנתיים האחרונות ניכרת עלייה חדה במספר ההורים לילדים מתבגרים אשר פונים למוקד הטלפוני. השירות הוא אנונימי וניתן חינם. הקו מופעל בהתנדבות על ידי רבנים, אנשי חינוך ואנשי מקצוע, כולם מן השורה הראשונה במגזר הדתי-לאומי. ביניהם ניתן למצוא את: הרב אלישע אבינר, הרב יונה גודמן, הרב חיים סולטן, ד"ר מרים שפירא, ד"ר דורית שילוח, ד"ר ברוך כהנא ואחרים.

תחילתו של הקו החם לפני תשע שנים, כאשר הורים מודאגים רבים פנו לרב אלישע אבינר להתייעצות בסוגיות חינוכיות. זאת בעקבות מאמרים בנושא חינוך מתבגרים אותם פרסם בעלון השבת 'באהבה ובאמונה' של מכון מאיר. הרב אלישע אבינר, המייסד והמנהל החינוכי של הארגון, מספר כיצד נולד הרעיון: "חשבתי שכמו שיש הורים שפנו אליי, כך יש הרבה אחרים שלא פנו אליי והיו מן הסתם שמחים לשטוח את הבעיות החינוכיות שלהם ולקבל עצה והדרכה. החלטתי להקים מוקד טלפוני שייתן מענה להורים. התחלנו בקטן, פרסמנו והורים מכל הארץ התחילו לפנות".

כבר בחודשים הראשונים להפעלת המוקד, העלו רוב ההורים סוגיות מורכבות וטעונות. "כשניתחנו את העניין הגענו למסקנה שכאשר הורה אוזר אומץ לשתף אדם זר בהתמודדויות החינוכיות הפרטיות שלו, זה רק כשהגיעו מים עד נפש", אומר הרב אבינר "נוכחנו לגלות שההורים פונים אלינו ברוב הפעמים כשהם מרגישים שכלו כל הקיצין מבחינתם, שהם כבר לא מסוגלים להתמודד עם זה לבד והכול נראה להם באותו שלב קטסטרופה. זה חבל, כי בחלק נרחב מהמקרים אולי אם ההורים היו מתייעצים לפני כן, הם לא היו מגיעים למצב כל כך מסובך וכל הצער והכאב היו נחסכים". כתוצאה מהתובנה הזו, הועלה הרעיון להקים במקביל למוקד הטלפוני שמפעיל הארגון, גם אתר אינטרנט מיוחד ונגיש שיאגד בתוכו חומרים רלוונטיים בנושאי חינוך מתבגרים, והכול מהזווית ההורית דווקא. "כל הורה יכול בזמנו החופשי להיכנס לאתר, לקרוא מאמרים בנושאים שמעניינים אותו, להאזין לשיעורים מפי מומחים בתחום ולהעשיר את הידע החינוכי באופן כללי, אבל גם להתמקד באותן דילמות פרטיות שלו".

עוצמת הדאגה והצער כפי שבאה לידי ביטוי בשיחות עם ההורים, לא מפתיעה את הרב אלישע אבינר. "הרי מה ההורים רוצים? לחנך את הילד שלהם בדרך בה הם מאמינים, וזה טבעי. אבל מה לעשות שבחלק מהמקרים זה לא הולך לפי התוכניות. הבן או הבת בוחרים או עושים מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכי הבית, ולהורים קשה מאוד לקבל מציאות כזו. במוקד אנחנו נתקלים הרבה פעמים בהורים סחוטים רגשית, מבולבלים ועייפים מכל המאבקים עם הבן או הבת. לפעמים הם מגיעים למצב שהם חסרי ביטחון בדרך החינוכית שלהם, הם כבר לא בטוחים מה נכון לעשות ואיך עליהם לנהוג, ולמענם המוקד קיים".

אבל מה ניתן לעשות בשיחה טלפונית אחת?

"באמת לא תמיד מספיקה שיחה אחת ולפעמים כשאנחנו מזהים שצריך, אנחנו מפנים את ההורים להמשך טיפול בידי אנשי מקצוע. אבל באותה שיחה אנחנו משתדלים בעיקר לעזור להורה לצאת מהמערבולות הרגשיות שמציפות אותו ומנסים להעניק לו מבט כולל על הדברים, כדי שייכנס לפרופורציה. הייתי אומר שהמענה שניתן בקו הוא קודם כל כדי להקשיב לאדם שיש לו קושי ומחפש אוזן קשבת. באותם רגעים ההורה רואה שחורות ועצם השיחה עוזרת לו לנשום עמוק, להגדיר לעצמו את הבעיה. תוך כדי שיחה אנחנו מנסים לתת גם כיווני פיתרון, אבל עיקר המטרה שלנו בשיחה זה להעצים את ההורה. אנחנו מאמינים שחיזוק האמונה של ההורה ביכולות שלו - זו הדרך הנכונה".

בשיחות הטלפוניות, מספר הרב אלישע אבינר, ניתן להרגיש לא פעם במצוקה הגדולה בה ההורים מצויים. "כשההורים לדוגמה מתארים הידרדרות של הבן מבחינה דתית, הם משדרים לחץ ודאגה. אחת השאלות הקלאסיות זו הדילמה מה לעשות עם בן שלא קם לתפילה בשבת. האם לחכות לו לקידוש או לסעודת שבת? האם להכריח אותו לקום? בדרך כלל אני משיב לאותם הורים חזרה בשאלה: 'ומה ייצא לך אם תנסה להקים אותו בכוח? האם הוא יקום? והיה וכן, האם אחרי זה הוא גם ילך לבית הכנסת? ואיזו תפילה זו תהיה?'. לא ניתן לכפות תפילה".

אז מה אתה כן מייעץ לאותם הורים לעשות?

"כשהילד סוטה מהדרך, מובן לגמרי שזה חורה להורים. זה קורע אותם מבפנים. הם מרגישים אחראים לעולם הרוחני שלו וזה עול שמונח על הכתפיים שלהם. כך שההתנהגות הזו מכניסה אותם לחרדות. לצערי, זה מתח הרסני ובלתי יעיל. אני מאמין שלא כדאי לפתוח במלחמה חזיתית נגד הנער. כפייה וכוח רק יובילו אותו לתסכול וריחוק גדולים עוד יותר וזה לא מייצר שום תהליך חינוכי פנימי. כשמתעמתים בלי סוף זה חוסם, ואין סיכוי שהנער יהיה מוכן להקשיב למה שיש להורה לומר. בלי תקשורת בריאה אין סיכוי להגיע ללב הנער. במציאות כזו ההורים לא צריכים להתמקד בשאלה 'האם הוא יקום או לא יקום לתפילה' אלא בבניית קשר בריא ואיתן איתו. רק כשתהיה תקשורת טובה, פתאום גם יהיה אפשרי לשוחח על הדברים לעומק והאנטי יילך וייעלם. קודם כל השקעה עצומה ביצירת הקשר האישי, באהבה ובחיבור".

לפי דבריך, האהבה ותקשורת עם הילד זה הבסיס לכל?

"התקשר אליי לפני חודש אבא וסיפר בתסכול שהבת שלו כבר כמה שבועות יושבת בבית ולא מוכנה בשום אופן ללכת לבית הספר. הוא סיפר איך כל דיבור איתה נגמר בפיצוץ והם הגיעו למצב שהם לא מדברים. תוך כדי שיחה ביקשתי מהאבא שייזכר אם יש איזשהו תחום שהבת שלו מוכשרת בו, והאבא ענה שהבת אוהבת לנגן. הצעתי לאבא שישלח אותה לחוג נגינה, אבל הוא התפרץ עליי 'מה פתאום חוג?! היא מתבטלת, לא הולכת לבית ספר, ועל זה אני אתן לה פרס?'. הסברתי לו שהחוג הוא לא בגדר פרס, אלא חלק מהעבודה החינוכית שלו כהורה, מתוך שאיפה לעורר אצלה עניין בנגינה, בתקווה שבעקבות זאת אולי תתעורר אצלה מוטיבציה גם בתחומים אחרים.

"הרבה פעמים הורים נמצאים בלופ מסוכן של ויכוחים ראש בראש עם הילד, ולא מצליחים לצאת מזה", מציין הרב אבינר, "מאבקים חוזרים וכיפופי ידיים לא יועילו, הם רק הורסים. את האנרגיות צריך להשקיע בבניית חיבור אמיתי ושיח פתוח, כי רק ככה אפשר באמת לחנך".

לחנך בדור האינטרנט

מאז הוקם ארגון 'לב אבות', לפני תשע שנים, הרב יוני לביא ורעייתו רעות משמשים רכזי פניות בקו הטלפוני. "אנחנו מקבלים את השיחות בשלב הראשון, מעבדים אותן ומנתבים את השיחות לאיש המתאים", מסביר הרב לביא את אופי תפקידם בארגון. "אין כזה דבר בית ספר להורות, והמוני הורים עומדים אובדי עצות. הם לא יודעים מה לעשות ואיך לנהוג עם המתבגר או המתבגרת שמסתובבים אצלם בבית. מטרת המוקד היא להעניק להורים האלו הדרכה ראשונית, קריאת כיוון, לעשות להם סדר בבלגן ואם יש צורך להפנות אותם לטיפול במקום מתאים".

תוכל לאבחן את הנושאים העיקריים שבגינם ההורים פונים לקו?

"נושא שעולה הרבה בשיחות עם ההורים זו ההתמודדות עם החוצפה והמרדנות. הרבה הורים מרגישים שהסמכות ההורית שלהם נסדקת ושאין להם כוח מול הילד, 'הוא עושה מה שבא לו ולא שומע לי'. נושא נוסף שמעסיק אותם קשור למסגרת הלימודית, החל מאיזה מוסד מתאים יותר לילד, בן שמתקשה להשתלב בישיבה ועד לילד שהועף מהמוסד או לא מוכן ללכת יותר ללימודים ויושב בבית בבטלה. בתוך כל זה, יש גם את ההתמודדות ההורית מול התנהגות לא מקובלת וריחוק של הבן או הבת מעולם התורה והמצוות".

נושא מרכזי המעסיק הורים רבים הוא האינטרנט. "אפשר לומר שהמדיה תופסת מקום מכובד בסוגיות המטרידות את ההורים בדור הזה. מדובר בהחלט באתגר לא קטן".

הרב יוני לביא מציע להורים להקדיש מזמנם ללימוד והעשרה בתחום ההורות: "הייתי אומר להורים כהמלצה שייקחו את נושא ההורות ברצינות, ולא רק לאחר שנתקלו בקושי. יותר להתעניין, ללמוד, לקרוא ספרים, להאזין לשיעורים בתחום, לשמוע הרצאות של מומחים. הורות זה דבר שכדי להצליח בו לא מספיקים האינסטינקטים הטבעיים בלבד. בכלל נראה לי שבעידן המודרני, ההורות בציבור הדתי-לאומי היא מאתגרת במיוחד", הוא קובע ומסביר כי "הילדים שלנו חשופים למרחב גדול של תוכן שבני נוער חרדים בכלל לא נחשפים אליו, ועבור הנוער החילוני זה חלק מהתרבות המקובלת והנצרכת. אצלנו מצד אחד מחנכים ליראת שמיים ומחויבות להלכה, ובאותו הזמן בני הנוער שלנו נחשפים לעולם שלם של תוכן. בכף היד שלהם מונחת מערכת קולנוע ובידור ניידת, כשכל מנעמי האינטרנט, סדרות טלוויזיה, הרשתות החברתיות ושלל משחקים ואפליקציות פרושים בפניהם. זה מורכב ומוביל להתמודדות לא פשוטה אצל המתבגרים, אבל בפירוש גם בקרב ההורים".

ההורות כיום נשמעת כמעט כמו משימה בלתי אפשרית.

"ממש לא. זוהי משימה אפשרית בהחלט שהוענקה לנו כמתנה מהקב"ה. הילדים שלנו הם נשמות טהורות שאנו זוכים לגדל ולטפח, ואין בעולם מתנה גדולה מזו. יחד עם זה, צריך לזכור שילד לא גדל כמו סרגל, בקו ישר. יש בדרך עליות ומורדות, הסתבכויות וקפיצות. יש דברים שהוא חייב לנסות בעצמו גם אם ייפול, לחוות ולהרגיש, לבדוק גבולות, ולפעמים גם קצת לחצות אותם. זו הדרך בה ילדים מתפתחים והופכים לאנשים בוגרים ועצמאיים. אנחנו ההורים צריכים להיות שם בשבילם ולכוון אותם לפי הצורך. אין ספק שכאשר מגיע גיל ההתבגרות, המשימה העומדת בפני ההורים מאתגרת במיוחד", מציין הרב לביא, "למצוא את האיזון הנכון בין הצבת גבולות לבין נתינת מרחב והכלה. לדעת מתי להעיר ולתת ביקורת ומתי לעצום עין ולאפשר. לזכור תמיד שלא כל מה שהתאים לילד הקודם בהכרח יפעל גם אצל הנוכחי. הורים שרוצים להצליח צריכים להתעדכן וללמוד כיצד לשדרג את היכולות ההוריות שלהם. זה לא קל אבל בהחלט אפשרי, וזו אחת החוויות המספקות בחיים".

גם הרב אלישע אבינר רואה בעידן הטכנולוגי המואץ גורם האחראי ליצירת קשיים והתמודדויות חינוכיות. "האינטרנט זה אתגר שהורים רבים בדור הזה מתמודדים איתו. זה מעסיק את כולם, אם זה היקף הגלישה, אם זה טיב הגלישה או התמכרויות שונות. לאחרונה התקשרו אליי באותו שבוע שני הורים למתבגרים שהחרימו לילדים שלהם את הפלאפון. הורה אחד סיפר על הבת שלו בת ה- 15, שהודיעה להורים 'אתם לקחתם לי את הסמארטפון, אז אני לא הולכת לבית הספר עד שתחזירו לי אותו'. במקרה השני הבן בכיתה ח' אמר להורים שלו 'אתם החרמתם לי את הסמארטפון כי לא רציתם שאני אדרדר - אז אני אראה לכם איך אני מידרדר גם בלי הפלאפון'", מספר הרב ומסביר כי "אין לחטוף את הפלאפון מהילד מבלי לערוך עימו שיחה ארוכה שתדון בבעיה וחשיבה משותפת על דרכי פתרון. חשוב שהילד יבין שהוא לקראת תהליך. כשהורה עושה צעד חד צדדי ומחרים את הפלאפון, הילד למעשה פטור מלעשות תהליך של שינוי פנימי. הרי מה זה ייתן להחרים את הפלאפון? אם הוא ירצה הוא יגלוש דרך המכשיר של החבר, זה לא פתרון אמיתי. בשלב ראשון יש לקחת את הילד לשיחה פתוחה, להציע לו חסימה או כלים שיעזרו לו. הורים לא צריכים להתנהג עם הילד שלהם כמו שוטרים. הם צריכים להקדיש מחשבה איך לפתוח בתהליך חינוכי, איך להיבנות מתוך זה".

הרב אבינר משתף במקרה אחר של אם אשר באופן נחרץ לא הייתה מוכנה לאפשר לילדיה לגלוש באינטרנט. "היא סיפרה לי שהיא מקפידה שהילדים שלה לא יגלשו בשום מקרה ברשת. אבל מה לעשות שהבן הגדול שלה לא קיבל את הגזירה. הוא כעס והתקומם נגד זה. לאותה אמא אמרתי 'נכון, זה מאוד יפה שיש לך שאיפות גדולות לגדל ילדים צדיקים. אבל אם לא תבחיני בצרכים של אותו בן, אזי ברגע שהוא ייצא מהבית הוא יהיה כמו חיית טרף רעבה שייקח מכל הבא ליד, ללא שום אבחנה בין טוב לרע. את רוצה לגדל ילד צדיק? תחשבי מה מתאים לילד הספציפי הזה'. הורה צריך לנתח את המציאות בעיניים פקוחות. כל ילד הוא עולם שלם", מדגיש הרב. "יש הורים שבאים עם אידיאולוגיות נוקשות ללא שום גמישות, ולא מבינים שבחינוך צריך להיות כל הזמן עם יד על הדופק".

להילחם על נטילת ידיים?

ד"ר דורית שילוח, פסיכולוגית חינוכית בכירה, משיבה לשאלות הורים בקו. כשאני מנסה לברר עימה כיצד בשיחה טלפונית בודדת ניתן לעבור תהליך טיפולי שלם, משיבה ד"ר שילוח כי במקרים רבים השיחה פותחת להורים אפיקים חדשים של התמודדות. "שיחות הן בוודאי לא תחליף לטיפולים. השיחות לא פותרות בעיות אלא מעניקות זווית מחודשת. בגיל ההתבגרות הורים רבים מתבוננים בילד שלהם משתנה, ודואגים שהם הולכים לאבד אותו. לפעמים הם חוששים שהבן שלהם ירד לגמרי מהפסים. אני מנסה לברר יחד איתם את התופעה ואת הממדים שלה, ואיפה בתוך כל זה נמצאות גם נקודות האור. בתשעים אחוזים מהשיחות שלי יש את הרגע הזה שהאסימון נופל וההורה נושם פתאום לרווחה. ההורה קולט שלא הכול אבוד ואומר 'או.קיי, אז יש עוד מה לעשות, יש עוד כלים להתמודדות'. התפקיד שלי בשיחה זה להעביר את ההורים תהליך קטן שבסופו הם יראו את האור בקצה המנהרה, ויאמינו בכוח החינוכי שלהם שלפעמים נשחק".

את יכולה לתת דוגמה לטעות חינוכית חוזרת של הורים שאת נתקלת בה בשיחות?

"אמא לתלמיד שמינית התקשרה אליי מוטרדת. היא סיפרה על מריבות קשות עם הבן שלה כי הוא מתעקש לא ליטול נטילת ידיים בבוקר. המחשבה שהוא מסתובב ככה בבית, נוגע בסירים ובאחים שלו - משגעת אותה. זה הגיע למצב שהם מתווכחים על זה כל הזמן והאווירה ביניהם התערערה לחלוטין. אז נכון, אפשר להבין את הרגישות של האמא בעניינים עדינים כמו טומאה, אבל השאלה שחייבת להישאל היא מה העיקר ומה הטפל? האם מבחינתה המאבק על נטילת בוקר הוא חזות הכול, או שאולי היא מפסידה תוך כדי את העיקר. הורה לא יכול לעשות עם המתבגר שלו מלחמות חורמה על הכול. לכן מכל הדברים שחשובים להורים בהתנהגות של הבן, הם צריכים לבחור רק את מה שהוא בנפשם וביתר התחומים להעניק לילד זכות בחירה".

רעות לביא, המשמשת כאמור כרכזת פניות במוקד הטלפוני, מבחינה בין ההורים הפונים לקו: "בגדול אני מזהה שתי קבוצות עיקריות: הקבוצה הראשונה אלו ההורים הצעירים שנתקלים לראשונה בגיל ההתבגרות עם הבן או הבת הבכורים, והם בשוק מוחלט מהשינוי שמתחולל פתאום בילד שלהם. הם מתעניינים בעיקר בדילמות סביב התנהגות חצופה, זלזול, מריבות עם האחים, התאמת מקום לימודים ועוד. מצד שני, יש את ההורים המבוגרים יותר, שפונים להתייעצות לא על הבן או הבת הבכורים אלא על הילד הרביעי, החמישי או שישי. אלו הורים מנוסים והשאלות שלהם כבר עוסקות בדילמות הרבה יותר מורכבות וקשות, כמו מקרה של נער שברח מהבית, גר אצל הסבתא ולא מוכן בשום אופן לחזור הביתה. או ילד שמסתובב בלי כיפה לפני האחים הקטנים שלו".

לביא מתארת את רבות מהשיחות כטעונות רגשית מצד ההורים. "בשיחות האלו אנחנו נפגשים עם המון כאב, דאגה הורית ומצוקה גדולה וזה בהחלט טבעי ומובן", אומרת רעות באמפתיה. "הרבה פעמים הורים יכולים להתחיל את השיחה היסטריים לגמרי. פעם התקשר אבא שחיטט במקרה בפלאפון של הבן שלו, מדריך מצטיין בבני עקיבא, וגילה שהוא גולש למקומות לא צנועים. האבא היה נסער. הוא לא האמין איך זה קורה לו, ושאל בבהלה 'מה אני אמור לעשות עם זה עכשיו?'. דבר ראשון הרגיעו אותו, כדי שיפעל מול הבן מתוך חשיבה מודעת ולא מתוך הרגש והסערה שהוא נמצא בה. אחר כך ניתחו איתו את המצב ואת דרכי הטיפול האפשריות. בסיום השיחה, בדרך כלל, ההורים כבר הרבה יותר רגועים".

rivki@besheva.co.il