התחלה: בנם הבכור של אפרים וחווה קישון, עולים חדשים מהונגריה שהגיעו לארץ לאחר השואה. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה בלבד. "גדלתי אצל אמי, אבל זה לא מנע ממני להיפגש עם אבי על בסיס קבוע". למרות הגירושין, הוא לא זוכר טראומות גדולות במיוחד. "שני הוריי התחתנו בשנית זמן קצר לאחר מכן. אולי בזכות זה יכולתי ליצור לעצמי איזון בריא בנפש בלי משקעים היסטריים".
לימודים: תיכון בליך ברמת גן, שכבר אז נחשב לחוד החנית בתחום המצוינות האישית. "דרשו מאיתנו את המקסימום, בלי הנחות וויתורים".
צבא: יחידת מודיעין 8200. בהמשך שירת בסיני ואף יצא לקורס קצינים, שבסופו חתם קבע בצבא לחצי שנה. "השירות הצבאי חשף אותי לאנשים ולמקומות שלא הכרתי קודם".
תנו לחיות לִחְיוֹת: אמו, שהייתה מיקרוביולוגית ומנהלת מעבדה, הטמיעה בו מקטנות את האהבה לבעלי החיים. מאז, חלום הילדות שלו היה להיות וטרינר. "נסעתי עד לעיר פרנקפורט בגרמניה כדי ללמוד וטרינריה כי בארץ התחום לא היה מפותח בכלל".
גרמניה: המפגש עם הסטודנטים הביא אותו לתהות מולם בקול "איפה היו הסבים שלהם בשואה". תקרית שזכורה לו במיוחד התרחשה בפקולטה לרפואה, מול סטודנטית מודרנית ומשכילה שהטיחה בו יום אחד: אתם היהודים רצחתם את ישו. "עניתי לה שלי יש אליבי. הייתי באותו יום בסרט ואין סיכוי שאני מעורב בזה..." מאז, הוא גיבש לעצמו תובנה חשובה במיוחד: "לא כל הנוצרים אנטישמיים, אלא רק אלו ששמעו על צליבתו של ישו".
ד"ר קישון: לימודי הווטרינריה ארכו 7 וחצי שנים וכללו לימודי דוקטורט והתמחות בקליניקה פרטית של וטרינר גרמני ידוע. "אני אוהב לעבוד מצד אחד עם גורים קטנטנים ומצד שני עם חיות מזדקנות, שחשוב לי להשיב להם את איכות החיים, אפילו לזמן קצר".
חתונה: במהלך לימודיו נישא לאורית, אך הנישואין לא החזיקו מעמד יותר מדי זמן. "נכנסנו במהירות לסטטיסטיקה של תושבי צפון תל אביב, שמחליטים פתאום להתגרש". לזוג שלושה ילדים: אייל (24) סטודנט למשפטים ומנהל עסקים, ערן (20) השתחרר לאחרונה מצה"ל, וגאיה (14) תלמידת כיתה ח'.
חוזרים הביתה: לאחר תום הלימודים ובסיום ההתמחות, הוא שב לארץ כדי לפתוח מרפאה פרטית ברמת אביב. הקשר המתחדש עם אבא אפרים הוביל אותו להיות מעורב בכל תהליכי היצירה של אביו, ולהפוך לאיש סודו הקרוב ביותר.
פֶרֶנְץ הופמן: שמו המקורי של אביו, אפרים קישון, שבשנות השואה הגיע למחנה עבודה בסלובקיה, מוכה, מפוחד ומושפל. "המנהל הנאצי של המפעל אמר להם: באתם לפה, יהודים מטונפים, כדי להוציא את נשמתכם ולמות". את המשפט הזה בחר קישון האב לצטט באוזני בנו לעיתים קרובות. "אבא אף פעם לא שכח מהיכן הוא הגיע".
אפרים קישון: "כשאבא הגיע לארץ בגיל 24, הוא פגש את פקיד ההגירה ששינה את שמו לאפרים קישוני". לימים הושמטה האות י' והשם נותר אפרים קישון.
אבא, אפרים: "אבי אהובי. סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע. יכול להיות ששכחתי משהו?". הקשר עם האב המפורסם היה הדוק ואינטנסיבי וכלל את קריאת כל היצירות והתסריטים שלו לאורך השנים. "אבי היה פנומן. גאון בחסד עליון. אדם שמעולם לא למד קולנוע או תסריטאות והתחיל ללמוד עברית בגיל מאוד מאוחר, ובכל זאת ניחן בראייה מחודדת, הומוריסטית ובריאה".
סאלח שבתי: את ההשראה לסרטו עטור השבחים, שזכה גם בפרס גלובוס הזהב והיה מועמד לפרס האוסקר, שאב אפרים קישון ממעברת 'שער העלייה' בחיפה. שם הוא פגש משפחה ממרוקו שהתגוררה יחד איתם בצריף. "המיוחד בסרט, מעבר לזה שמדובר בקומדיה נפלאה, זו הרגישות הרבה של אבי, שקלט את ההשפלה והעוול לה זכו חלק מהעולים מארצות ערב, על ידי הממסד הפוליטי והוותיק בארץ".
אליטה ספרותית: אפרים קישון, שהזדהה עם אנשי הימין והביע בכתב את אהדתו לחובשי הכיפות הסרוגות, עורר את חמתם של עמיתיו היוצרים בתחומי הקולנוע והספרות, ואלו הדירו אותו מאירועים והשקות. "אבא סבל מאוד מביקורות שקריות שכתבו עליו, שחלקן נבעו מקנאה עזה בהצלחה המטאורית שלו. לכן הוא כינה לעיתים את ישראל במקום ארץ כנען - ארץ קנאן".
למה לי פוליטיקה: למרות שנפגע עמוקות מיחסו העוין של הממסד הקולנועי בארץ, המשיך קישון להביע את עמדותיו בגלוי. "אבא האמין עד יום מותו שהעם הפלשתיני רוצה בחיסולו של העם היהודי. מבחינתו, לא יכול להיות שום סיכוי לשלום עם אנשים שהלב שלהם רוחש שנאה עזה ליהודים, וכל פעולה מצידם ניזונה מאנטישמיות טהורה".
ארץ ישראל: "אני ושני אחיי, עמיר ורננה, שנולדו לאבי מאשתו שרה, ספגנו ממנו את האהבה העצומה לארץ. לגביו, ישראל הפכה אותו מפליט שואה נרדף לאדם גאה ומצליח בכל העולם".
סלאח בברלין: אחת ההצלחות הגדולות במיוחד נרשמה כאשר הסתיימה בברלין הקרנתו של הסרט 'סאלח שבתי' מול עשרות אלפי צופים. "אבא אמר לי בדמעות: הילדים של התליינים שלי עומדים עכשיו באולם הזה ומוחאים לי כפיים. אתה מכיר ניצחון מתוק יותר מזה על הנאצים?".
העולם על פי קישון: אנשים אומרים לו כל הזמן שהוא מזכיר את אביו בצורת החשיבה ובהומור. "לדעתי, זו מחמאה גדולה. אבא אמר לי פעם בצחוק: לעיתים אתה מדוכדך ושקוע במרה שחורה, אבל בעצם ייתכן ואתה נמצא בחדר חשוך וקר ורמת הסוכר שלך נמוכה. אם תדליק את האור, תעלה את הטמפרטורה ותשתה קפה שחור עם הרבה סוכר, כל ראיית העולם שלך תשתנה ברגע".
עשור למותו: בעוד כמה שבועות ימלאו עשר שנים למותו של אפרים קישון. כחלק ממערך ההנצחה יעלו מחזות פרי עטו בתיאטרון הקאמרי ("תעלת בלאומליך") ותיפתח סדרת הרצאות שתעסוק בדמותו הייחודית.
בחדר שלו: "אני מעביר את ההרצאות הללו בכל רחבי הארץ והעולם, וכל פעם מתרגש מחדש. אל תשכחו שאני גר היום באותה דירה שבה הוא ישב וכתב את רוב יצירותיו". בקומה השנייה נמצא חדר הכתיבה של אפרים קישון שהפך במשך השנים לארכיון פעיל ודינמי. "אין יום שאני לא עולה למעלה כדי לראות, לחוש ולגעת בעושר המופלא שאבי הנחיל לנו".
אם זה לא היה המסלול: במסגרת אתנחתא קצרה, הוא כיהן לזמן קצר כחבר מועצת העיר תל אביב. "אם הייתי ממשיך בקו הזה, חיי היו אומללים ביותר. ראיתי איזה סבל ומרורים עוברים הפוליטיקאים לאורך כל שנות כהונתם וריחמתי עליהם ועלי. למזלי, יצאתי מזה מהר ובלי נזקים".
ובמגרש הביתי
על הבוקר: מרגע ההשכמה, אין שום דבר קבוע, אפילו לא שתיית קפה. "פעם אני רץ למרפאה ופעם לחדר כושר. מי אמר שצריכה להיות שגרה קבועה?".
דיסק ברכב: שירי שנות ה- 60. "מעוררים בי רגש עמוק".
שבת: למרות שהוא אינו מגדיר את עצמו כשומר תורה ומצוות, הוא מקפיד לשמור על השבת בדרכו שלו. בין מנוחה ורגיעה יש גם ביקור חובה אצל אמו, שהיא "אישה אצילית, אלמנה ומבוגרת. עוד מעט בת 90".
אוכל: מרק ירקות שכולל את כל מה שנשאר במקרר, וגם סלט חומוס וטחינה. ויש גם מתכון: "לבשל קילו חומוס שלם במים וקצת מלח. לטחון אותו בבלנדר עם מעט שמן זית ולהוסיף כמה כפות של טחינה גולמית. ככה, בלי תבלינים. יוצא טעים מאוד".
אחזקת הבית: לטענתו, הוא עקר בית מושלם. בין המטלות הוא עורך קניות ("זה תחליף ליצר הציד הקדום של הגבר"), מבשל מכבס, מגהץ ומנקה. עקר בית, כבר אמרנו?
מה מפחיד אותך: רעמים. "כשאני שומע אותם זה גורם לי לחרדה קיומית עמוקה", וגם "להפסיק להסתכל על דברים בהומור". כשסיפרו לאביו שבנו הומוריסט כמוהו הוא ענה: "טוב, הוא כנראה ירש את זה מאמא שלו".
דמות מופת: זיגמונד פרויד, האיש והאגדה. "הוא גילה לעולם שעמוק בתוך נפש האדם חי לו התת-מודע. דרך אגב, שמת לב שכל גדולי הוגי הנפש הם יהודים? צריך לחקור את זה פעם".
פנאי: לאחרונה החל לגלוש בים על 'סאפ' והוא נרגע גם באירועי תרבות וקריאת ספרים. "אני מאמין גדול במשפט האלמותי: נפש בריאה בגוף בריא".
משאלה: בגילו, מתחילות לבעבע בו שאלות על תכלית החיים. "אני שואף לחיים שלווים ומשתדל להימנע מסכסוכים ומחלוקות. שמעתי שזה גורם לאריכות ימים עד גיל 117". כששואלים אותו, מדוע הוא לא מאחל לעצמו אריכות ימים עד 120 הוא משיב: "אני אדם צנוע מטבעי. למה לבקש הרבה אם אפשר להסתפק במועט?".
מה תעשה כשתהיה גדול: "הייתי שמח להמשיך ולפתח את סדרת ההרצאות שאני מעביר על חייו ויצירתו של אבי". במהלך ההרצאה ישנם קטעי קריאה ומשחק אותם הוא מעביר גם בשפות זרות. "דרך זה אני מתחבר קצת, גם לשחקן שבי, שאולי והתפספס קצת בגלל היותי וטרינר".