בוקר יום שישי. אנחנו מטיילים בשדות הישוב. השמיים כחולים, שמש חורפית זורחת, ואנחנו מחלצים את עצמותינו ומנערים את רגלינו, כדי לעבוד את ה' יתברך מתוך בריאות הגוף.
האמת היא שעוד יותר ממה שזה חשוב לגוף, ההליכה המשותפת מתבלת את הזוגיות בתבלינים מעולים של שיתוף, הקשבה, הכלה וקירבה.
בשעות האלו אנחנו 'חורשים' את הסביבה מול השדות החרושים ושורות הכרם הזמוּרוֹת, כשבאותו זמן אני לומדת מבעלי שיעור קצר בחקלאות ארצישראלית. אנו משננים לעצמנו את ההלכה – שלצערנו לא כל כך מיושמת בימינו – שעל כל שדה נאה ונוף מרהיב צריך לברך את ה' "שככה לו בעולמו". שהרי נויו של עולם הוא אחד משבחיו הגדולים של הקב"ה, שזן אותנו בחֵן: הנוי והאסטטיקה בפלחי העגבנייה האדומים הנחבאים בין פרוסות המלפפון הירקרקות, ליד הזיתים הירוקים-חומים אינם כלל מובנים מאליהם. ואם בורא עולם לא היה חפץ בנוי הזה ליהנות בו בני אדם, הרי כל המאכלים עלולים היו לעטות עליהם צבע חאקי. מחשבות אלו עולות בי בדיוק כשאנו קוראים על פרשות המשכן, ועל הנוי וההדר המיוחדים המצויים בו.
והנה, מדי שבוע אנו פוגשים קבוצה של גברים צעירים (האמת היא שעבורי, בעצם, אט-אט כל העולם הופך להיות צעיר...). אחד מהם אפילו בחזות חרדית, ניצבים לצד מכוניותיהם החונות בשורה בכביש שמצפון למבוא חורון, בואכה למחסום הסגור שליד הכפר בית סירא. הם פותחים שולחן מתקפל ועליו קפה מהביל ומאפה תוצרת בית, חלקם מדליקים בנחת סיגריות. וכולם מטיסים בהתלהבות מטוסים זעירים שעפים בשמים הכחולים, חגים סחור סחור, עושים 'סאלטות' ותרגילים אקרובטיים, כשעיני כולם מופנות מעלה – השמיימה. מתברר שזו קבוצה שמגיעה באופן קבוע כל שבוע לפינה השקטה הזו ליד השדות כדי להטיס את המזל"טים שלהם, ושזהו ספורט - אם אפשר לקרוא לתחביב זה ספורט כשרק האצבעות זזות במקומך - שהולך ומתפשט ברחבי הארץ.
אנחנו ממשיכים בהליכה, נושמים אווירא דארץ ישראל, ותוהים בינינו לבין עצמנו איך אנשים בוגרים מוצאים את תענוגם בבילוי של שעות רבות עם צעצועים כאלה, שבוע אחר שבוע. אך במבט אחר, בעידן של מרוץ תמידי, יש אולי חשיבות בלקיחת צעד אחורה מדי כמה זמן, בחיפוש כמה שעות שבועיות של נחת והתפרקות כשרים ונקיים (חוץ מזיהום האוויר והגוף של הסיגריות). בסופו של דבר מדובר על 'שבת אחים גם יחד', תוך התבוננות ביופייה של ארצנו ושיחרור לחצים. ובעלי מסכם - בדיוק כמו הרב אריה לוין בזמנו, "כיף לראות אנשים שנהנים".
ואכן, מסופר על הרב אריה לוין זצ"ל שאחד מאורחיו ביקש לעשן בסמוך אליו, ושאל בנימוס האם זה מפריע לרב. השיב הרב: "אני נהנה לראות אנשים שנהנים, אפילו אם הם מעשנים". אני כנראה איני צדיקה כמו רבי אריה; אני ממש לא נהנית לראות אנשים שמעשנים...
הסיגרייה האחרונה
חמישים שנה אחרי שהעולם הרפואי שוכנע בנזקים העצומים שגורם העישון והחלה המלחמה בטבק ובמוצריו, מתפרסם דו"ח של משרד הבריאות בנושא. בדו"ח נכתב ששיעור המעשנים בישראל עומד על 21 אחוז מכלל האזרחים הבוגרים. זהו נתון מזעזע.
איך אפשר לצמצם את העישון? הוכח שהדבר היעיל ביותר הוא פגיעה בכיסו של המעשן. דהיינו, העלאת המס על סיגריות וסיגרים, וכן תקנות, שגם צודקות לגופן, כמו מניעת עישון במקומות ציבוריים ואיסור על רכישת סיגריות על ידי קטינים. כמו כן מועילות הדמיות גראפיות שמדגישות את הסיכון הבריאותי המצויות, על פי החוק, על גבי חפיסות הסיגריות, וכן הפחתת כמות הניקוטין בסיגריות להורדת האפקט הממכר ועוד.
למרות שרוב גדול של המעשנים רוצים להיגמל מעישון, רק 3-5 אחוז מצליחים להפסיק ללא עזרה. מתברר שהמלצת רופא המשפחה או רופא מקצועי אחר להפסקת העישון מעלה בששים אחוז את שיעור ההצלחה, ולכן הרופא הוא שחקן מרכזי בנושא. כדי לעזור בהתאמת הטיפול הנכון למטופל, הרופא ינסה להעריך את התלות שלו בניקוטין על ידי מספר שאלות. כמו למשל: כמה דקות חולפות לאחר שאתה מתעורר ועד לעישון הסיגריה הראשונה? כמה סיגריות אתה מעשן ביום? האם היו לך תסמיני גמילה או צורך עז בסיגריה בניסיונות קודמים?
הוכח שעישון סיגריה בתוך 30 דקות מהקימה בבוקר מעידה על תלות חזקה, בעוד שעישון בתוך חמש דקות מהתעוררות מעידה על תלות חמורה. כך גם בעניין תסמיני הגמילה - מספר הסיגריות קשור בתלות רק כאשר מדובר על יותר מ-10 סיגריות ביום.
טיפול בקבוצות מכפיל את שיעורי ההצלחה ביחס לטיפול פרטני. כדוגמת סדנאות בשיטת 'שנים עשר הצעדים', שמתקיימות בחסות הרב והרבנית שפירא מישיבת רמת-גן, בהצלחה גדולה.
ובדיוק כמו שבדיאטה ההצהרה הנצחית 'מחר אני מתחילה' מראה על חוסר רצינות משווע – כך גם חשוב לקבוע תאריך יעד לטקס הפרידה רשמי מהסיגריה. לאחריו אסורה אפילו שאיפה אחת, בלי יוצא מן הכלל.
בזכות הקנאביס
ומה דינו של הקנאביס הרפואי, שעלה לאחרונה לכותרות? האם פה הסיפור הוא אחר? אדם עם כאב כרוני מקבל דרישות שלום עקביות מאיבריו הדואבים מדי יום ביומו, עד שנדמה שהכאב שולט בחייו; וכשהגוף כואב כל הזמן קיימת עליה בשכיחות של דיכאון ושל הפרעות נפשיות אחרות. והנה, מגיע שחקן חדש לארון התרופות. צורות רבות לו - עוגייה, ספריי, נוזל וגם צמח. התומכים בשימוש בו, ביניהם רופאים המתמחים בכאב, טוענים שסם זה (ואין מחלוקת שמדובר בסם) הוא תרופת פלא, שמטפלת גם בהפרעות ריכוז, קשב וזיכרון, בהפרעות בשינה, באנורֵקסיה, בתסמונת פוסט-טראומתית ועוד. המתנגדים טוענים שהשימוש בקנאביס עלול לגרום להפרעות בזיכרון, לעלייה בתאונות הדרכים, לתסמונת 'האדישות', לעלייה בפסיכוזות, ולכל אותם נזקי עישון שמנינו עד עתה. ואכן, בהרצאה מרתקת ששמעתי על הנושא, דיווח רופא משפחה על ילד שהגיע ב'היי' לבית הספר, לאחר שהתעסק עם תמציות של צמחים שהיו בחדר של סבתו. אני, בכל אופן, בעד כל אמצעי שיכול להקל על כאב וסבל, ולעניות דעתי גם היושב במרומים מסתכל בעין יפה על כל 'שדרוג' רפואי שמשכלל את עולמו. אם זה יכול לעזור לסובלים רבים – אין לנו רשות למנוע זאת מהם. צריך רק שמערכות החוק והרפואה ידאגו שהשימוש בחומר הזה יישמר לאלו שהוא דרוש להם בלבד.
לתגובות: drchana2@gmail.com