'במידה סמול',
תערוכת כרזות של אור רייכרט,
'הגולה', פתח תקווה
תערוכת הכרזות החדשה של הקריקטוריסט אור רייכרט במתחם הגולה שבפתח תקווה, "במידה סמול", היא בבחינת מעט המכיל את המרובה.
סמול הוא כינוי הגנאי הנפוץ ברשת לתנועות שמאל, או כפי שרייכרט מסביר בחוברת המחולקת במקום: "זו לא טעות. סמול ולא שמאל. סמול קיצוני, אנטי יהודי... עם הסמול הזה נראה שלא יכול להתקיים שיח".
כאמור, מדובר על תערוכה קטנה בהיקפה, אבל בהחלט ניתן למצוא בה הברקות. אחת מן הכרזות האהובות עלי הייתה תיאור של השמאל על פי המתווה האבולוציוני של דרווין (מהקוף אל האדם), אבל עם טוויסט קטן. נראית בו ההתפתחות ממרקס ללנין, לסטלין, לצ'ה גווארה ולבסוף תומך שמאל עכשווי (קירח וממושקף) האומר "ישראל היא מדינת אפרטהייד".
כרזה נוספת וחמודה מבקרת בחריפות את ארגון השמאל הקיצוני "בצלם". היא מציגה את אותיות המילה בצלם כחפורות תחת פני הקרקע הסמוכה לרצועת עזה. בכך היא מעלה על פני השטח את האופן בו ארגון זה סייע בדרכו לצד הפלשתיני במלחמת "צוק איתן". האותיות השחורות של תוואי החפירה ממחישות גם את החושך והאפלוליות אותם מבקש רייכרט להראות לצופה המתבונן. כותרת הכרזה "בזמן המלחמה, 'בצלם' מקריאים את שמות האויבים שמתו בעזה" אומרת זאת מפורשות.
אך השמאל מותקף בתערוכה זו בהקשרים נוספים החורגים מהסכסוך הישראלי-פלשתיני. כך למשל, המחאה החברתית הזוכה למקום נרחב בכרזות התערוכה, מציגה את דמותה של הזמרת מרגול (מרגלית צנעני) שתחילה התנגדה למחאה אך לאחר מכן חזרה בה. בכרזה מוצגת מרגול המתנצלת כמי שאלקטרודה מוצמדת על ראשה, רמז עבה למדי על כך שהיא אולצה בשם שיח הפוליטיקלי קורקט לחזור בה מהתנגדותה. כרזה נוספת מתארת את המחאה על ידי "פנקס אדום" שיצא לכאורה על ידי רשויות המדינה, ובתחתית הפנקס נכתב "המשרד לענייני אסטרטגיה חשיבתית".
נהניתי מן התערוכה המציגה את השיח ה"סמולני" הקיים בעיקרו ברשתות החברתיות בצורה מהימנה למדי. אם מזדמן לכם לקפוץ למתחם הגולה, מומלץ בחום לסקור את הכרזות השונות. נותר רק לתהות מה יעלה בעתיד בתערוכות כגון זו הזוכות לחשיפה נרחבת הרבה יותר ברשתות החברתיות.