1.
אביגדור ליברמן הודיע השבוע שהוא לא פוסל ישיבה בקואליציה עם הרצוג ולבני. יאיר לפיד אמר שלבני בחרה להצטרף לגוש השמאל, בעוד הוא רואה את עצמו במרכז.
יש לי בעיה עם שתי האמירות האלה. לא בגלל התוכן שלהן, אלא בגלל העיתוי שבו הן נאמרו. שבת. ליברמן אמר את הדברים ב'שבתרבות' בתיאטרון הבימה בתל אביב. לפיד דיבר ב'שבתרבות' באזור השפלה. בלי לשים לב, יום המנוחה והקדושה השבועי הפך ליום שבו הפוליטיקאים טורחים ומספקים כותרות חדשות. כאילו כל השבוע הם לא מדברים מספיק, גם בשבת בבוקר הם לא נחים, תוך חילול שבת מופגן. שנאמר: שבת בבוקר יום יפה, ליברמן נותן המון כותרות.
רק התקשורת הדתית לא מצטטת את הכרזות הפוליטיקאים בשבת עצמה, אבל במוצאי שבת היא נאלצת להצטרף ולדווח על הדברים העלק-דרמטיים שנאמרו בכל מיני מתנ"סים והיכלי תרבות ברחבי הארץ.
אני לא יודע מי המציא את הביטוי 'שבתרבות', אבל תודו שיש בו לא מעט אירוניה: הוא לוקח את התרבות האמיתית שלנו, שבת קודש, ומדביק אותה לפאנל של פוליטיקאים.
ואם מדברים על אירוניה, הגדיל לעשות שר הפנים גלעד ארדן. לאחרונה הוא סיפר שהחליט להקים ועדה ציבורית שתייעץ לו האם לקבל את המדיניות של קודמו, גדעון סער, ביחס לשבת בתל אביב, או למצוא איזון אחר בשאלת הפיצוציות והמכולות השכונתיות. "סוגיית השבת היא סוגיה רצינית וחשובה", אמר ארדן, "יש לה ערך לאומי, חברתי, משפחתי ומסורתי". יפה מאוד. דברים נכוחים. חבל שהם נאמרו ב'שבתרבות' פרשת תולדות בנס ציונה.
2.
לא מתאים לנפתלי בנט לפספס כזאת הכפשה תקשורתית. בדרך כלל בנט עונה למבקריו ורק מתחזק מכך בסקרים, אבל הנה פנינה שחמקה איכשהו מהרדאר. שימו לב לטקסט הלא ייאמן הבא, מתוך מאמר שפרסם אמנון אברמוביץ': "לא אכביר מילים על התאמתו או אי התאמתו של בנט לשמש שר ביטחון.
בן גוריון לא פירק את כל הארגונים, ההגנה והפלמ"ח, האצ"ל והלח"י, כדי שיום אחד יעמוד בראש המערכת שר סקטוריאלי, המחויב למפעל ההתנחלות יותר מאשר למפעל הממלכתי. בן גוריון לא העלה בסיוטיו המסויטים שר ביטחון שההגנה המרחבית ביהודה ושומרון עדיפה אצל מפלגתו על ההגנה על מדינת ישראל בגבולותיה המוכרים. וכל זאת בטרם הגענו לסוגיית סירוב פקודה מטעמים פוליטיים".
הבנתם? בן גוריון איחד את צה"ל, ובנט הולך להחזיר אותו לתקופת המחתרות. לואי ה-14, מלך צרפת, השתמש בביטוי המפורסם "המדינה זו אני" כדי לתאר את המשטר האבסולוטי שבראשו עמד. אמנון אברמוביץ' ממשיך את הקו הזה.
שימו לב לתזה: יש פה את הערך שנקרא "ביטחון ישראל", ומנגד יש את "יהודה ושומרון". כאילו מדובר בשני עניינים סותרים ולא משלימים. אברמוביץ' אשכרה טוען ששר הביטחון בנט ישמור על הביטחון ביהודה ושומרון, ולכן פשוט יפקיר את גבול הצפון או הדרום.
וסליחה, מי קבע שאנחנו מחויבים לחזון של בן גוריון ביחס לצה"ל? המדינה השתנתה והתקדמה, ברוך השם, וכך גם האוכלוסייה שבה. האם בן גוריון הפקיד בידי אברמוביץ' צוואה מפורטת שבה כתוב למי הוא מרשה להיות רמטכ"ל?
מוזר שאברמוביץ' לא כתב גם "האם הטבענו את האלטלנה כדי שבסוף בנט יהיה שר ביטחון?".
3.
ובדיוק את מה שהאמנון-אברמוביצ'ים בתקשורת החילונית עושים לבית היהודי, חלקים בתקשורת המגזרית עושים ליוני שטבון. בואו נדבר על זה רגע: מה פשר הזעם שמעורר ח"כ יוני שטבון בקרב חלקים בציונות הדתית? יש פה משהו לא הגיוני. כשהוא היה בתוך המפלגה, הם טענו שהוא סוכן סמוי, סוס טרויאני ולא ראוי למנדט. עכשיו, כשהוא עוזב את המפלגה, הם שוב כועסים עליו ותולים בו האשמות על פיצול הציונות הדתית.
בעצם, לא משנה מה יעשה, מובטחים לשטבון שלל ציוצים וסטטוסים ציניים שיוציאו אותו – זהירות, כאן מגיעה מילה גסה – חרד"לניק. כי בפריימריז בבית היהודי נראה שאתה יכול להיות חילוני, דרוזי, נוצרי, ארמני, מוסלמית – רק אל תהיה חרד"לי. רק אל תעז לחשוב קצת אחרת על היחסים עם לפיד, החרדים או הרבנים. "שטבון מתייעץ עם רבנים!" – מטיחים בו מתנגדיו, בימים שבהם כל מועמד פריימריז לא מפסיק להתייעץ עם אסטרטגים ולהתאבק בעפר רגליהם של יחצ"נים.
אולי האיבה הברנז'אית הלא רציונלית כלפי שטבון נובעת דווקא מהרזומה שלו ומהלוק שלו: אין לו זקן, הוא לא רב, הוא מזרחי, גדל בנתניה, למד בבינתחומי וקיבל את צל"ש הרמטכ"ל במלחמת לבנון השנייה. אם הוא היה עבדקן מבוגר ובלי הצל"ש הזה מגולני, הוא היה מעצבן את הליברלים הקנאים הרבה פחות.
4.
לפני כשנה נתקלתי במקרה באיזה ארכיון בסרטון בחירות של ש"ס משנת 88'. הבמאי המוכשר שמואל קלדרון, שליווה את המפלגה בהמשך בכמה מערכות בחירות, הציג אז בשתי דקות של תעמולה את כל הסיפור: ספרי תורה מעוטרים, שופרות, הכותל המערבי וילדים מתוקים לומדים תורה. ואז רואים בתשדיר נרות שבת דולקים ואת הרב עובדיה יוסף מדבר באכפתיות, כמעט בדמעות, על מורשת, על מסורת, על כך שהתורה שייכת לכל עם ישראל ורק מחכה לנו בקרן זווית.
אחר כך מצלמים את הנוער הישראלי הולך ברחוב (ובני הנוער של 88' נראים כה תמימים וצדיקים לעומת נוער 2014) ומציגים כמה כותרות מהעיתונים על אלימות והידרדרות חינוכית בישראל. ואז הרב יצחק פרץ זועק בכאב, מול אולם גדול מלא בקהל מסורתי: "איך? איך אעלה אל אבי, והנער איננו איתי?". קאט. המצלמה חותכת פתאום לקבר רחל, שעדיין מבכה על בניה ומקווה שישובו לשורשים שלהם, וברקע, כל הזמן, מתנגן השיר "אשורר שירה לכבוד התורה". את האמת? לא תצחקו עליי? דמעתי. בימי הבראשית התמימים שלה היה כל כך ברור מה ש"ס רוצה לעשות, וזה היה כל כך אמיתי ונכון. קוראים לזה להחזיר עטרה ליושנה.
נזכרתי בתשדיר הזה כשראיתי השבוע את הקמפיין של ש"ס תחת הכותרת "עם אחד, סל אחד". המודעה של ש"ס נראית כמו מודעה של רמי לוי, וכשהתעמקתי ראיתי שקוראים לנו פה לסמן את מוצרי המזון שאנחנו רוצים שהמע"מ עליהם יירד לאפס. גם האולטימטום של ש"ס להצטרפות לממשלה הבאה קשור בהעלאת שכר המינימום.
אני לא טוען שמסרים חברתיים וכלכליים לא צריכים להיות חלק מהקמפיין, אבל נכון לעכשיו זה המסר הבלעדי בבחירות האלה. האם הרב עובדיה יוסף הקים את ש"ס כדי להוריד את המע"מ ממוצרי המזון שבפיקוח? לכן עמל ויגע וכיתת רגליו בארץ ובעולם ב-93 שנותיו?
תבינו, זאת לא התרפקות נוסטלגית על התשדיר ההוא. להיפך. היום הוא אפילו יותר רלבנטי: מספיק שש"ס תערוך סרטון תעמולה עם מקבץ של תכניות הריאליטי והפרסומות שמשודרות ערב ערב בישראל, מספיק לצאת למשאל רחוב קצר על מושגים בסיסיים ביהדות – כדי לשכנע אותנו שהמשימה לא הושלמה. שצריך עוד בית כנסת, ועוד שיעור תורה, ועוד מקווה כדי להחזיר את עם ישראל למה שהוא היה ולמה שהוא עוד עתיד להיות. הרב עובדיה יוסף אינו כאן, אבל האמירה המפורסמת שלו, לצערנו, עדיין בתוקף: יש מיליון ילדים שלא יודעים להגיד "שמע ישראל".
אבל בינתיים ש"ס בחרה בכיוון אחר. אשורר שירה לכבוד שכר המינימום.
זה קרה בתום שעות ארוכות של מו"מ בתוך בית הרב עובדיה יוסף, כשכולם מחכים בחוץ לשמוע מה יעלה בגורל השידוך. בסוף, בשעת לילה, התמונה הזאת נשלחה מתוך הבית ישר לסלולרי של הכתבים, בלי הסברים: שני גברים בחליפות ועניבות מחייכים חיוך מבויש. חבל שהצלם לא נתן להם להחזיק ביחד זר פרחים.
כל זה קרה לפני שנתיים. אם בבחירות האלה הזוג הבולט והמדובר הוא בוז'י וציפי, אז בבחירות הקודמות הרומנטיקה בש"ס פרחה. ישי ודרעי דיברו שוב ושוב על "ביטול האגו" ועל הצורך המשותף להניח את כל המשקעים מאחוריהם ולפתוח ביחד דף חדש, ולא הפסיקו להצטלם יחד מחויכים. השבוע הזוג הזה התגרש. חבל בעיקר על הילדים.