מנהיגי המדינה כיום חייבים לנהוג בחוכמה ובפשרה במחלוקת הנוכחית על תוכן חוק הלאום. כך עשו מנהיגי היישוב היהודי בזמן המאבק מול הבריטים, ובזירה הבינלאומית כאשר היה עליהם לגבש עמדה מול הקהילה הבינלאומית.
כידוע, אגודת ישראל בחרה, מנימוקים שלה, להישאר מחוץ לתנועה הציונית. מנהיגי ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית הבינו שעליהם לגבש עמדה אחידה ומשותפת מול הקהילה הבינלאומית ומול מועצת האו"ם, שנשלחה לארץ לבחון את הנושא בימים שטרם קום המדינה. שאם לא כן - כל זרם ידבר בקול אחר, וכך תיפגע המשימה הלאומית של הקמת מדינה לעם היהודי. לאור זאת, התקבלה החלטה בהנהלת הסוכנות היהודית בשנת 1947, לדחות את הבהרת היסודות היהודיים של המדינה, לכשתקום. לשם כך היה על הזרמים הציוניים להסכים ביניהם, ולאחר מכן להתחייב כלפי אגודת ישראל על החלטה זו. ההחלטה וההתחייבות שניתנה לאגודת ישראל הם הסטטוס קוו המוכר לנו כיום.
ההחלטה קבעה כי מדינת ישראל תשמור על ארבעה יסודות מרכזיים, כדי להבטיח את האופי היהודי של המדינה שתקום: שמירת כשרות במתקנים ממשלתיים שלטוניים, נישואין וגירושין ייערכו על פי דין תורה, יובטח חינוך דתי למי שירצה בכך, וימי המנוחה של היהודים יהיו על פי הדת היהודית.
להשקפתי, הסכם הסטטוס קוו שנחתם בשנת 47' הוא הסכם האבות המייסדים, והוא בעל מעמד חוקתי מהמדרגה הראשונה. הוא כולל את הדרך לעמדה משותפת של כל הסקטורים של היישוב היהודי, ואיפשר בעצם לדוד בן גוריון להופיע בפני האו"ם כנציג כלל היישוב היהודי.
המחלוקות אז היו גדולות הרבה יותר מאשר היום. שיתוף הפעולה בין אנשי אגודת ישראל לציונים היה קשה מנשוא. על פי תפיסת עולמם, מדובר היה ב'דחיקת הקץ' וכל הקמת המדינה בעיניהם נוגדת את ההלכה.
בהמשך לחתימה על הסכם הסטטוס קוו, נחתמה גם מגילת העצמאות הכוללת את עניין ההכרה במדינה יהודית, כיבוד זכויות מי שאינו יהודי ושאר בני המיעוטים בארץ, ומשפט הסיום המוכר, שאיפשר לכל חלקי היישוב היהודי דאז לחתום "מתוך ביטחון בצור ישראל", על המגילה.
גם בהמשך הדרך, בחוק יסודות המשפט, שוב הצליחו מנהיגי ישראל להתאחד מסביב למונח מפשר, "מורשת ישראל", שינחה את השופטים במקרה של היעדר הלכה או חקיקה שנותנת להם תשובה ברורה, ויפשר בין משפט עברי לחלופות אחרות.
גם היום חלה חובה על מנהיגי ישראל, החל מראש הממשלה נתניהו ונציגי הימין בממשלה ועד למנהיגי השמאל והאופוזיציה הנבחרים, לגבש נוסחה מוסכמת שתעגן את מדינת ישראל כמדינת הלאום ותשמר את אופיה היהודי בהתאם להסכם עליו חתמו האבות המייסדים; ובמקביל, תבטיח בצורה נאותה את כיבוד הזכויות של בני המיעוט במדינה.
הכותב הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטה העברית ומומחה במשפט חוקתי, וכיהן כשר בממשלות ישראל