1. קחו הערכה פוליטית קלושה בשקל תשעים. אם יש היום במערכת הפוליטית מישהו שעשוי להדיח את בנימין נתניהו מראשות הממשלה הוא השר לשעבר משה כחלון.
החשבון הוא פשוט. כחלון הוא הפתעת הבחירות הפוטנציאלית, זה שבסקר האחרון יקבל 12 מנדטים וברגע האמת בין 18 לעשרים. ממש כמו יאיר לפיד בבחירות הקודמות. את המנדטים האלו הוא ינגוס מלפיד, קצת מהעבודה, קצת מהליכוד ומשהו אפילו מהבית היהודי.
בניגוד ללפיד בפעם הקודמת, הפעם הישג כזה גם יכול להפוך את כחלון לראשות הממשלה, וזאת כתוצאה מצירוף של שלוש סיבות.
הראשונה, בסוף מערכת הבחירות הקודמת עמד נתניהו בראשה של סיעה שמנתה, לפחות להלכה, 31 מנדטים, בעוד סיעתו של לפיד, השניה בגודלה, מנתה 19 מנדטים. נכון הוא שבפועל סיעתו של נתניהו מנתה פחות ח"כים, כי חלק ניכר מהרשימה היו חברי "ישראל ביתנו", אולם האפקט הפסיכולוגי יצר רושם ברור של ניצחון, גם אם ניצחון חמוץ משהו. בסיומן של הבחירות הללו הפער הצפוי להיות נמוך בהרבה.
השנייה, בפני מי שהיו אולי חושבים להמליץ על לפיד (ובתוכם גם לפיד עצמו) עמד עוד מחסום. האיש מעודו לא ישב יום אחד בכנסת, שלא לדבר על שולחן הממשלה. לפיד בעצמו הבין שיש כאן בעיה ולא ניסה ללכת בכיוון. כחלון לעומתו הוא פרלמנטר מנוסה שצבר גם ניסיון מיניסטריאלי.
השלישית, החרדים, לשון מאזניים מובהקת בהקשר הזה, לא היו ממליצים על לפיד גם אם היו מצמידים להם אקדח לרקה. עם כחלון, לעומת זאת, הם מעולם לא הסתכסכו. להיפך. כל עוד הליכוד היה עם החרדים כחלון היה שם. ודווקא בקדנציה האחרונה כשנוצר הקרע, כחלון כבר לא היה בתמונה.
2. אם התחזית הזו אכן תתממש, וסיכוייה להערכתי לא מבוטלים, יעמוד הציבור הישראלי בפני אחת החידות המסקרנות שהיו פה בשנים האחרונות. מי אתה בעצם משה כחלון?
מישהו יודע מהן עמדותיו המדיניות האמתיות של כחלון? נדמה שהאיש שהיה ממורדי הליכוד בעבר וכיום משמיע קולות של יונה פוליטית, מעולם לא גיבש באמת משנה מדינית סדורה. ההצהרות על "ליכוד אמיתי שיודע לוותר" נשמעות כל כך עמומות, שקשה מאוד להסיק מתוכן מה באמת חושב האיש שעשוי להיות ראש הממשלה הבא.
גם בכל הנוגע לסוגיות הכלכליות, בכלל לא ברור שיש לכחלון עמדה ברורה. לעשות טוב לאזרחים זו לא עמדה, את זה כולם רוצים. רק לא ברור איך חושב כחלון לעשות את זה. יותר מיסים או פחות מיסים? יותר קצבאות או פחות קצבאות? מלחמה בריכוזיות או הליכה יד ביד עם אילי ההון?
כל השאלות הללו הן שאלות קשות שכחלון מעולם לא השיב עליהן תשובה סדורה. הרפורמה בסלולר היא באמת הישג מרשים מאוד, אבל בסופו של דבר מדובר בבחירה של שני יועצים טובים ובאומץ נקודתי, גם אם מרשים. אין ברפורמה בסלולרי שום ביטוי להשקפת עולם או לגישה כלכלית של ממש.
הנעלם השלישי, הקריטי לא פחות, הוא סוגיות דת ומדינה. מה כחלון בכלל חושב על הנושאים הללו? לאן ליבו נוטה יותר? עד לרגע זה הציבור בישראל לא שמע ממנו דברים ברורים בסוגיה הזו ובשורה ארוכה של סוגיות אחרות.
3. יתכן שבשלושת החודשים הקרובים הדברים יתחילו להתבהר. כדאי מאוד שהם יתחילו להתבהר, אולם החשש הגדול הוא שכחלון ישאף דווקא לעמעם את המסרים בכל הסוגיות הללו.
הציבור מנגד חייב לדרוש את התשובות לשאלות. ללא התשובות הללו ישראל עשויה לגלות את עצמה בבוקר בהיר אחד בעוד כחמישה חודשים עם ראש ממשלה ומפלגת שלטון שאיש, ואולי אפילו הם, לא יודעים מהי בעצם דרכם.