החיים מלאים עליות וירידות, פסגות ומהמורות, אין רגע דל - או סקנדל או פסטיבל, פעם כך ופעם כך. בכוחנו להתמלא בעוצמות, אור וטוב מהרגעים היפים, ובאפשרותנו להישאב אל הרגעים הקשים ולהיכנס למרה שחורה.
גם בין בני הזוג נארג שטיח ענק של מקרים שמורכב מאין סוף אירועים, חלקם טובים וחלקם פחות. בשביל לנהל מערכת זוגית תקינה, שמחה ובריאה עלינו לנסות לשכוח מכל אותן מעידות ולהתמקד בטוב, למחוק את מה ש'לא' ולהבליט את מה ש'כן'.
בפרשתנו "מקץ" אנו ממשיכים לפגוש את יוסף, אלא שהפעם מתרחש שינוי מפתיע בעלילה. מנער קטן, אח דחוי ועבד לשר הטבחים שנזרק לבית הכלא המצרי, יוסף עולה ומגיע לדרגה הבכירה של המשנה למלך במצרים. יש לו הכל - כסף, כבוד, בית נאה, אישה נאה וגם ילדים. לילדיו קורא יוסף מנשה ואפרים. פירוש השם מנשה הוא: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי",ופירוש השם אפרים הוא: "כי הפרני אלוקים בארץ עניי.
'נשני' מגיע מהמילה 'נשיה' שפירושה 'שכחה'. יוסף הצדיק אומר כביכול: ריבונו של עולם, תעזור לי לשכוח את בית אבי. ברור שיוסף הצדיק לא מבקש לשכוח את התורה והמידות הטובות שלמד בבית אביו, גם לא את משפחתו, יוסף מבקש לשכוח את ה'עמל', את הרע, את הכאב, את הצרות. יוסף הצדיק לא רוצה להעמיד את אותם רגעים שחורים לנגד עיניו ולהיזכר בהם תמיד, הוא מבקש מהקב"ה שיתן לו את הכח למחוק אותם מזיכרונו. אז הוא יוכל להתמלא בכל הרגעים היפים והדברים הטובים שהיו חלק בלתי נפרד מחייו, הם יעניקו לו כח ועוצמה, אור וטוב. רק כך אפשר גם ב"ארץ עניי" לפרות ולרבות, להצליח להתקדם ולבנות.
הדרך ל'הפרני' עוברת דרך 'נשני', אם רוצים לחיות חיים בריאים ואמיתיים צריכים להתנתק ולהשאיר מאחור את כל הצרות, לשמוח בטובות, וכך להתעלות.
הכותבת שדכנית ותיקה ובעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב.