לאחר דיון ממושך החליט הדירקטוריון לבטל את החלטת ועדת הפרס ולהחזיר את הדיון לוועדה על מנת שתשקול מחדש את המלצתה, לאור החומר הנוסף. בא כוחו של לאור הבהיר כי במידה שיוחלט לבסוף לבטל את הענקת הפרס ללאור, הוא יפנה לבית המשפט בתביעה לבטל את ההחלטה.
נזכיר כי מיד לאחר פרסום ההחלטה להעניק ללאור את הפרס, הותקפו חברי הוועדה משני כיוונים שונים. ארגונים פמיניסטיים תקפו את ההחלטה, מאחר ששמו של לאור נקשר בעבר לתלונות על הטרדות מיניות. יש לציין כי מקרים אלו לא הגיעו מעולם לבירור משפטי, בין היתר עקב מגבלות התיישנות. גם ארגוני ימין תקפו את ההחלטה, בין היתר עקב התבטאויות חריפות ומסיתות מצדו של לאור נגד ציבור המתנחלים. בין ההתבטאויות הללו ניתן למצוא שורה משיר שכתב, בה נאמר: "את חג חירותנו יום המצות הזה בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים, נחוג בהתכוונות ובמצותנו דם נערים פלסטינים".
בין הפונים למפעל הפיס בדרישה לבטל את הפרס היה גם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל. במכתב ששלח עו"ד יוסי פוקס, יו"ר הפורום, נכתב: "השופטים התעלמו מכך שמדובר באיש שמאל רדיקלי, חבר בארגונים אנטי ישראליים, בעל עמדות פוסט ציוניות, סרבן שירות אשר מגיב למציאות הקיומית וההיסטורית בעיקר בדרך של קריאה לסרבנות והסתה נגד הציונות הדתית".
בשולי הסערה סביב הענקת הפרס ללאור התפתחה סערה-זוטא, ובמוקדה חברת ועדת הפרס, הסופרת והמשוררת גילית חומסקי. לאחר פרסום ההחלטה להעניק את הפרס ללאור הפכה חומסקי, פמיניסטית מוצהרת בדעותיה, ליעד למתקפה חזיתית מצד נשים פמיניסטיות. חומסקי הסבירה כי התנגדה להענקת הפרס ללאור, אולם בהודעת הוועדה לא צוין כי היתה התנגדות שכזו. חומסקי אף סיפרה כי המתקפה האישית עליה כללה גם איומים, ובין היתר סופרת שאמרה לה "אני אחסל לך את הקריירה".
לאחר החלטת הדירקטוריון התייחסה לכך חומסקי בדף הפייסבוק האישי שלה. "אין בי שום שמחה. לא שמחה לאיד ולא בכלל", כתבה חומסקי, "אין שום דבר משמח בפרס שניתן ונלקח, וגם הכוח של משפטי שדה באינטרנט לא משמח אותי. נקודת האור היחידה בכל הסיפור היא שהוא כנראה יגיע סוף סוף לבית המשפט ויתברר שם. אני בת למשפחת המשוררים, משפחת הנשים, משפחת האדם, משפחתי הפרטית ועוד כמה משפחות. אף אחת מהן לא יצאה מהסיפור בלי פגע".