בראיון לערוץ 7 פורך ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי את הניסיונות של אנשי אקדמיה בכירים לפגוע במיתוס מלחמות החשמונאים ביוונים ולתאר את המלחמות הללו ככאלה שבהם הרעים והרבים היו דווקא החשמונאים.
"אנחנו בדור של הכחשה", אומר יצחקי הרואה בניפוץ מיתוס החשמונאים עוד אחד ממסכת ארוכה של מאמצים להכחיש ולנפץ כל מה שקדוש וערכי בעיני העם היהודי. "יש לנו מכחישי מקרא שטוענים שלא היו דוד ושלמה, יש מכחישי שואה יהודים ושאינם יהודים, יש מכחישי מלחמת העצמאות, יש מנפצי מיתוס טרומפלדור ומיתוס הגבורה של בר כוכבא ויש גם מנפצי מלחמות המכבים".
יצחקי מספר על שורה ארוכה של דוקטורים, פרופסורים, היסטוריונים וארכיאולוגים המנסים לטעון שדווקא המכבים היו הרבים ואילו הסלוקים שלחמו נגדם היו המעטים. יצחקי מספר על כתבה שבה הרב הרפורמי יורם מזור, אב בית הדין של התנועה הרפורמית, כותב שהסיפור המוכר לכולנו רחוק מהאמת "כרחוק הנס מהמציאות".
לדבריו לא היה פך שמן והכול אגדות של התועמלנים החשמונאים. אחריו הופיע פרופ' דורון מנדלס מהאוניברסיטה העברית בירושלים והוא כותב מאמר מדעי על סמך מקורות יווניים ובו הוא קובע שאנטיוכוס לא כפה את דתו על היהודים, אלא הסתפק בכך שהיהודים יעזבו את דתם ולא יקיימו ברית מילה, לא ישמרו את השבת ויהפכו לעובדי אלילים, קביעה מעט תמוהה שכן אם אלה דרישותיו של אנטיוכוס הרי שהמשמעות היא כפיית דת מצידו, אך עבור הפרופסור הדברים שונים בתכלית.
יצחקי מוסיף ומצטט מתוך מאמר של ד"ר יחיעם שורק, אמירות בוטות כלפי מתתיהו ובניו. במאמר זה מכונה מתתיהו כקנאי קיצוני פסבדו סהרורי שגרר את העם למרידה באקט של שיסוף גרונו של מתייוון יהודי שהעז להביע בפומבי את דעתו התיאולוגית, "הוא הופך את מתתיהו ובית חשמונאי למין ארגון דאע"ש שכורתים ראשים ומשספים גרונות למי שמבקש את חופש הביטוי", אומר יצחקי
על יהודה המכבי כותב שורק שהוא משך אחריו מחפשי אקשן צעירים קנאים נלהבים "יעני נוער הגבעות" ומותיר אחריו בשדה הקרב חללים רבים, משפחות קנאיות שכולות. זאת תוך שהוא דוחה הצעות שלום הלנסטיות משום שריח הדם הקפיץ את האדרנלין שבו ובליבו מנטרה קסומה לכבוש ולהתנהג באכזריות כלפי האוכלוסייה ההלנסטית האזרחית ומטעמים אישיים ביקש לכפות עליהם את היהדות או לטרנספר אותם. כך, מסביר יצחקי, מבקש הדוקטור המלומד לתאר את ההיסטוריה באופן מעוות ואת מסקנות העיוות להשליך על הפוליטיקה והמציאות העכשווית.
עוד הוא מצטט יצחקי גם מתוך דבריו של פרופ' מאיר בר אילן מהמחלקה ליהדות באוניברסיטת בר אילן שהתייחס לקרב שבו אלעזר נכנס מתחת לפיל של המצביא ההלניסטי ותקע את חרבו בבטן הפיל. פרופ' בר אילן מתבסס על ספר חיצוני, מגילת אנטיוכוס, ומתוך כך הוא מגיע למסקנה שאלעזר הגיע בכלל בלילה לחניית הפילים ונפל לתוך בור פרש הפילים וטבע שם וכל הסיפור אינו אלא אגדה חשמונאית.
מוסיף יצחקי ומספר על מי שהוא מגדיר כ"המכחיש המקצועי", פרופ' בצלאל בר כוכבא מאוניברסיטת תל אביב, מומחה לצבאות ההלניסטיים ש"עסק בקרבות המכבים והפריע לו נושא הרבים נגד מעטים". יצחקי מספר כי טענתו של פרופ' בר כוכבא היא שלא יכול להיות שצבא קטן יעמוד מול הצבא האדיר שעיקרו ה'פאלנקס', גוף אדיר יכולת של לוחמי חי"ר משוריינים בעלי חניתות ענקיות ששום צבא בעולם לא עמד מול כוח ההסתערות שלהם ולטעמו לא יתכן שצבא קטן של 3000 איש עמדו מול כוח המונה עשרת אלפים או חמישה עשר אלף איש, וממילא מכאן מתברר לטעמו שליהודה היו עשרות אלפי לוחמים. "הוא ביסס את התזה שלו על הקרב שבו נהרג יהודה המכבי, קרב אלעשה. כל הפרשנים וההיסטוריונים מסכימים שהקרב הזה היה בין רמאללה להר בעל חצור. הם מזהים את המקום בחורבה ערבית בדרום רמאללה ושמה 'אל עאשי' ואת המקום שחנו היוונים באל בירה שהיא המשך של רמאללה. מדובר בשטח רמתי לחלוטין ואם באמת זה היה שם זה לא יתכן שעל שטח קטן כזה יעמוד הכוח היווני הענק ולכן מבחינתו הכול בלוף. פלאנקס יכולים לפעול רק בשטח שטוח ולא בערוצים או מדרונות. הם לא יכולים לפעול באזור שבין רמאללה להר בעל חצור".
ממשיך יצחקי ומספר על המחקר שערך הוא עצמו בשטח ובספרות והמסקנות שאליהן הגיע, מסקנות הפורכות את ניסיון ניפוץ מיתוס יהודה המכבי. הוא מזכיר בדבריו כי ספר מכבים א' נכתב ביוונית עתיקה ותורגם תרגומים שונים תוך שהחוקרים מאפשרים לעצמם חירות רבה מדי כולל הזזת פסוקים.
"גיליתי שהמקום לא נכון. אל עאשי זה לא אלעשה. אל עשה זה מקום שמופיע בדברי הימים באזור של מוצא שממערב לירושלים. יצאתי לשטח וגיליתי ששם יש מקום שנקרא 'חירבת אל עוש' ואני עולה במעלה נחל כיסלון עליון שזה בין מבשרת לבית צוריק, ליד מושב בית נקופה, ומוצא חירבה ושם אני עושה סקר בשנת שמונים ושלוש ומגלה שכל החרסים מתקופה הלניסטית. זהו אתר מהתקופה החשמונאית. שם אין מקום להסתערות של פלאנקס. שם יכולים 800 לוחמים להילחם בפלאנקס שלא יכולים להסתער", קובע יצחקי ומציין כי המציאות שהתבררה גם על סמך המקורות התנ"כיים הייתה שהיוונים חונים באזור שבין רמות לקריית יערים, חירבת אל ביאר, וזהו אזור מבותר שבו אין סיכוי לפלאנקס לפעול. מאבק זה נמשך פרק זמן ארוך מאוד עד שבסופו של דבר היוונים ניצחו "כי היהודים היו מאוד מאוד מעטים, אבל הם היו גיבורים ומעטים שבראשם גאון צבאי שמגמד את כל גאוני המלחמות של העולם העתיק".
מוסיף יצחקי ומספר כי גם תיאור קרב אמאוס על ידי פרו' בר כוכבא ואחרים נעשה באופן בלתי נכון ומתוך הזזת פסוקים בעוד ספר המכבים נכתב על ידי אדם מבית חשמונאי שהשתתף בקרבות ומתוך התיאור ניתן לראות עד כמה הדברים מדוייקים וכאלה שנכתבו מתוך היכרות השטח והאירועים. "הפרשנים עשו לעצמם חירות בהתאם לדעות הפוליטיות שלהם", אומר יצחקי וקובע כי מדובר בניסיון לקעקע את המיתוס מתוך אג'נדה האנטי ציונית ואנטי יהודית.
כעת ממליץ יצחקי וקורא לבתי ספר שדה, בעיקר כאלה המזוהים עם ההתיישבות כמו בכפר עציון ובעפרה להכיר את הסיפור הבדוק כפי שהוא מציג אותו ולא להסתמך על מקעקעי והמנפצים המגמתיים של המיתוסים היהודיים. "אני מזמין אותם ומוכן לעשות להם השתלמויות בשטח כדי שידעו שהמכבים היו גיבורים ואמיצים וניצחו מעטים מול רבים את הצבא החזק ביותר של אותם ימים".