תערוכה מיוחדת מתקיימת בימים אלו בתיאטרון ירושלים.
בתערוכה מוצגים ציוריה של אורית מרטין המהווים פן חדש באמנות היהודית העכשווית.
הם עוסקים בקשר ובחיבור בין הפכים וניגודים: בין הזמני והנצחי, הרוחני והגשמי, שמיים וארץ, הדיגיטלי ומגע המכחול, הפיגורטיבי והאבסטרקטי.
היא שואבת את ההשראה לאמנות שלה מהקבלה, מספר הזוהר ומספרי חסידות, וממוטיבים יהודיים אך לציורים יש אופי אוניברסאלי, והם מדברים ישירות לכל לב. באחת התמונות, נראה ילד המתבונן לתוך בור פעור באדמה, בדמות קבר ורואה שם באורח מפתיע שמי תכלת רעננים. רמז, לקיומו של עולם רוחני, מעבר לאדמה, מעבר לחומר. בתמונה אחרת, נראית ילדה על סולם מציצה מעבר לחרכים במסך שהוא בעצם השמיים, או אדם עומד בתוך מערבולת החיים הסוחפת, כשנתיב אור נפתח מעליו.
היצירות פותחות בפני הצופים סגנון חדש של ביטוי ויזואלי למושגים רוחניים, כמו הארה, התבוננות, התבודדות, ומדיטציה.
התמונות עוסקות בנושאים קיומיים כמו הקשר בין הנשמה והגוף, מקומו של האדם בעולם והאדם מול הבריאה והבורא. דמות האדם כמושג, החוזרת ומופיעה כצללית אנונימית בציורים, מהווה סימבול להוויה האנושית ככלל.
באמנות היהודית, קיים מאז ומתמיד חשש להגיע להגשמה של מושגים רוחניים, ודווקא בקושי הזה אורית מרטין רואה אתגר יצירתי. האתגר הוא לטפל בנושאים מופשטים לגמרי, בעזרת אלמנטים מוחשיים מבלי ליפול להגשמה של מושגים יהודיים מסורתיים.
היצירה מגישה לצופה אלמנט ויזואלי ראשוני כמו למשל גשר, או מעגל של אור, מערבולת, או אותיות על מנת שהתודעה שלו תמשיך בעצמה את החוויה באופן פנימי ואבסטרקטי.
הטכניקה של העבודות היא טכניקה ייחודית מעורבת. הציור המעובד במחשב מודפס על קנבס איכותי, ועליו ממשיכה האמנית לצייר בצבעי אקריליק.