כנס חינוך ראשון נערך היום (ראשון) במשכן הנשיא בו השתתפו מורים, מנהלים ואנשי חינוך בלתי פורמלי, נציגי קרנות ועמותות ודמויות מובילות מהמגזר הציבורי והפרטי, לפגישת עבודה מורחבת במסגרת המהלך הכולל אותו מוביל הנשיא למאבק באלימות למען ביסוס שותפות בין חלקיה השונים של החברה הישראלית.
הכנס נפתח במליאה שכללה את כל העוסקים בחינוך לסוגיו השונים- מורים, מדריכים, מובילי תנועות נוער ותכניות חינוך שונות. במהלך הדיון במליאה הובאו בפני הנשיא סיפורים אישיים של מורים ומחנכים שהציגו תמונת מצב מורכבת של נקודות גאות ושפל במערכת החינוך בישראל.
אחד המורים סיפר כי "סביב חוק טל החדש התפתחה אצלי מהומה בכיתה. הכעס ואפילו השנאה שעלו כלפיי הציבור החרדי הדהימו גם אותי. 'אי אפשר לחיות עם החרדים האלה', הם הסבירו לי. 'הם תומכים באיראן. הם מתרבים כמו ג'וקים, הם ישתלטו על המדינה'. ניסיתי לברר איתם, מה הם בעצם יודעים על הציבור החרדי?
ניסיתי לעמת אותם עם העובדה שהם אף פעם לא פגשו חרדי ולא דיברו עם חרדי. השאלות שלי גרמו לחלק מהתלמידים לגנות את האמירות האלה, אבל אני חושש שהמסקנה של רוב התלמידים בכיתה הייתה, כפי שסיכם זאת אחד הילדים: 'הם חיים על הכסף שלנו. הם לא עובדים, הם עלוקות'".
מורה נוספת, מחנכת כיתה י"ב בתיכון ערבי במרכז הארץ,סיפרה כי ''ביום שלאחר הפיגוע המחריד בהר נוף, נכנסתי לבית הספר ונדהמתי לראות שעל לוח המודעות נתלתה הידיעה על הפיגוע בירושלים ולצידה כיתוב בערבית, 'נקמה על רצח מוחמד אבו ח'דיר'. הזדעזעתי עמוקות. הייתי לבד. הייתי צריכה לפעול מהר.
"נכנסתי לכיתה ודיברתי עם התלמידים על הזעזוע שתקף אותי הבוקר בכניסה לבית הספר. דיברנו איתם על כך שלא יכול להיות שהם מביעים חלחלה מרצח נתעב אחד ולא מרצח אחר, נתעב לא פחות. התפתח דיון בין אלה שגינו את מי שתלו את זה לבין אלה שניסו להגן על המעשה. החלטתי להקריא לכיתה מאמר שכתב נחמיה שטרסלר מ'הארץ' שעסק ביחס המפלה ממנו סובלים האזרחים הערבים בישראל. התחלתי להקריא להם אותו מבלי להסגיר מי כתב אותו. אחרי שסיימתי, הם שאלו אותי, מי כתב את זה? ערבי? אמרתי להם, לא זה יהודי. ואז, בתגובה, הם שאלו אותי, תלמידי כיתה י"ב בבית ספר תיכון במרכז הארץ, יהודי כתב את זה ומדינת ישראל לא הכניסה אותו לכלא?".
בתום דבריהם של המחנכים, פנה הנשיא בדברים אל המליאה, "שמענו ברוב קשב, ובהרבה כאב, את ה'קולות מן הכיתות', אותם השמעתם. קולות שמביעים עוינות, ניכור, פחד, וחשדנות. הקולות הללו, אינם עולים רק ממסדרונות בתי-הספר ומהכיתות. אלה הם קולות, שכולנו שומעים היום סביבנו. אני פוגש אותם, בתגובות שאני מקבל לעיתים, על רקע דברים שאני אומר או עושה. אני גם שומע אותם, במקומות השונים בהם אני מבקר.
"פתחנו שנת לימודים בבית שמש. ביקרנו בכפר קאסם. הקולות הללו, צומחים בראש ובראשונה, מבורות. מחוסר ידע. מחוסר במפגש. מהיעדר שפה משותפת. אלה הם קולות הצומחים מחיכוך קשה, לא מיומן ולא מתווך, בין ציבורים שונים הקיימים במדינת ישראל".
הנשיא המשיך ואמר, "כפי שכולנו יודעים היטב, בעשורים האחרונים, עברה החברה הישראלית תמורות מרחיקות לכת. ישראל של 2014, רחוקה שנות אור, דתית, לאומית, אידיאולוגית ודמוגרפית מישראל של ילדותי, של ימי קום המדינה. החברה הישראלית היום, (כמו העם היהודי לדורותיו), מורכבת משבטים שבטים, בעלי אתוס זהותי, תרבותי ולעיתים גם לאומי שונה. מציבור חילוני גדול; מציבור דתי לאומי גדול; מציבור חרדי גדול; מציבור ערבי גדול. וכפי שאנחנו יודעים, הוויכוח אינו מתמצה במחלוקת שבין חרדים לחילונים, ובין ערבים ויהודים.
"אלא הוא מתקיים בעוצמה גם בין מתיישבים לאנשי שלום עכשיו, בין פריפריה ומרכז. החברה הישראלית נדרשת היום להישיר מבט לדמותה העשירה, כפי שהיא נשקפת אליה מראי המציאות העכשווית, ולהיערך בהתאם לאתגרים ולהזדמנויות המונחים בפניה. הקולות הללו ששמענו מכם היום, הם עדות נוספת לתחושה שלנו לפעמים, כאילו אנו יושבים כאן על הר געש חברתי, שאחת לכמה זמן מגיע לנקודת רתיחה.
"אבל, כך אני מאמין, נקודות הרתיחה הללו, הן גם שעת מבחן. הן שעת מבחן ליכולת שלנו, לא להתחפר במשחק סכום אפס בין מגזרי- אלא, דווקא להושיט יד. לראות, האחד את השני. לבסס את השפה המשותפת לנו, לבסס את הערכים המשותפים לנו", דברי הנשיא.
בהמשך המפגש חולקו המשתתפים לארבעה צוותי עבודה אשר עסקו בחינוך ומדיה, בחינוך לדמוקרטיה, במפגשים בין תלמידים ובמפגשים בין אנשי חינוך. מטרת העבודה בצוותים הייתה לנסות ולהבין כיצד בית הנשיא יכול לתרום למינוף העשייה הקיימת או הנדרשת בתחום באופן שמרחיב את היקפה ואת השפעתה בצורה משמעותית. מפגשים נוספים עתידים להיתקיים בהמשך השנה בין כתלי בית הנשיא.
במליאה המסכמת של הכנס הוצגו היוזמות המקומיות שהגיעו מהצוותים באופן שיצור שיתוף פעולה עם בית הנשיא.
בין היתר נידונה סוגית הפחד להתבטא שעלתה מן המורים ונחיצות הגיבוי המערכתי כצורך שידרוש גם מהנשיא להתערב. בנוסף נידון מיזם חילופי תלמידים בין מגזרים שונים, לימודי אזרחות משותפים בין מגזריים ומהלך תקשורתי שיחשוף את ההתמודדות היומיומית בכיתות. כמו כן יכונסו קבוצות מיקוד של תלמידים אשר יוכלו לשקף למערכת את הצרכים הנדרשים כפי שהם עולים מהנוער. בבית הנשיא יערכו פגישות המשך מול ראשי הצוותים אשר הובילו את החשיבה ויגובשו פרויקטים נקודתיים לשילוב כוחות בין כל המגזרים.