תמי ארד, רעייתו של הנווט הנעדר רון ארד, תוקפת את הימין בטור שפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות".
"איך אפשר לכנות את רוחב הלב של יו"ר ועדת הכספים ניסן סלומינסקי, שהעביר 13 מיליון שקל למיזם תיירותי בשומרון? ואיך אפשר לכנות את התנהלותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החובש את כובע שר האוצר הנדיב?", שואלת ארד.
"אף אחד אינו מסמיק או מתנועע באי־נוחות בכיסאו, והכל נעשה על פני השולחן ובלי למצמץ...נראה לי שגם המתנחלים וגם מצביעי הליכוד יסכימו שמערכת הבריאות קודמת לתיירות, אלא אם כן המחלקות הפנימיות מלאות בקשישים שמאלנים וחדרי המיון בחולים מהמרכז שמאלה".
ארד מציעה לחוקק חוק שלא יאפשר לממשלת מעבר או לוועדות הכנסת בתקופת מעבר לקבל החלטות כלכליות שלא התקבלו לפני פיזורה של הכנסת.
"התופעה של שחיתות בחסות החוק מטרידה, אבל בימי הבחירות מתחדדת תופעה מסוכנת: השתלטות הקיצוניים על המרכז הפוליטי, אם בתוך מפלגות המרכז ואם ביצירת מצג שווא של מפלגות שמוכרות אידיאולוגיה משיחית בנייר צלופן דמוקרטי. הליכוד של בגין הוא היום הליכוד של אלקין, דנון וחוטובלי. פניו פני בנט, ידיו ידי אורי אוריאל, ובראשו עומד ראש ממשלה שהוא שליח של מפלגה שאינה עומדת מאחוריו. כאשר איילת שקד אומרת שרוב העם ימני, היא מסמנת את הבית היהודי במרכז וקובעת למעשה שרוב העם מאמין במדינה דו־לאומית ושואף להחיל את חוקי ההלכה על הדמוקרטיה הישראלית", כותבת ארד.
ארד תוקפת את קמפיין "שישי ישראלי", "באצטלה של משפחתיות ואחווה, כשניחוח ארוחת השבת מיתמר, מקבל הצופה מסר שקידוש שווה למשפחתיות, וקידוש הוא ערך ישראלי. ומה התשדיר אמור לרמוז לאלמנתו של זידאן סייף, השוטר הדרוזי שנהרג בפתח בית הכנסת בהר נוף? שכדי להיות ישראלית עליה לקדש בליל שישי? ערכי השוויון וכבוד האדם אינם מספקים יותר את האחווה הישראלית, החדשה, ולכן החיבור בין האחדות למסורת ־ היפה והחשובה כשלעצמה ־ מסוכן ומבלבל. היום מדובר בהמלצה חמה לקדש כדי לשמר את ערכי המשפחה, מחר יומלץ בחום לשמור שבת, ומחרתיים אסור יהיה לנסוע בשבת.
אי־הנשיאה בנטל מצד החרדים חמורה ומקוממת, ובטווח של פחות מעשור עלולה להביא עלינו שואה כלכלית ־ אבל הבנטיזם כבר כאן. תופס עמדות בכירות בצבא, מחוקק חוקים פשיסטיים בכנסת ולוקח חלק בהחלטות קריטיות בקבינט. זה הבנטיזם שיושב בשינקין, קורא הארץ וצוחק על החילונים הטיפשים. הימין, שנועל סנדלים תנ"כיים וחובש כיפה קטנה לכאורה לא מאיימת, הבין שרק באמצעות גניבת דעת הוא יוכל להחזיר את המדינה בתשובה אידיאולוגית והלכתית. בנט הוא אח השולט ברזי הטכנולוגיה, פעיל ברשתות החברתיות ומכיר מקרוב את האח החילוני, המתלבט, המודאג, שלעולם אינו שלם עם עצמו. בנט מתחפש לא רק בפרסומת, ובניגוד למה שנראה הוא לא עושה את זה בהומור אלא בשיא הרצינות.
כשהמנדטים יהיו בידיו, מצביעי המרכז והימין המתון יגלו שתחפושת האח החייכן הוחלפה בפרצופו של נביא זעם, ובמצוות הרבנים נצא כולנו למלחמות קודש, נגרש את העמלקים מהירדן ועד עזה, ובעזרת השם נצפצף על העולם".