"אבא, מי אתה חושב שינצח? יואלי או אריאל? אני חושב שאריאל, כי הוא יותר גדול. וגם יותר חכם. אבל בעצם יואל למד המון, אז אולי הוא. מה אתה אומר, אבא?"
"בועז, תהיה בשקט!" אריאל הרים את ראשו מהמשנה ונזף בבועז. "אני לא אזכור כלום אם תמשיך לקשקש כל הנסיעה!"
אני שתקתי. הבנתי בדיוק איך אריאל מרגיש, אבל לא רציתי להעליב את בועז.
"יכול להיות שלא כדאי ללמוד עכשיו, בנים..." אמר אבא, ופנה שמאלה. "לפעמים כדאי לתת למוח לנוח טיפה לפני בחינה, ולהגיע יותר רגועים. באמת שיננתם יפה, שניכם. אני מאוד גאה בזה ששני הבנים החרוצים שלי עלו לשלב הגמר בחידון הארצי על מסכת אבות!"
אריאל נאנח וסגר את המשניות, וגם אני. היה משהו במה שאבא אמר. המוח שלי כבר התחיל להרגיש כמו חביתה מקושקשת מרוב שינון.
היו הרבה מוזמנים לחידון, ונאלצנו לחנות רחוק מהאולם. "אתם יכולים להשאיר את המשניות כאן", אמר אבא, "נראה לי ששניכם כבר יודעים את החומר מספיק טוב..." שמענו בקולו, והשארנו את הספרונים הקטנים בתא הכפפות של האוטו.
היה מוזר לשבת על הבמה מול כל הקהל הגדול, אבל השתדלתי להתעלם. "השאלה הבאה היא לאריאל רבי, מבית ספר רמב"ם, נס ציונה!" הכריז המנחה. הרגשתי שהבטן שלי מתהפכת. מה יהיה אם הוא לא יידע את התשובה? לא רציתי שאחי יתפדח ככה, אפילו שהוא התחרה מולי. אבל לא הייתי צריך לחשוש: אריאל, שהוא באמת חכם, ענה במהירות ובלי שום בעיה. למזלי הרב, השאלה שלי הייתה קלה, וגם אני הצלחתי לענות.
"לאחר ההפסקה, העולים לשלב הבא יישאלו על פרק ה', שהוא החומר שנוסף למתחרים בתחרות הארצית", הודיע המנחה. "המשתתפים מוזמנים לרדת מהבמה בזמן הופעת המקהלה".
"פרק ה'?!" לחש לי אריאל בבהלה, "אבל זה לא היה בחומר!"
הבטתי באחי במבוכה, ולא ידעתי מה לומר. גם אני לא למדתי את פרק ה'. כנראה שהם שכחו להודיע לבית הספר שלנו על התוספת.
"המשניות באוטו! בחיים לא נספיק להביא אותן וללמוד..." נזכר אריאל, "מה נעשה?"
ירדנו לקהל וחיפשנו את אבא ובועז. כשמצאנו אותם, סיפרנו להם מה קרה. "זה ממש לא בסדר!" אמר אבא. "איך תלמדו את הפרק עכשיו? לא הספקתי להתקין את תוכנת המשניות בנייד החדש שלי..."
"אני יודע את פרק ה'!" אמר בועז. "היינו צריכים לשנן אותו בעל פה לא מזמן".
"נו, באמת, שאני אסמוך על הידיעות של ילד בכיתה ד'?" פלט אריאל בזלזול, "אני הולך לחפש מישהו עם משנה".
אבל אני דווקא סמכתי על בועז, הוא ילד נבון. "יאללה, תתחיל לשפוך", אמרתי והקשבתי לכל מילה שלו.
כשקראו לנו לעלות שוב לבמה, ראיתי שאריאל ממש לחוץ. "לא הצלחת להשיג משנה?" ניחשתי, והוא הנהן בעצב. השאלות היו הפעם בכתב, וראיתי שדי קשה לו. אני דווקא ידעתי לא רע, בזכות אחי הקטן.
נו, אז אתם רוצים לדעת אם זכיתי? כן, במקום השני. אריאל הגיע למקום החמישי והדי מכובד, אבל כולנו ידענו שהוא היה יכול להצליח יותר.
"חבל, אתה באמת יותר חכם ממני", ניסיתי לנחם אותו בדרך הביתה. "מסתבר שלא", הוא אמר, והביט בבועז בחיוך קצת עצוב. "איזהו חכם? הלומד מכל אדם".